ביה"ד האזורי (ב"ל 23732-07-18) דחה ביום 7/2/2022 את תביעתה של "גשר תעשיות והנדסת חשמל בע"מ" (להלן: החברה) וקבע כי ניתן לערוך שומת ניכויים של הביטוח הלאומי (להלן: הב"ל), לשנים שלעניין מס הכנסה (להלן: מ"ה) כבר התיישנו (בכפוף לתקופות ההתיישנות בביטוח הלאומי), והן לשנים שבהן נערכה שומה סופית לחברה (בשונה משומת ניכויים במ"ה, על פי הלכת גדות).

עיקר התמצית העובדתית הרלוונטית למסקנות פסק הדין

• בביקורת ניכויים של מס הכנסה בחברה נחתם הסכם ובו הוצאו לחברה חיובים בגין שווי שימוש ברכב לעובדי החברה לשנים 2012-2014 בעוד ש"סוכם, כי שנת 2011 תאושר כמדווחת ללא חיובים".

• בסמוך נשלחה לחברה דרישה מהב"ל להכין מסמכים לביקורת ניכויים והוצאה קביעה לתשלום דמי ביטוח בגין שווי רכב, לחיוב בדמי ביטוח לשנים 2010 – 2014, בסך כ-240,000 ₪.

• לאחר השגה ותיקונים שבוצעו בשומת הניכויים, החברה הגישה תביעה לביה"ד לביטול חיוביה לשנים 2010-2011 בלבד, תוך שאינה קובלת על חיוביה לשנים 2012-2014 (עולה גם מטיעוני הב"ל).

עיקר טענות החברה בתמצית

• לחברה שומה סופית במס הכנסה לשנת 2010, ולכן לא ניתן לבצע לגביה שומת ניכויים של ב"ל.

• שנת 2011 – התיישנה לעניין מס הכנסה ולא ניתן לבצע לגביה שומת ניכויים של הב"ל.

• לבעל המניות (נשוא חלק לא מבוטל של שומות הב"ל), יש שומות סופיות במס הכנסה לשנים 2010-2011. השומה של בעל המניות לשנת 2010, שיש לגביה שומה סופית, כללה הוצאות רכב (ככל הנראה בנוסף למשכורת). לא ניתן לבצע שומות ניכויים בב"ל, לשנים אלו, ודאי לא בגין "הוצאות רכב", שפקיד השומה לא קבע אותן כהטבת שכר, ובוודאי לא לבצע "גילום".

• על ב"ל לכבד ולהתיישר עם קביעות ושומות מס הכנסה לאותן שנים, בהתאם להלכת גדות

עיקר טיעוני הב"ל בתמצית

• יש להבחין בין שומות סופיות של חברה המתייחסות להכנסות החברה לבין שומות ניכויים המתייחסות להכנסות עובדי החברה (הלכת אמי פרטס).

• פקודת מס הכנסה עצמה מאפשרת קביעת שומת ניכויים בחברה מעסיקה גם לשנים בהן יש לעובד שומה סופית במס הכנסה, ככל שההכנסה ממנה נקבע שיש צורך בניכוי מס במקור, לא נכללה בשומתו הסופית של העובד.

• תקופת ההתיישנות בביטוח לאומי (ככלל 7 שנים ממועד קיום חובת הדיווח או ממועד קבלת המידע) ארוכה יותר מתקופת ההתיישנות במס הכנסה (4 או 5 שנים).

• בעת השגה, הב"ל רשאי להגדיל או להקטין את השומה, ככל שנמצא כי נפלה טעות בקביעה המקורית (הלכת נווה נטוע).

• גילום המס אינו גביית המס מבעלי המניות, אלא חלק בלתי נפרד מהטבת שכר שניתנה לעובד (הלכת אמי פרטס).

דיון והחלטה

• החברה לא הוכיחה כי נערכה לה שומת ניכויים לשנת 2011. כלומר, לא מדובר בקביעה פוזיטיבית של מס הכנסה, ולכן השומה שהתיישנה אינה מחייבת את הב"ל (הלכת רמת בטיחות).

• תקופת ההתיישנות בב"ל ארוכה יותר מאשר במ"ה. בעוד ששומת 2010 התיישנה לעניין שומת מ"ה, הרי שהייתה פתוחה לשומת ניכויים של ב"ל.

• שומת מס הכנסה חברה – ככל שנעשתה לשנה מסוימת, אינה חוסמת שומת ב"ל ניכויים מאוחרת יותר לאותה שנה.

• מעבר לכך, גם בהתיישנות שומת ניכויים פאסיבית של מס הכנסה, מבלי שסוגיה מסוימת נבחנה על ידי פקיד השומה – אין עניין לטעון כי יש מניעות להוצאת שומת ניכויים של ביטוח לאומי.

• לעניין חיוב נוסף של דמי ביטוח בשלב ההשגה קובע ביה"ד, נוסף על סעיפים 358 ו-359 לחוק הב"ל, כי "הדעת נותנת שכאשר פקיד השגות מזהה טעות, בין אם לטובת הנישום או לרעתו, חובה עליו לפעול לתיקונה…". ביה"ד מוסיף שהייתה גם הפחתה יזומה מטעם הב"ל בהשגה.

• באשר לבעל השליטה:

ביה"ד מקבל עמדת הב"ל, לפיה ההטבה שקיבל בגין כלי הרכב שהיו צמודים לו ניתנה לו בסכומי נטו, שלא שולם בגינה מס ולא דמי ביטוח.

מעמדו של בעל השליטה הוא כשל עובד שכיר ולכן חובת תשלום דמי הביטוח חלה על החברה. ביקורת הניכויים נערכה לחברה ולא לבעל המניות באופן אישי.

חובה על החברה לנכות דמי ביטוח בגין כל הטבת שכר

• לעניין הקנסות שהטיל הב"ל על החברה נקבע: "לאור דחיית התביעה, רשאי המוסד, בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה, להטיל קנסות, ורשאית התובעת לפנות בדרכים שנקבעו לכך, בבקשה להפחתתם או לביטולם" (הלכת מד"א ואחרים). (כלומר, ניתן להבין, שביה"ד מאפשר לב"ל לחייב את החברה בקנסות לפי הכללים החדשים, על החלק שהיה במחלוקת ולגביו נקבע שהתביעה נדחתה, על אף שההשגה נדחתה כשהיו בתוקף הכללים הישנים של ביטול הקנסות).

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.