מבזק מס מספר 889 - 5.8.2021

בתחילת השבוע, עם ישראל התבשר כי המתעמל ארטיום דולגופיאט בן ה- 24, זכה במדליית זהב בתחרות גמר תרגילי הקרקע – והביא כבוד לאומי למדינת ישראל ואף ראש הממשלה, נפתלי בנט, בירך אותו באלו המילים: "אנחנו כולנו גאים בך. עצרנו את ישיבת הממשלה כדי לברך אותך".

נציין כי זו המדליה השלישית באולימפיאדת טוקיו 2021 ובאה לאחר מדליית הארד של אבישג סמברג בענף הטאקוונדו וכן מדליית הארד של נבחרת ישראל בג'ודו.

מיד עם היוודע דבר הזכייה החלו אמצעי התקשרות לפרסם כי האלוף האולימפי שלנו זכאי בין היתר, לפרס כספי בסך 500,000 ₪ המוענק לו ע"י הועד האולימפי בישראל.

אגב, תפקידו העיקרי של הוועד האולימפי בישראל הוא לארגן את השתתפותם של ספורטאים ישראלים במשחקים האולימפיים ובתחרויות רב-ענפיות אחרות המתקיימות בחסות הוועד האולימפי הבינלאומי או הפדרציות היבשתיות ואת הכנות הספורטאים לקראתן. הוועד האולימפי בישראל הוא בעל הסמכות הבלעדית להחליט על הרכב המשלחות האולימפיות של ישראל למשחקי הקיץ והחורף לבוגרים ולנוער. כמו כן, הוועד האולימפי אחראי להפצת הרעיון האולימפי. הספורט כאמצעי לשיפור איכות החיים והסביבה ולקירוב בין עמים ואנשים, תוך דגש על הערכים האולימפיים של מצוינות, הישגיות, סולידאריות, שוויון, אי אפליה והגינות. מטפח, משמר ומלווה את ספורטאי העילית של ישראל לאורך מחזור של ארבע שנים, מתחילתו ועד סופו, תוך טיפול בצרכי ספורטאים אלו.

האם כספי הזכייה כאמור לעיל חייבים במס עפ"י הוראות החוק?  ואם כן – למה ??

פקודת מס הכנסה ממסה "תקבול" בידי יחיד אך ורק אם נמצא לו מקור הכנסה משפטי בהוראות פקודה מס ההכנסה. פסיקה ותיקה בנושא זה (הלכת ברוך משולם – ע"א 609/68) קבעה כי אדריכל שהשתתף בתחרויות תכנון מבנים שערכה עיריית ירושלים וזכה בפרס כספי (מעבר להשגת עבודת התכנון עצמה, נשוא הפרס) תמורת השימוש בתיכנונו – חייב במס שולי גם על התקבולים מכספי הפרס, בהיותם אינטגרליים למשלח-ידו ומקור עסקו כאדריכל.

בשנת 2003 המחוקק הרחיב את בסיס המס והוסיף להוראות הפקודה את סעיף 2א' אשר קובע כיום כי השתכרות או רווח של אדם שמקורם בהימורים, בהגרלות או בפעילות נושאת פרסים יחויבו במס כיום בשיעור של 35% !!! (למעט בגין סכומים כאמור עד תקרת פטור ממס בסך 30,360 ₪ לכל אירוע/פרס).

יצוין כי הסעיף מונה מספר חריגים בהם לא יוטל מס כאמור, בין היתר על השתכרות או רווח מפרסים שניתנו במסגרת אישית (למשל, מסגרת משפחתית/חברתית) או על "השתכרות או רווח מהגרלות או מפרסים שנקבעו ע"י שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת".

אגב, רשות המיסים כבר עשתה שימוש מבורך בחריג האחרון לפני מספר שנים, וקבעה כי זכייה של יחיד בפרס כספי הנלווה לפרס נובל לא יהיה חייב במס כאמור בסעיף 2א'.

כמו-כן, משנת 2010 המחוקק פוטר ממס מכוח סעיף 9(29) לפקודה מלגות הצטיינות לסטודנטים שאין תמורה בעדן (ללא תקרה) וכן מלגות לחוקרים (בכפוף לתקרה שנתית), בתקופת הלימוד או המחקר.

