ביום 1/6/2022 קיבל ביה"ד האזורי את תביעתו של שחר סיביליה (ב"ל 2832-04-20) (להלן: המבוטח), לתשלום דמי פגיעה לאחר שנפגע באירוע איבה בדרכו ברגל בהיותו שומר שבת, ממתקן מבודד בו עבד, למעון בו התכוון ללון בשבת.

רקע חוקי

סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "רואים תאונה כתאונת עבודה" אף אם "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או במקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו, או ממקום עבודה אחד למשנהו ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

(ההדגשה אינה במקור, ויושם הלב לאי הסימטריה בסעיף, בין הליכה לעבודה ובין חזרה מהעבודה).

תמצית עובדתית

• המבוטח עבד כמאבטח בבניין מבודד שאין יישוב מסביבו, בגוש עציון.

• בליל שבת מסוים, בהיותו שומר שבת ועל כן הלך ברגל, בדרכו ממקום עבודתו למקום בו התכוון ללון בישוב אלון שבות (כ-3 ק"מ בדרך כפרית), הותקף ונפגע ע"י מחבל, באירוע שהוכר ע"י הביטוח הלאומי (להלן: הב"ל) כפעולת איבה. טרם יציאתו לדרך נח כשעתיים במתקן המעסיק.

• הב"ל דחה את התביעה בטענה כי התאונה אירעה לצורך עניין אישי, כי לא היה בדרכו למעונו שלו, וכי השהייה למנוחה בחדרי המעסיק טרם היציאה למעונו, לא הייתה למטרה הכרוכה במילוי חובותיו כלפי המעסיק ועל כן עלתה כדי "הפסקה של ממש".

עיקר טענות הצדדים

המבוטח

• אין מדובר כלל ב"ענייניו האישיים".

• הוא היה בדרכו מהמתקן אותו אבטח, למקום בו לן בדר"כ עת מבצע שמירות כאמור. מקום מגוריו הקבוע הוא בירושלים, ולכן לא רלוונטי לחזור מהשמירה לביתו שלו ברגל, בשבת.

מקום הלינה האמור נחשב "ביתו" לעניין זה, הוא בית חברו, יש לו מפתח, יש לו מקום שהיה פנוי וקבוע וציוד אישי לשימושו בכל עת שהוא בא לשם במקרים דומים, עם או בלי נוכחות אותו חבר, בבית.

• המנוחה שנח במתקן טרם יציאתו נכפתה לצורכי המעסיק עפ"י הסכם העבודה.

הב"ל

על המבוטח לחלוף שתי משוכות, שלא עבר:

• היה עליו לצאת לדרך מיד בסיום עבודתו, ומנוחתו שם לפני שיצא מהווה "הפסק של ממש".

• תכלית ההליכה המוכרת כפגיעה בעבודה היא ככל שהיה בדרכו ממקום העבודה למעונו. בית חברו, אינו מעונו.

שתי טענות נוספות שהועלו, אותן דוחה ביה"ד "מיד על המקום", ועוד טרם הכרעת הדין:

• המבוטח עצמו בחר לו משמרות אלו, שנכנסו לתוך שבת.

• משהוכר המקרה כפעולת איבה והמבוטח מקבל בשל כך גמלה, אינו יוצא נפסד מכך שלא יוכר גם כנפגע עבודה, כתביעתו.

דיון והחלטה

• הוכח כי בפועל חויב כל מועסק לתת משמרות גם בשבת. גם בקשות לפתרון הסעה ע"י גוי של שבת לא נענתה ע"י המעסיק, ומחיר העבודה היה צעדת בדד בלילות.חברו של המבוטח ובעל הבית העיד כי למבוטח היה מפתח, אכל וישן שם, היו לו שם חפצים אישיים – ספרים ובגדים ועוד, ופינה משלו.

• המבוטח לא יכול היה להגיע ברגל לביתו בירושלים מהמתקן בשבת, ולכן בית חברו, היה בפועל מעונו של המבוטח בחג ובשבת, וכך פעל במשך שנים. בזאת יש עמידה בהוראות סעיף 80(1).

• אשר למשמעות המנוחה במתקן טרם יציאתו לדרך, נקבע: "ההפסקה בתוך מתקניו של המעסיק הייתה אילוץ לצורך מנוחה בין משמרת ארוכה ואינטנסיבית להליכה ארוכה ומאתגרת. לפיכך אינצידנטלית גם במד הזמן וגם בממד המהות. טענות הנתבע נדחות. לא הייתה כל סטייה או הפסקה על פי החוק והפסיקה".

• ביה"ד גם מאמץ את אחד מטיעוני המבוטח בעניין זה: "…ראינו את התנומה הקלה בתוך מתקניו של המעסיק, כלגיטימיות של העלמת עין מצידו, כאינצידנטלית ושאינה מהווה הפסקה או סטייה. אף מילולית לא מהווה הפסקה או סטיה בדרך באשר היא במתקנים עצמם".

(ההדגשה אינה במקור. איזו הפסקה בדרך או סטיה מהדרך יכולות להיות, אם היציאה לדרך כלל טרם החלה …?)

סוף דבר, התביעה התקבלה, ואירוע התקיפה הפחע"י, הוכר גם כפגיעה בעבודה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.