ביה"ד האזורי (ב"ל 11412-09-21) דחה ביום 23/3/2023 את תביעתו של ויאורל איצקוש (להלן: המבוטח) לתשלום דמי אבטלה, עקב שהיה ממושכת בחו"ל בזמן קבלת דמי האבטלה, מהטעם שלא היה פנוי לעבודה בעת שהותו בחו"ל ולא הודיע על הנסיעה לחו"ל כנדרש בחוק.

רקע חוקי

• סעיף 324(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "הנמצא בחוץ לארץ למעלה משלושה חודשים, לא תשולם לו קצבה בעד הזמן שלמעלה משלושת החודשים הראשונים, אלא בהסכמת המוסד".

סעיף 324א(א) לחוק קובע: "שהה אדם מחוץ לישראל 183 ימים לפחות במהלך שנה והוא זכאי לגמלה בתנאי שהוא מתגורר בישראל, לא תשולם לו או בעדו גמלה כאמור… אלא אם כן הודיע למוסד במועד… על תקופת היעדרותו המשוערת ממנה ועל חזרתו אליה".

• סעיף 163(א) קובע: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה…, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו… ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור".

תמצית עובדתית

• המבוטח עלה לישראל מרומניה בשנת 1995, עבד בארץ כמנהל עבודה בתחום הבניין, נישא ונולדו לו 8 ילדים בישראל. ב-2018 נסעה כל המשפחה לרומניה, והוא חזר לישראל.

• בתחילת 2020 פוטר, והתייצב בשרות התעסוקה ב-5.1.2020.

• ב- 13.3.2020 קיבל הודעה כי לאור נגיף הקורונה אינו נדרש להתייצב בשירות התעסוקה.

• ב- 15.3.2020 נסע לרומניה ושהה שם 252 ימים ברצף, ומיום 23.12.2020 שהה בחו"ל בשתי תקופות רצופות העולות יחד 272 ימים.

• הביטוח הלאומי (להלן: ב"ל) שלל זכאותו לדמי אבטלה מאחר ששהה בחו"ל בתקופה בה היה מובטל וקיבל דמי אבטלה. לטענת הב"ל לא היה פנוי לעבודה, ולכן נוצר למבוטח חוב בגין כספים שקיבל. פניית המבוטח לוועדה לביטול חובות בב"ל נדחתה.

• לטענת המבוטח, היה בקשר כל הזמן עם שרות התעסוקה ובהיעדר דרישת התייצבות בעת משבר הקורונה היה זכאי לדמי אבטלה.

• לטענתו, התקיימו בו כל תנאי הזכאות לאבטלה וכי לא הייתה חובה שישהה בארץ, ואם שרות התעסוקה היה מוצא עבודה בשבילו היה מגיע מיד לישראל. שהותו בחו"ל, לטענתו, לא צריכה לשלול זכאותו לדמי אבטלה.

• בהתאם לתעודת ציבור של שירות התעסוקה, אכן מ- 15.3.2020 לא נדרשו דורשי עבודה להתייצב פיזית בשירות התעסוקה בשל משבר הקורונה. על התובע היה למלא הצהרה שהוא לא נמצא בארץ אך זמין לעבודה.

• המבוטח טען כי לא התבקש לדווח לשירות התעסוקה על יציאתו לחו"ל.

• עמדת הב"ל, יש לדחות התביעה מאחר ולמבוטח היו מספר גרסאות שונות לגבי נסיבות נסיעתו לחו"ל: באחת – הוריו גרו לבדם בחו"ל ואביו עבר ניתוח לב, בשניה – כי אימו היתה חולה ואביו נפטר, ובשלישית – כי אשתו והילדים היו שם.

• בכל אופן טוען הב"ל כי בשהותו בחו"ל לא עמד המבוטח בדרישות החוק, ולא היה זמין לעבודה.

• לטענת הב"ל, בזמן הקורונה ובאופן חריג, שירות התעסוקה איפשר שירות מקוון לדורשי העבודה ואף איפשר לבצע "התייצבות" במרשתת לאור הנחיות הקורונה שלא איפשרו לקבל קהל בסניפים, אך אין בהקלה זו כדי לאפשר לדורש עבודה הנמצא בחו"ל לקבל דמי אבטלה.

• זאת ועוד, בתקופת הקורונה "השמים נסגרו" בתקופות מסוימות, ועל מנת שלא לפגוע בשוהים בחו"ל שלא יכלו לחזור עקב כך לישראל, דורשי עבודה שחזרו לישראל סמוך לפתיחת השמיים קיבלו זכאותם לדמי אבטלה כרגיל, לעומתם דורשי עבודה שלא חזרו מיד עם פתיחת השמיים, לא קיבלו דמי אבטלה מאחר ולא עמדו בתנאי סעיף 163 לחוק.

דיון והחלטה

• התובע טען כי היה בקשר רציף עם שרות התעסוקה למציאת עבודה וכן כי הודיע להם כי הוא יוצא לחו"ל. שני הדברים לא הוכחו.

• מטענתו השניה לעיל נובע כי ידע שעליו לדווח על יציאתו לחו"ל.

• שרות התעסוקה מבקש ממובטל שנוסע לחו"ל, להצהיר שהוא לא נמצא בארץ אך הוא זמין לעבודה. המבוטח לא הגיש ולא חתם על הצהרה זו.

• זאת ועוד, על המבוטח היה להודיע לב"ל שהוא שוהה בחו"ל תקופה ממושכת מהסיבה שהוא דורש גמלה כמתחייב מסעיף 324א(א) לחוק (לגבי מי ששוהה בחו"ל 183 ויותר בשנה מסויימת והוא זכאי לגמלה).

• סיבה נוספת לשלילת דמי האבטלה היא סעיף 324(א) הקובע כי תישלל גמלה המשולמת למבוטח בחלוף 3 חודשים בהם נעדר מישראל.

נקבע כי המבוטח אינו עונה להגדרת מובטל לפי סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי: רישום בשירות התעסוקה כמחוסר עבודה, ומוכן ומסוגל לבצע עבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו.

המבוטח שהה בחו"ל ולא היה מוכן ומסוגל לעבוד ולא היה זמין לעבודה כלשהי, גם לפי גרסת המבוטח.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח – גלרט, מר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.