ביה"ד האזורי (ב"ל 27626-07-20) דחה ביום 27/11/2022 את תביעתו של שמעון ימין (להלן: המבוטח) וקבע כי בדין דרש הביטוח הלאומי (להלן: הב"ל) דמי ביטוח בגין קצבאות אי כושר עבודה ששולמו למבוטח, בשנים קודמות, כפי שיתואר.

רקע חוקי

• סעיף 345(א) לחוק הב"ל קובע כי קצבת אי כושר המשולמת ע"י חברת הביטוח נחשבת כהכנסה שלא מעבודה.

חוזר ביטוח מ- 13/7/19 קבע 3 סוגי פוליסות.

1. פוליסה מכוח חיקוק או הסכם עבודה – חובת הניכוי במקור מקצבת המבוטח חלה על משלם הקצבה (להלן: חב' הביטוח).

2. פוליסה פרטית – חובת התשלום חלה על המבוטח.

3. פוליסה של עובד עצמאי – חובת התשלום חלה על המבוטח.

פטורים מתשלום דמי ביטוח, בגין קצבת אי כושר

מקבלי קצבת נכות כללית לצמיתות מב"ל, בשיעור 75% לפחות, או מקבלי קצבת נכות כללית זמנית בשיעור 75% לתקופה של לפחות 12 חודשים, מקבלי קצבת נכות מעבודה לצמיתות בשיעור 100%.

רקע עובדתי

• למבוטח, שאינו מקבל קצבת נכות כללית או קצבת נכות מעבודה המזכים אותו בפטור מתשלום דמי הביטוח, משולמת קצבת אי כושר עבודה מחברת ביטוח, מאז שנת 2005 (הוא מקבל ככל הנראה קצבת נכות כללית שאינה עומדת בכללי הפטור).

• מדובר בפוליסה שרכש באופן פרטי.

• חברת הביטוח לא ניכתה ממנו דמי ביטוח, וגם הוא לא שילם דמי ביטוח בעצמו על הקצבאות שקיבל במשך כל השנים.

• הב"ל ביצע ביקורת עומק בחברות הביטוח בשנת 2019, איתר קצבאות כאמור מהן לא מנוכים או בעדם לא משולמים דמי ביטוח, והוציא למבוטחים, ובכללם המבוטח דנן, דרישות חיוב.

• הדרישה מן המבוטח היתה לתשלום דמי ביטוח מינואר 2016 ואילך, שהסתכמה בסכום קרן של כ-70 אלפי ש"ח.

• בהסכמה עם המבוטח סוכם על גביה נומינלית ללא הצמדות או קנסות ופריסה ל-200 תשלומים.

• בהמשך הגיש המבוטח את התביעה דנן לביה"ד – לביטול חיובו בדמי הביטוח כאמור.

עיקר טענות המבוטח, והתייחסות ביה"ד אליהן

• המבוטח פנה לב"ל ונאמר לו לטענתו, שמאחר ומשולמת לו קצבת נכות כללית, הרי הוא פטור מדמי ביטוח על הקצבה.

טענה זו נדחתה: לא הוכח כלל "מי נתן את ההבטחה ומתי ניתנה".

• הב"ל חטא בשיהוי ניכר בדרישה וגביה של החיוב האמור, ועל כן יש לבטל החיוב.

ביה"ד דוחה הטענה:

• הועד כי אמנם הב"ל קיבל אחת לשנה דיווח בנוגע לקצבאות אי הכושר. ואולם, חב' הביטוח לא עשו הבחנה ברורה מספיק בין תשלומים המבוצעים מכוח ביטוחים מכוח חיקוק ובין תשלומים המבוצעים מכוח ביטוחים שנרכשו בצורה פרטית. רק ב-2019 נעשתה בדיקה יסודית של הסוגיה.

• החיוב נעשה לתקופה הפחותה מ-7 שנות התיישנות (סעיף 363א בחוק הב"ל).

• החיוב הוא לפי הוראות חוק. לב"ל אין יכולת וסמכות שלא לגבותו ואינו יכול לוותר עליו.

• על המבוטח היה לשלם דמי ביטוח בעצמו מתקבולי הקצבאות הללו, ולא עשה כן.

• אי גביית החיובים הללו יפגע בקופת הב"ל, קרי, בכלל מקבלי הקצבאות לרבות המבוטח עצמו.

• אופן ההסדר בין הב"ל למבוטח – פריסה ארוכה מאוד, אי גביית הפרשי הצמדה וביטול כולל של קנסות, הוא מידתי בהחלט.

• ניסיון היסמכות על חוזרי ב"ל, וגם אם יטען שניסוחם אינו מדויק ומאפשר פרשנות אחרת, עדיין אין בהם כדי לגבור על הוראות החוק.

התביעה נדחתה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח – גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.