אין ספק: בעת התרוממות הרוח הציבורית לאור הזכיות במדליות המכובדות באולימפיאדת טוקיו, אין דעת הציבור נוחה מהפרסומים אודות "הקופון" שעומדת המדינה לנכות מן המופלאים הללו.

ישנם טיעונים ערכיים ומוסריים לאי החיוב במס, כגון: עידוד ילדים ובני נוער בישראל לעסוק בספורט, להתמיד בו ולשאוף להישגים (אף צה"ל הבין זאת וכבר שנים רבות תומך בחיילים-ספורטאים מצטיינים אלו בתנאי השרות שלהם בצבא), קידום מעמדה הספורטיבי של ישראל בין העמים, העצמת הגאווה הלאומית והחוסן הלאומי של עם ישראל ועוד.

לא חסרים גם טיעונים מקצועיים-משפטיים לכך: ראשית, ניתן בפירוש להניח כי אהבתו לספורט זה כבר מגיל 6 מעידה כי לא מדובר במשלח-יד גם אם מדובר בספורטאי מקצועי. אין ספק כי מדליית הזהב והפרס הכספי בצידה שוות ערך לפרס נובל או פרס על מפעל חיים שניתן למדען או לסופר, אלא שכאן מדובר על מאמץ ספורטיבי המתרכז במספר שנים נמוך יחסית ולגבי אנשים צעירים יותר.

כמו בפרס נובל גם כאן הזוכה נבחר ע"י הוועד האולימפי לייצג את ישראל. הפרס הכספי מהווה מעין מלגת הצטיינות (שאין התחייבות של הזוכה לתמורה בעדה) אשר מטרתה לעודד, להחזיר למתעמל חלק מההוצאות שספג כל השנים ולתמרץ מתעמלים אחרים לשאוף להגיע למעמד זהה בעתיד – כל אלו מעידים על העדר זיקה ומידתיות בין המאמץ לפרס הכספי.

בנוסף, ספורטאי כמו ארטיום השקיע שנים רבות בענף ספורט זה אשר כרוך באופן טבעי בהוצאות לא מבוטלות שלא ניתן כיום להתירן כהוצאה. ככל ויראו בכספי הפרס הכנסה החייבת במס, הרי שגם אם התקבלה כיום, ברור שהפקתה הייתה על פני שנים רבות, ולכן יש לפרוס אותה בדומה להוראות ההסדר מכוח סעיף 8(ב) לפקודה – ובוודאי שבפריסה על פני שנות מס רבות כאמור יקטין את שיעור המס השולי עד כדי יאפסו.

לסיום, במידה ומדינת ישראל באמצעות הועד האולימפי, רוצה לתגמל את הזוכים במדליות אולימפיות בפרס כספי אשר לעמדתם חייב במס, תכבד את הזוכים ותגלם את המס בסכום הפרס.

טוב יעשה שר האוצר אם יקבע, מכוח סמכותו כאמור לעיל, כי הפרס הכספי האמור איננו חייב במס.

ואמנם, השבוע התפרסמו ידיעות ברשת בדבר הצעת חוק פרטית שתועלה למתן פטור ממס לזוכים אולימפיים. יתרה מזו, פורסם אף כי שר האוצר עצמו הגיב לפניה אליו, באומרו כי הוא מתכוון להגיש הצעת חוק ממשלתית, למתן פטור ממס על זוכים אולימפיים ועל מקבלי פרס נובל.

בשונה מרכיבים רבים ב"חוק ההסדרים", בטוחנו שהצעת חוק זו אם אכן תועלה, תזכה לרוב עצום בכנסת, ותקבע לשמחת כולם, בספר החוקים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

כזכור, רפורמת המס של טראמפ שנכנסה לתוקף בשנת 2018 (המכונה Trump tax cuts), הפתיעה בחקיקה בעלת השפעה מיסויית מרחיקת לכת, בפרט את כל מי שכפוף לרשת המיסוי אמריקאי, אף אם אינו תושב ארה"ב (קרי, כל US Person – תושבי ארה"ב, אזרחי ארה"ב ובעלי אשרה מסוג "Green Card"), וכן את כל ציבור היחידים והחברות המשקיעים בארה"ב (להרחבה, ראו מבזקינו מס' 731, 737 ו- 742).

