ביהמ"ש המחוזי (חדל"ת 28024-10-22) קיבל ביום 20.1.2023 את תביעתו של יוסף רוגוזינסקי (להלן: המבוטח), למתן הוראות כנגד החלטת הביטוח הלאומי (להלן: הב"ל), שקבע כי אינו זכאי לגמלה בשל פירוק חברה בה היה מועסק (להלן: החברה) בשל היותו בעל שליטה בה, וזאת משום שדווח עליו בטופס 102 כבעל שליטה ומשום שהוא אביהם של בעלי השליטה באותה חברה.

עיקרי החוק והיישום במקרה דנן

• סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) קובע כי בעל שליטה בחברת מעטים איננו זכאי לדמי אבטלה, ולתגמול בשל תביעה של עובד בהליכי חדלות פירעון של חברה (בעבר – פירוק חברה) . בשל כך בעל שליטה אינו משלם דמי ביטוח בעד ענפי ביטוח אלה.

• סעיף 1 לחוק קובע כי בעל שליטה יוגדר לפי ההגדרה בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה) וחברת מעטים תוגדר כמשמעותה בסעיף 76 לפקודה.

• סעיף 32(9) לפקודה קובע בין השאר כי "בעל שליטה" הוא מי שמחזיק במישרין או בעקיפין לבדו או ביחד עם קרובו, בלפחות 10% מאמצעי השליטה בתאגיד.

"קרוב" לעניין זה הוא כמשמעותו בסעיף 76(ד) לפקודה.

• סעיף 76 לפקודה קובע כי חברה שהיא בשליטת עד חמישה בני אדם – היא חברת מעטים.

• סעיף 76(ד) לפקודה קובע כי אדם וקרובו, ייחשבו כאדם אחד לעניין מניית "חמישה בני אדם". הסעיף גם מגדיר מהו "קרוב".

תמצית עובדתית

• החברה נכנסה להליכי פירוק. בעלת המניות בחברה היא חברה אחרת, בה מחזיקים שני בניו של המבוטח 50/50 בכל המניות.

• החברה נוסדה בשנת 2000. המבוטח הצטרף לחברה כשכיר בשנת 2008, והועסק בה כמנהל תפעול עד 3.2020, עת נאלצה החברה להוציא את עובדיה כולל המבוטח לחל"ת נוכח משבר הקורונה.

• עם סיום העסקתו, נותר לחברה שבפירוק חוב מהותי כלפי המבוטח.

• תביעת תגמול בגין החוב שבפירוק הוגשה לב"ל, אשר דחה אותה. הדחייה היא משום שנקבע שהוא בעל שליטה בחברה, זאת כיוון שבדוחות הניכויים השוטפים דווח עליו כבעל שליטה.

• המבוטח הגיש בקשה לבית המשפט להורות לב"ל לשלם לו את הגמלה בהתאם לחוק כי לא נערכה בדיקה עניינית לתביעתו.

• במסגרת הדיון בבית המשפט הציגה באת כוח הב"ל לראשונה תיזה פרשנית שלפיה יש לראות במבוטח כבעל שליטה, כיוון שהוא אביהם של בעלי השליטה.

• בית המשפט התבקש להכריע בשאלה מהי הפרשנות הנכונה למונח "בעל שליטה בחברת מעטים" כמשמעו בסעיף 6ב בחוק הביטוח הלאומי.

דיון והחלטת ביהמ"ש המחוזי

• אין חולק כי החברה שבפירוק היא חברת מעטים.

• השאלה שהתעוררה היא: האם המבוטח הוא בעל שליטה בחברה.

• לשיטתו של הב"ל, שהוצגה בבית המשפט, כאמור, די בכך שהמבוטח הוא קרובם של בעלי המניות

  בחברה שבפירוק, כהגדרת המונח "קרוב" בסעיף 76(ד)(1)  לפקודה, על מנת שייחשב בעל שליטה, למרות שאיננו מחזיק באמצעי שליטה כלשהם בחברה.

  • "עמדתו הפרשנית של המוסד לביטוח לאומי גובלת בטאוטולוגיה מכיוון שהיא מניחה את המבוקש: המוסד לביטוח לאומי מניח כי העובדה שסעיף 32(9)(א)(3) לפקודה מפנה להגדרה "קרובו" בסעיף 76(ד) לפקודה, הופכת את אותו קרוב לבעל שליטה בחברה, רק משום שהרישא של סעיף 76(ד)(1) לפקודה מתייחסת ל-"אדם וקרובו" כמקשה אחת. ברם, הנחה זו היא מתעתעת, משום שהיא מתעלמת מכך שראשית יש להוכיח שהמבקש עצמו, (להבדיל מבניו) הינו בעל שליטה בחברה שבפירוק. הנחה זו גם מתעלמת מכך שכל עניינו של סעיף 76 לפקודה הוא לקבוע מהי חברת מעטים וכיצד מונים את חבריה, ולא לקבוע מיהו בעל שליטה".

