ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 7476-03-18) קיבל ביום 7/8/2022 באופן חלקי את תביעתו של מר פרוויז (להלן: התובע) ונקבע כי אמנם יחוייב בחובות הניכויים של החברה בגין שכרו, אך לא יחוייב בחובות שנצברו בשל אי העברת דמי ביטוח של שאר העובדים, ולא בגין גמלת פגיעה ששילם המוסד לביטוח לאומי (להלן: הב"ל), שלא שולמו דמי ביטוח כנגדם.

רקע חוקי ומנהלי

הב"ל פרסם בעבר חוזר נוהל פעולה (להלן: הנוהל) בתוקף מיום 1/1/2009, על מנת להתמודד עם מצבים רבים של אי העברה מתמשכת של תשלומי דמי ביטוח על ידי חברות מעסיקות. על פי החוזר, בעלי שליטה בחברה המדווחים כשכירים בחברה שלהם, אשר אינה משלמת דמי ביטוח באופן עקבי ושיטתי, עלולים למצוא עצמם מסווגים כעובדים עצמאיים שחשופים לפעולות אכיפה בגין חובות הניכויים של החברה כאמור.

הנוהל מציין כי ההלכה הפסוקה מתנה את קביעת מעמדו של בעל מניות כעובד שכיר, בין היתר בכך שלא קיימת הימנעות מתשלום בפועל של דמי ביטוח באופן עקבי ממושך ושיטתי.

יצויין כי החוזר דן על חיוב אישי בחוב הניכויים שנצמח בחברה בגין אי העברת ניכויי שכרו של בעל השליטה עצמו, לפי השכר שדווח עליו בטופס 126.

לפרטים טכניים, נסיבות המאפשרות שינוי הסיווג לעצמאי ואפשרות הגביה – ראו מבזק מס 894.

רקע עובדתי

• התובע, מנהל שכיר בעל 50% ממניות חברה (להלן: החברה) .

• החברה הוקמה ב-2007, החלה להעסיק עובדים בתחילת 2008, נקלעה לקשיים ב-2009, ודיווחה על סיום פעילותה ב-2014.

• בשנים 2009-2013, נצברו לחברה חובות דמי ביטוח לביטוח לאומי, של כמה עשרות אלפי ₪.

• הב"ל לאחר התראה, הפעיל את הנוהל, פעל לשינוי מעמדו של התובע מעובד שכיר, לעצמאי, ודרש מהתובע את מלוא חובות דמי הביטוח של החברה בגינו ובגין שאר עובדי החברה, כמו גם סכומים של כמה אלפי ₪ דמי פגיעה ששילם הב"ל לו ולעובדת אחרת, ואשר לא שולמו דמי ביטוח כמובן, בגינם.

השאלות שבמחלוקת

• האם פעל הב"ל כדין כשהחליט על שינוי מעמדו של התובע מעובד שכיר לעובד עצמאי .

• האם יש לחייבו בחוב בדמי ביטוח עבורו כעצמאי.

• האם יש לחייבו גם בגין חובות דמי הביטוח בגין שאר עובדי החברה.

עניין דמי הפגיעה, אינו כלול בשאלות לדיון.

דיון והחלטה

• הוראות הנוהל, הן הנחיה מנהלית פנימית של הב"ל. הן אינן חיקוק, וכפופות לביקורת שיפוטית.

• עם זאת, ההוראות שואבות כוחן מהוראות החוק עצמו, הדן בשינוי סיווג של מבוטח, בהתקיים נסיבות שונות.

• "לא מצאנו בהוראות החוק המסמיך או בלשון החוזר הוראה המאפשרת לנתבע לחייב את בעל השליטה בחוב דמי הביטוח עבור יתר עובדי החברה". (ההדגשה אינה במקור)

  (אדרבא, מציין ביה"ד –  בחוזר עצמו מצויינת כוונת הב"ל להגיש תיקון חקיקה שיאפשר לו לגבות מבעל השליטה גם את חובות הניכויים בגין יתר העובדים. גם נציגת הב"ל העידה שהוראות החוזר מאפשרות חיוב בחוב אישי בלבד).

• הנסיבות המאפשרות את שינוי סיווגו של בעל השליטה השכיר לעצמאי התקיימו:

  לא הוצגו הסכם עבודה או תלושי שכר, איש לא פיקח על עבודתו, לא הוחתם כרטיס נוכחות, הוא ובעל המניות השני היו מורשי חתימה, ואחראים על קבלה ופיטורי עובדים.

  כמו כן מימן מכיסו חובות של החברה, ופעל בחברה זמן ניכר מבלי ש"משך" משכורות, עקב הקשיים הכלכליים של החברה.

  טענת אכיפה בררנית, באשר רק כנגדו היו הליכי הגביה ולא כנגד בעל השליטה השני, נבחנה ונדחתה, באשר כי נמצא כי בכל המניות האחר, לא דווח כעובד החברה כבר מתחילת 2009, ובדוח של 2011, הצהיר התובע כי הוא בעל מלוא המניות.

• נדחתה טענת התיישנות מחלק מהחיובים, ביחס למועד שינוי סיווגו כעצמאי, שכן הוכח כי היה ניסיון אקטיבי של הב"ל לאורך השנים, לביצוע הגביה בגין החובות.

סוף דבר

• אושר שינוי הסיווג, משכיר לעצמאי.

• אושרה גביה מהתובע בשל חובות דמי הביטוח של החברה בגין משכורתו של בעל השליטה.

• נדחתה עמדת הב"ל לגבות ממנו גם את חובות הניכויים בשל שכר העובדים האחרים.

• נדחתה גם (ללא נימוק) עמדת הב"ל לגבות ממנו דמי פגיעה ששילם הב"ל לו ולעובדת אחרת.

בעניין זה נציין כי יתכן והיה מקום לדון בכך, שכן החוק קובע כי לגבי עובד עצמאי שלא שילם דמי ביטוח במשך תקופה ארוכה, תישלל ממנו הזכאות לדמי פגיעה לפי סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי.

למידע נוסף ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.