ביה"ד האזורי (ב"ל 19915-03-21) דחה ביום 28/2/2022 את תביעתו של ניסים צברי (להלן: המבוטח) לגמלת ניידות, מאחר שבגיל 67 (גיל פרישה לגבר) הוא לא קיבל גמלת ניידות, כי בחר לקבל גמלה לשירותים מיוחדים (שר"מ).

מושגים מתוך הסכם הניידות (מתוך אתר הביטוח הלאומי)

• בהתאם להסכם ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל והביטוח הלאומי (להלן: הב"ל) נקבעו הטבות לתושבי ישראל המוגבלים בגפיים תחתונות. את התביעה להטבות בניידות מגישים לביטוח הלאומי רק לאחר שוועדה רפואית של משרד הבריאות קבעה שיש אחוזי מוגבלות בניידות שאינם זמניים, עקב ליקויים ברגליים, לפי רשימת ליקויים מוגדרת..

• לקבלת ההטבות בניידות יש תנאי של גיל. הזכאות היא מגיל 3 עד גיל פרישה, כאשר גיל הפרישה לאישה, לעניין הסכם הניידות, זהה לגיל הפרישה של הגבר.

• מי שקיבל הטבות בניידות לפני גיל פרישה, יוכל בתנאים מסוימים לקבל את גמלת הניידות גם לאחר גיל הפרישה.

• מי שמקבל שר"מ מהביטוח הלאומי וגם זכאי לגמלת ניידות, יכול לקבל את שתי הגמלאות בו זמנית רק אם הוא זכאי לקבל שר"מ בשיעור של 100% לפחות, או שנקבעו לו 100% מוגבלות בניידות, או שוועדה רפואית של לשכת הבריאות קבעה שהוא זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו.

תמצית עובדתית והמחלוקת בין הצדדים

• המבוטח הגיע לגיל הפרישה בחודש אוגוסט 2019.

• נקבעה לו דרגת אי כושר של 75% מ- 2003 ונכות רפואית 100% מ- 1/2000. כלומר, היה זכאי לקבל קצבת נכות כללית מלאה משנת 2003.

• ב- 2014 נקבעה לו זכאות לשר"מ בשיעור 50%, ומ-1/2/2020 – בשיעור של 112%.

• עד גיל 67, נקבעה לו דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 64% למחוסר רכב, ו- 50% זכאות לשר"מ. המבוטח לא היה זכאי לשתי הקצבאות ובחר בשר"מ.

• ביולי 2020 הגיש תביעה חוזרת להטבות בניידות לאחר שנקבעו לו 82% מוגבלות בניידות (את הבקשה ללשכת הבריאות המחוזית הגיש בחודש יולי 2019, לפני גיל פרישה, אך ההחלטה ארכה זמן רב בשל הצורך בהגשת ערר).

• תביעתו להטבות בניידות נדחתה, מאחר ולטענת הב"ל הוא בחר בשר"מ לפני גיל הפרישה והגיש תביעה לביטוח הלאומי להחמרת מצבו בניידות לאחר גיל הפרישה.

דיון והחלטה

ביה"ד דוחה את התביעה מהטעמים הבאים:

• המבוטח מעולם לא קיבל קצבת ניידות ועד הגיעו לגיל הפרישה בחר לקבל קצבת שר"מ בשיעור 50% בנוסף לקצבת הנכות הכללית.

• "הרציונל אשר עומד מאחורי התנאים שנקבעו בהסכם לעניין המשך הזכאות לקצבת ניידות לאחר גיל פרישה, הוא הרעיון שאין מקום לשנות לרעה את מצבו של המוגבל בניידות אשר החל לקבל את הגמלה בפועל לפני הגיעו לגיל פרישה…" (פס"ד אלברט עטל – המל"ל).

• פניית המבוטח להחמרה במצב שר"מ הייתה לאחר שהגיע לגיל הפרישה. הפנייה ללשכה המחוזית להיבדק, שהייתה לפני גיל פרישה – אינה רלוונטית, כי התביעה להטבות בניידות הייתה לאחר גיל הפרישה.

• ביה"ד מדגיש כי במועד שניתנו שתי הקביעות שלפיהן המבוטח היה זכאי לקבל את שתי הגמלאות, הוא היה מעל גיל פרישה. מדובר בתנאי מהותי של הגשת התביעות לפני גיל הפרישה ולא תנאי טכני.

• ביה"ד מציין שיש טעם בטענת הב"ל לפיה המבוטח בחר לקבל גמלת שר"מ במקום גמלת ניידות, כך שאין הוא רשאי היום לטעון לזכאות "תאורטית" שהמבוטח לא מימש לפני גיל הפרישה.

התביעה נדחתה.

בשולי הדברים

מי שנמצא זכאי לגמלת שר"מ בזמן הגיעו לגיל פרישה – ממשיך לקבל את השר"מ לאחר גיל הפרישה כל זמן שהוא עונה על תנאי הזכאות. כלומר, הוא יכול להמשיך לקבל את גמלת השר"מ במקום לקבל גמלת סיעוד, שמבחני ההכנסה לקבל אותה נמוכים יותר מגמלת השר"מ.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.