עוד לא הספקנו להתאושש מרפורמת טראמפ, והנה "צונחת" עלינו רפורמה חדשה, זו של מחליפו – ביידן. התוכנית פורסמה ע"י הנשיא ביידן במסגרת חוק תקציב לשנת 2022, והיא כוללת הצעות לרפורמות מס שנועדו להגדיל את הכנסות המדינה ממסים, לשפר את מִנְהָל (אדמיניסטרציית) המס ולהפוך את מערכת המס לשוויונית ויעילה יותר.

תוכנית הרפורמה של ממשל ביידן אמנם טרם גובשה לידי חקיקה, אך קיימת תמימות דעים על כך שהיא תקרום עור וגידים במתכונת זו או אחרת, בפרט לאור הרוח הגבית שקיבלה ההצעה מקרן המטבע הבינלאומית (ה- IMF) בהודעתה לעיתונות מיום 22 ביולי 2021.

לאור האמור לעיל, לאור הצפי לתחולת רפורמת ממשל ביידן החל מיום 1/1/2022 והצורך בהיערכות מוקדמת, ולאור השפעות המס  של התוכנית המסתמנת לתושבי ישראל רבים – מובאים במבזק זה ובמבזק הבא, עיקרי התוכנית כהווייתם נכון למועד זה:

העלאת שיעור מס החברות:

• שיעור מס החברות יעלה מ- 21% לכדי 28%, החל מ- 1/1/2022.

• הפחתת מס החברות במסגרת רפורמת טראמפ (מ- 35% ל- 21%) פתחה את האפשרות למשקיעים ישראלים לתכנן מבנה פעילות "אטום", קרי באמצעות חברה אמריקאית או ישראלית שאינה שקופה לצורכי מס בארה"ב.

עם העלאת שיעור מס החברות שוב, חלופות כאמור הופכות לתקלות מס, ועלולות להביא למס "עד הבית" בשיעור של 55% – 60% ואף יותר (כולל מס מדינתי ומס סניף).

לפיכך, במקרים המתאימים, יש לחזור ולפעול באמצעות מבנים שקופים או היברידיים (שקופים בארה"ב ואטומים בישראל). נזכיר את כללי ה- Check the box, המאפשרים גמישות בארה"ב באשר לשקיפות של יישות פלונית, אמריקאית או זרה, הן בעת הקמת היישות והן לאחר מכן, כפוף למגבלות.

העלאת שיעור מס הכנסה על יחידים:

• שיעור המס השולי המירבי יעלה מ- 37% כיום, לכדי 39.6% (כפי שהיה לפני רפורמת טראמפ), החל מ- 1/1/2022.

• נזכיר שמרבית המשקיעים בנדל"ן אמריקאי מבצעים זאת באמצעות יישויות שקופות, כדוגמת LP ו- LLC, כך שאותם משקיעים מתחייבים במס בארה"ב על הכנסותיהם המופקות שם, בהתאם לשיעורי המס החלים על יחידים.

מיסוי רווחי הון בשיעור מס שולי:

• כיום, המס הפדרלי המירבי על רווח הון לטווח ארוך (נכס המוחזק לתקופה של 12 חודש לפחות), הוא 20% בלבד.

• מוצע לחייב בעלי הכנסות גבוהות (מעל מיליון דולר בשנה) במס רווחי הון על פי שיעורי המס הרגילים, בדומה לרווח הון לטווח קצר ולהכנסה עסקית. קרי, בשיעור פדרלי מירבי של 39.6% (לכך יש להוסיף גם את המס המדינתי ששיעורו נע בין 0% ל- 13.3%, ואת מס היסף בשיעור 3.8% החל על הכנסות פסיביות גבוהות).