  • "יתר על כן, עמדתו זו של המוסד לביטוח לאומי מובילה לאבסורד. כך למשל, אם היה בה ממש, אזי גם נשותיהם של בעלי השליטה …, אמורות להיחשב כבעלות שליטה בחברה שבפירוק, רק בשל היותן קרובות משפחה של בעלי השליטה, הגם שכלל אינן מועסקות בה ואינן מעורבות בה בשום צורה ואופן".

  • ובסיכום חלק זה של הפסק קובע ביהמ"ש כי: "העובדה שהמבקש הוא קרוב משפחה של בעלי השליטה בחברה שבפירוק, היא כשלעצמה אינה הופכת גם אותו לבעל שליטה בחברה. ממילא, לא ניתן לדחות את תביעתו רק מחמת היותו אביהם של בעלי השליטה".

  • בחלק השני של הפסק קובע ביהמ"ש כי יש לבחון מהותית האם אדם הוא בעל שליטה או לא ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. או לפי הלכת עלי תיתי: "לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של מי שנטען לגביו כי הוא "בעל שליטה, המתרכזת באותם פרמטרים או תנאים חלופיים שנקבעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (שליטה בזכויות ההצבעה, בהון המניות, בזכות לקבל רווחים או בזכות למנות מנהל…), זאת תוך התמקדות בבחינה של היקף ההשפעה שניתן לייחס לו על התנהלות החברה".

  • ביהמ"ש מציין מספר פסקי דין בהם נקבע כי "בתי המשפט הכירו לא פעם בבני הזוג של בעלי שליטה בחברות כבעלי שליטה בעצמם אף אם הם אינם רשומים ככאלו במרשם החברות… מאידך, בתי המשפט הגיעו לא פעם למסקנה ההפוכה, קרי, שבן או בת הזוג של בעל השליטה בחברה אינם בעלי שליטה בעצמם, נוכח הצורך בבחינה מהותית של שליטת העובד בחברה".

  • בשולי הפסק נקבע כי אמנם החברה דיווחה על המבוטח בטפסי 102 השוטפים כ"בעל שליטה", עם תשלום דמי ביטוח מופחתים, אך אין כל ראיה שהוא היה מעורב באופן הדיווח.

  בסיכום: ביהמ"ש המחוזי קובע כי החלטת הב"ל תבוטל, והסוגיה תוחזר לב"ל לבדיקה עובדתית האם המבוטח הוא שכיר בלבד או שהינו "בעל שליטה"  (ולא רק מכוח היותו אביהם של בעלי השליטה).

  בשולי הדברים:

  בחוזר הביטוח הלאומי אבטלה/1410 מיום 28.5.2006 מבהיר מנהל אגף גמלאות מחליפות שכר בעניין בעלי שליטה בחברת מעטים שהם בני זוג, כך:

  "כל עוד שני בני הזוג מחזיקים בחלק ממניות החברה, ולא חשוב באיזה חלק, מצרפים את מניותיהם.

  אם לאחד מבני הזוג אין כלל מניות בחברה לא מיחסים לו שליטה בחברה רק בגלל מניות בן זוגו (בן הזוג שאיננו בעל מניות עשוי להיות בעל שליטה בחברה מכח חלופה אחרת).

  יש, איפוא, להביא בחשבון הוראה זו בעת בחינת מעמדם בחברה של בני זוג שהם בעלי מניות בחברה, לעניין הזכאות לדמי אבטלה".

  מהחוזר לעיל עולה כי ככל שלבן הזוג אין מניות בחברה, אין לדווח עליו בטופס 102 כבעל שליטה בחברת מעטים, והביטוח הלאומי אמור לבחון את השליטה בהתאם לפסק הדין בעניין עלי תיתי שהוזכר בפסק.

  ככל שהחברה דיווחה על בן המשפחה כבעל שליטה, הביטוח הלאומי מניח שיש שליטה בחברה בהתאם לסעיף 32 לפקודה. ההוראות לעיל תקפות גם לבני משפחה אחרים.

  אולם, בקורונה הובהר שלא כל המעסיקים הבינו את המשמעות של הדיווח כבעל שליטה בטופס 102. המעסיקים פנו לביטוח הלאומי כדי לתקן את הדיווח לפני הגשת תביעות למענקים או לדמי אבטלה.

  בתביעות לדמי אבטלה של בני משפחה שעובדים בחברה שבבעלות קרוב משפחה, נבחנה שליטה עקיפה.

  רק אם לא הייתה שליטה עקיפה, נבחן קיום יחסי עובד ומעסיק. וככל שהתקיימו (והתקיימו גם התנאים האחרים לקבלת דמי אבטלה) – קיבל דמי אבטלה.

  פסק דין זה מיישם את הנוהג שקיים בבדיקת תביעות לדמי אבטלה גם על זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון של חברה.

   

   

  לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.