בהמשך למבזקנו הקודם (מס' 908) נציג במבזק זה, את מסלול תשלום המס המיידי, שהוצע על ידי הוועדה רפורמה במיסוי בינלאומי ("הוועדה") וחובות הדיווח הנובעות ממנו, לגבי מס יציאה.

כמו כן נתאר את חובת הדיווח שתידרש ממי ששהה 183 ימים או יותר מחוץ לישראל ומסווג עצמו כתושב ישראל.

א. מס היציאה

נזכיר: לאור הקושי באכיפת מס היציאה, הציעה הוועדה לרפורמה במיסוי בינלאומי שני מסלולים: מסלול תשלום מיידי ומסלול דחיית תשלום המס.

במסלול דחיית המס חלים כללים שונים:

א. כאשר סך שווי הנכסים הכפופים למס יציאה נמוכים מ-3 מיליון ₪ יחול הדין הקיים כיום;

ב. כאשר סך שווי הנכסים הכפופים למס יציאה הינו 3 מיליון ₪ או יותר, יחולו כללים בהתאם לסוג הנכסים: ניירות ערך סחירים, מקרקעין בחו"ל ונכסים אחרים (שלגביו יחול דין חדש שהוצע על ידי הוועדה).

תמצית מסלול תשלום מס מיידי:

• במסלול זה יראו את נכסיו של הנישום הכפופים למס יציאה כנמכרים בהתאם לשווי שוק שלהם במועד ניתוק התושבות.

• הנישום לא יוכל לפצל את נכסיו בין מסלולי הדיווח השונים, ולכן נישום שבחר במסלול תשלום המס המיידי, ידווח על מכירה רעיונית לגבי כל נכסיו הכפופים למס יציאה!

• הוועדה המליצה שהנישום יידרש להגיש הצהרת הון על מצבת הנכסים וההתחייבויות שלו הכפופים למס יציאה, במועד ניתוק התושבות שלו.

• דיווח ותשלום מס היציאה יבוצע בתוך 90 ימים ממועד ניתוק התושבות.

• בנוסף, סברה הוועדה שיש להעניק לפקיד השומה סמכות לבחון את דיווחיו של הנישום ולדרוש ממנו להפקיד ערבות או לשעבד נכסים בידי נאמן ישראלי לצורך הבטחת תשלום מס היציאה המלא (שהרי הנישום יכול לשלם את המס עד 90 ימים ממועד יציאתו לחו"ל).

הקלה לגבי נישום שעזב את ישראל וחזר אליה:

• על מנת לעודד תושבי ישראל שעזבו את ישראל לשוב אליה, ממליצה הוועדה לקבוע שסעיף 100א לפקודה לא יחול לגבי תושב ישראל ששב לישראל תוך 5 שנים ממועד עזיבתו, ובתנאי שהנכסים שהיו בבעלותו לא נמכרו במהלך תקופה זו.

• תושב ישראל שבחר בתשלום המס המיידי יוכל לקבל החזר של מס היציאה ששולם על ידו.

• כמו כן, תושב ישראל שעזב וחזר לישראל במסגרת אותן 5 שנים, ושוב עזב את ישראל, יראו את תקופת העזיבה הראשונה שלו ותקופת חזרתו לישראל, כתקופה שבה הוא תושב ישראל ככל שיבחר במסלול הדחייה בעת יציאתו השנייה לחו"ל (לעניין מס היציאה בלבד).

ב. חובת דיווח ליחיד המסווג עצמו כתושב ישראל, השוהה 183 ימים מחוץ לישראל:

ככל שיחיד תושב ישראל שוהה 183 ימים או יותר מחוץ לישראל, ונוקט בעמדה לפיה הוא טרם ניתק תושבותו הישראלית, הוא יידרש להגיש הצהרה לגבי נכסיו הכפופים למס יציאה.

ללא הצהרה כאמור, הנישום לא יוכל לטעון בעתיד שיש לסווגו בדיעבד כתושב חוץ לגבי שנה זו.

• קושיה שעולה לגבי הצהרה זו הינה, מהו דינו של נישום שיתקיימו לגביו התנאים לסיווג כתושב חוץ בהתאם לאחת החזקות החלוטות (ראה מבזקנו מס' 906 בנושא), אך הוא לא הגיש את ההצהרה האמורה – האם קיום החזקה גובר על אי דיווח הצהרה, ומועד ניתוק תושבותו יוקדם לרבות סיווגו כתושב חוץ בשנים הקודמות, וייכפה עליו מועד ניתוק ותשלום מס יציאה, או שמא הוא לא ייחשב לתושב חוץ חרף קיום החזקה החלוטה, רק בשל העדר דיווח כאמור?

אם ייכפה עליו תשלום מס יציאה, האם ייכפה עליו מסלול דחיית תשלום המס, או שמא יוכל עדיין לבחור במסלול האחר חרף חלוף הזמן?

• כמו כן, לכאורה חובת ההצהרה האמורה קמה גם לגבי יחידים שרואים אותם כתושבי ישראל למרות שהם שוהים יותר מ- 183 יום מחוץ לישראל, כדוגמת עובד מדינת ישראל, עובד רשות מקומית, עובד סוכנות יהודית, עובד קרן קיימת לישראל, עובד חברה ממשלתית וכו' שנשלחו לחו"ל מטעם מעסיקם. אנו מניחים שאלו יוחרגו מחובת הדיווח; מצב אחר בו עשויה לחול חובת הדיווח הינה לגבי יחיד שנשלח מטעם מעסיקו לחו"ל וחלים עליו כללי מס הכנסה כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), תשמ"ב – 1982, בשל שהייתה רצופה העולה על 8 חודשים מחוץ לישראל. במקרה זה, נראה שישנו הגיון בהחלת חובת הדיווח האמורה לאור יכולתו של היחיד לטעון לניתוק תושבות ככל ששהייתו בחו"ל מקימה לו בסיס לטענת תושבות חוץ.

במבזקנו הבא נציג בפניכם את מסלול דחיית המס.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד יניב גולדשטיין, ממשרדנו.