בהצעה מובאת  הדוגמה הבאה:

נישום בעל הכנסת עבודה בגובה 900,000 $ ורווח הון לטווח ארוך בגובה 200,000 $ ישלם מס בשיעור שולי על רווח הון בגובה 100,000 $ ומס בשיעור מוגבל על רווח הון בגובה 100,000 $.

שימו לב, שעל פי ההצעה, הוראה זו תהיה אפקטיבית כבר מ-"מועד ההכרזה" (מועד זה אינו ברור לחלוטין, אך עשוי להיות מועד ההכרזה על התוכנית: 28 באפריל 2021).

• בנוסף, מוצע לחייב במס העברת נכסים מאדם אחד לאחר, בנסיבות שעד כה לא התחייבו במס, כדוגמת – מתנות והורשות.

כמו כן, מוצע להטיל מס על עליית ערך בלתי ממומשת של נכסי נאמנות, אם זו לא התחייבה במס משך 90 השנים שקדמו לשנת המס והחל משנת 1940, לפי המאוחר (הוראה זו תחול הלכה למעשה רק משנת 2030 ואילך, והיא כפופה להחרגות, כדוגמת: בית המגורים עד לתקרה של 250,000 $, הורשה לבן\בת זוג אמריקאי).

כל זאת, החל מ- 1/1/2022.

שינוי זה הוא בעל חשיבות מכרעת לכל תושבי ישראל המשקיעים בנדל"ן בארה"ב או בחברות טכנולוגיות אמריקאיות, בשל הפער שייווצר בין שיעורי מס רווח הון בארה"ב לבין שיעורי המס בישראל.

הגבלת האפשרות לביצוע שחלוף במקרקעין:

• ביצוע שחלופים במקרקעין הוא עניין נפוץ בקרב משקיעי ויזמי נדל"ן בארה"ב.

• ההצעה תאפשר שיחלוף (דחיית רווח) עד לסכום מצטבר של 500,000 $ בלבד מדי שנה, לכל נישום (מיליון דולר במקרה של זוג המגיש דוח משותף).

כל רווח מחילוף מקרקעין בסכום העולה על סכומים אלו במהלך שנת המס יתחייב במס כבר בשנת החילוף.

• נזכיר, שבעוד שבעבר ניתן היה לטעון שסעיף 96 לפקודה (המאפשר לדחות את רווח ההון שנצמח ממכירת נכס בר-פחת) חל גם על מקרקעין בחו"ל, הרי שבתיקון 197 לפקודה (2013), זכות במקרקעין הנמצאים מחוץ לישראל הוחרגו במפורש וחלף זאת נקבע מנגנון לניצול המס המשולם בארה"ב בעת מכירת הנכס החילופי (ראו מבזקינו מס' 417 ו- 517). לכן, נכון להיום, ספק אם כדאי למשקיע ישראלי לנצל את אפשרות השחלוף בארה"ב. אולם, לאור העלאת שיעורי מס רווח ההון, בהחלט ייתכן שיש לנצל את אפשרות השחלוף, תוך בחינת מכלול הנסיבות.

הגברת חובות הדיווח – מחזיקי מטבעות וירטואליים על הכוונת!

• בין השאר, מוצע להגביר את דרישות הדיווח לצורכי מס, בפרט – המחזיקים בנכסי crypto (מטבעות וירטואליים), יידרשו לדווח על בעלי הזכות שביושר על אותם נכסים.

• בארה"ב, כמו בישראל, מטבע קריפטו נחשב ככלל לנכס ומתחייב במס בהתאם, כך שחובות הדיווח המוגברות מייצרות תמריץ להסדרת המיסוי על אותם נכסים, לא רק בארה"ב אלא גם בישראל, ככל שבעל הזכות שביושר באותם נכסים הוא תושב ישראל.

המשך סקירת עיקרי תוכנית הרפורמה – במבזקנו הבא.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד גדי אלימי, ממשרדנו.

ביה"ד הארצי (עב"ל 46447-11-20) דחה ביום 13/7/2021 את תביעתה של אשת מנוח (להלן: המערערת) להכיר בפטירת בעלה כתוצאה מאירוע לב כ"פגיעה בעבודה".

