ביה"ד האזורי (ב"ל 49796-07-21) דחה ביום 27.12.2022 את תביעתה של רחל עזרא (להלן: המבוטחת) לדמי אבטלה כנהגת מונית שכירה שפוטרה, קבע שאין לראות בה עובדת שכירה כי אם עצמאית, ולכן אינה זכאית לדמי אבטלה.

רקע חוקי

• תנאי בסיסי לזכאות לדמי אבטלה לפי סעיף 158 בחוק הביטוח הלאומי, שהמובטל היה עובד שזכאי לשכר, שמעסיקו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו. כלומר, התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים.

• "עובד" מוגדר בסעיף 1 בחוק הביטוח הלאומי: לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

• התוספת השנייה בצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב-1972 קובעת כי "נהג מונית" ייחשב כעובד עצמאי בכל תנאי העסקה, ובלבד שגמול העבודה אינו משתלם לו על בסיס של יחידת זמן. הפסיקה בעניין זה קבעה בעבר כי קיום יחסי עובד ומעסיק גוברים על הצו.

  רקע עובדתי

  • המבוטחת נהגת מונית במקצועה. לטענתה לפני 2007 הייתה עובדת עצמאית, אך עקב הגבלות שהוטלו עליה במסגרת הליכי הוצאה לפועל עברה לעבוד כנהגת מונית שכירה, אצל מעסיקים שונים.

  • לענייננו טענה, כי מעסיקתה האחרונה הוציאה לה תלושים ע"ש חברות שונות, וכי עקב הגבלות שהוטלו עליה במסגרת הליכי הוצאה לפועל שכרה שולם במזומן.

  • כפי הנראה מעובדות הפסק – אותרו תלושי שכר רק לחודשים 1-2.2020, שלאחריהם לטענתה פוטרה עקב הקורונה.

  • לטענתה, בכל התקופה הרלוונטית, נהגה במונית השייכת למעסיקה, עבדה בעיקר בהסעת עובדי חברת תקשורת מסויימת – 6 שעות ביום, ושכרה היה 5,000 ₪ לחודש בשנת 2018, ו- 3,500 לחודש בשנים 2019 ו- 2020.

  • המבוטחת הגישה תביעה לדמי אבטלה, שנדחתה ע"י הביטוח הלאומי (להלן: הב"ל), הן מסיבת העדר יחסי עובד ומעסיק והן מהעדר תקופת אכשרה מספקת.

  דיון והחלטה

  בעקבות עדותה של המבוטחת, ביה"ד הגיע למסקנה שיש לדחות התביעה מהטעמים הבאים:

  • המבוטחת טענה כי בשנים 2018, 2019 הועסקה ע"י מעסיקתה ללא אסמכתא להעסקה. לא צורפו תלושי שכר, הסכם עבודה או הודעה על תנאי ההעסקה ואף לא הציגה אסמכתא לקבלת שכר או זכויות סוציאליות.

  • בהיעדר סממנים אובייקטיבים להעסקה, הנטל מוטל על המבוטחת להוכיח כי עבדה אצל מעסיקתה בתקופה הנדונה.

  • עדותה בפני ביה"ד עשתה רושם בלתי מהימן. העדות הייתה מבולבלת, מתחמקת, כוללנית ומלאת סתירות.

  • המבוטחת גם לא נתנה הסבר לשכר נמוך בשנים 2019- 2020 לעומת 2018, על אותו היקף שעות עבודה יומי.

  ובסיכום: המבוטחת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי עבדה אצל מעסיק פלוני בתקופה השנויה במחלוקת בין הצדדים, ועל כן נדחתה תביעתה לדמי אבטלה.

  למידע נוסף ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.