תמצית עובדתית

• מהראיות והעדויות עולה כי המנוח, רופא במקצועו, היה במשך תקופה ממושכת בעימותים קשים במקום עבודתו, שגרמו לו למתח מתמשך. לטענת המערערת, הם השפיעו קשות על מצבו הבריאותי והנפשי.

• ביה"ד האזורי דחה את התביעה מהטעמים הבאים:

אין חולק כי לאורך השנים המנוח היה נתון במתח מתמשך, יחסיו עם רופא בכיר שהיה ממונה עליו היו עכורים ביותר, והמבוטח עבר מסכת של אירועי שיא אובייקטיבים וסובייקטיביים שנמשכה שנים לפני מותו.

אירועי שיא שהיו עשויים להיחשב כרלוונטיים ל"פגיעה העבודה" לא אירעו בסמיכות מספקת לאירוע הפטירה עצמו.

פסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה

בפס"ד קצר קובע ביה"ד הארצי כי "אין מנוס מדחיית הערעור, בנסיבות העניין".

ביה"ד מתאר את טענות המערערת בביה"ד האזורי, והפסק בביה"ד האזורי, כך:

• טרם פטירת בעלה, התרחשו שלושה אירועים חריגים המהווים "אירועי שיא" במתח מתמשך:

  • הוראה לפנות את חדרו והקצאת חדר מרוחק שלא הולם את מעמדו.

  • דחיקתו לצאת לשבתון.

  • ביום פטירתו, קיבל תוצאות בדיקת עיניים, שעל יסודן נאמר לו, כי לאור מצבו לא יוכל בעתיד לבצע ניתוחים.

• ביה"ד האזורי קובע כי האירוע המשמעותי כאירוע שיא היה ההוראה לפנות את חדרו, ואולם היה זה עשרה ימים לפני הפטירה, ולאחר מכן לא הוכחו סימנים של אוטם (על פי הפסיקה האירוע אינו רלוונטי מבחינת סמיכות הזמנים על מנת להיחשב כאירוע נקודתי).

• כמו כן האירוע הדרמטי לכולי עלמא היה תוצאת בדיקת העיניים הקשה שקיבל בו ביום פטירתו, ואולם באירוע מצער ודרמטי זה לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין העבודה, שכן ארע במרפאה נפרדת בטיפול שעבר באופן פרטי, ובמנותק מעבודתו.

ביה"ד הארצי מקבל את הניתוח של ביה"ד האזורי.

לגבי האירוע הדרמטי של תוצאות בדיקת העיניים שנתקבלה ביום הפטירה, שאין ספק שהוא "אירוע חריג", קובע ביה"ד כי אינו "אירוע חריג בעבודה":

על מנת לקבוע "פגיעה בעבודה" באירוע לעיל – "נדרש שיתקיים קשר סיבתי בשני מישורים: האחד, בין העבודה לבין התאונה; השני, בין התאונה לבין הפגיעה הגופנית".

דהיינו, לגבי האירועים החריגים "יש לבחון האם מתקיים קשר סיבתי בינם לבין עבודתו של המערער, ועל כן יש לראות בהם "תאונת עבודה". רק אם ייקבע כי קיים קשר סיבתי בין העבודה לבין האירועים, יהיה מקום לבחון אם מתקיים המישור השני של הקשר הסיבתי – בין התאונה לבין הפגיעה הגופנית (האוטם) – וזאת על יסוד חוות דעת מומחה רפואי שימונה על ידי בית הדין".

(הציטוטים לעייל הובאו מהלכת וילנצ'ק, עליו נסמך ביה"ד בפסק דנן).

משנקבע כי היו שלושה אירועים חריגים שגרמו למתח מתמשך למנוח בתקופה טרם פטירתו, וכולם אינם מגיעים כדי "אירוע חריג בעבודה", והאירוע החריג הדרמטי אינו קשור לעבודה, מגיע ביה"ד למסקנה כי "אין מנוס מדחיית הערעור".

ביה"ד הארצי משאיר מקום לבחון מחדש את עילת ההתעמרות בעבודה שלא נבחנה בביטוח הלאומי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.