מבזק מס מספר 885 - 8.7.2021

דמו בנפשכם, חנות גדולה ומפוארת, עמוסה סחורות, ומאובזרת כהלכתה.

מגיעים מבקרי מע"מ, לבדוק את טיב ההתנהלות וניהול הספרים במקום, ולהפתעתם עולה כי מספר הח.פ של החנות כלל לא מופיע אצלם במחשב. ולתדהמתם אומר מנהל החנות כי אמנם הוא או מי מטעמו לא ביקר עדיין כלל בבניין מס ערך מוסף.

היתכן? האם תפתח כאן ועכשיו חקירה באזהרה ? אז זהו, שכנראה לא !!

להלן תמצית מעשה שכך היה (רע"א 8901/20 בעניין בן דוד ואחרים)

בשנת 1996 ארבעה אחים ירשו מאביהם זכויות במספר שטחי מקרקעין (לרבות תל אביב ורחובות).

בתחילת 2008 נחתם הסכם שיתוף בין בעלי המקרקעין בתל אביב שהיורשים הם חלק מהם, לצורך בניית בניין מגורים, על כל הכרוך בכך.

היורשים החלו לבצע עסקאות מכר של זכויות בדירות שנבנו בקרקע. עסקת מכר ראשונה בוצעה במחצית 2012 ואחרונה במחצית 2014.

בשנים 2008 ו- 2010 נחתמו הסכמי שיתוף דומים בקרקע רחובות, דירות נבנו, ושניים מהיורשים  מכרו בשנים 2013-2014 את דירות המגורים, שהיו להם שם.

כל העסקאות (שתמורתן עשרות מיליוני ₪), דווחו למנהל מסמ"ק כעסקאות שבח פרטיות.

במסגרת איסוף מידע ברשות המיסים על מרובי עסקאות במקרקעין, הגיע אליה המידע על היורשים, ובשנת 2019 לאחר שנעשה להם שימוע, קבע מנהל מע"מ כי אין לראות בעסקאות כפרטיות, אלא כחלק מפעילות עסקית (תדירות, היקף, בקיאות וכד') החייבת במע"מ, והורה ליורשים להירשם כעוסקים.

היורשים ערערו לביהמ"ש המחוזי וטענו כי העסקאות אינן עסקיות אלא פרטיות, כי לא ניתן לאלצם להירשם עקב התיישנות, וכי לגבי מתחם תל אביב לא ניתן לערוך יותר שומות עקב התיישנות, למעט העסקה האחרונה משנת 2014 (??).

לאחר שנדחו טענותיהם במחוזי (ובמחילה, נדלג על הפרטים) הגישו היורשים בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון.

החלטת ביהמ"ש העליון

סעיף 52(א) לחוק מע"מ קובע בין השאר כי עוסק חייב להירשם ככזה, במע"מ. אין קביעה מתי הוא המועד לכך.

"עוסק" על פי ההגדרה הוא "מי שמוכר נכס או נותן שרות במהלך עסקיו…""

"המשמעות לענייננו היא כי חובת החייב ברישום לא יכולה לקום לפני שמתקיימים שני תנאים, אשר הופכים חייב ל"עוסק":

הראשון הוא מכירה של נכס (או נתינת שירות); והשני, כי מכירה זו נעשית במהלך עסקיו של המוכר…. "

ובהמשך: "אני סבורה כי חובתו של החייב להירשם כעוסק אינה מתחילה במועד שבו החלה פעילותו העסקית, אלא לכל המוקדם, כאשר בוצעה על-ידו עסקה למכירת נכס (או שניתן שירות) במהלכה של אותה פעילות עסקית".

סעיף 52(ב) קובע כי "אדם שהוכיח, להנחת דעתו של המנהל, שהוא מקים עסק, רשאי להירשם כעוסק…"

קרי – אדם כזה המצוי בשלבי הקמת עסק רשאי לבקש להירשם כעוסק, אך אינו חייב לעשות כן.

סעיף 54 לחוק קובע כי: "מי שחייב ברישום ולא נרשם, רשאי המנהל לרשמו רישום ארעי…"

קרי סעיף הרישום מסמיך את מנהל מע"מ לרשום את מי שחייב ברישום ונמנע מלעשות כן.

כלומר, ברור כי סמכות המשיב מתעוררת אף היא רק למן השלב שבו הרישום הפך לחובה – היינו, לכל המוקדם מהמועד שבו החל למכור נכסים בעסקו.

בשורה האחרונה בבקשת רשות הערעור, אף אם הונח ע"י ביהמ"ש העליון כי חלו התיישנויות מנהלתיות אחרות כטענת המבקשים, הרי בטענתם זו נכשלו: חובת הרישום אינה מתחילה טרם הוחל במכירה או מתן שרות ראשונים, ומכך, משם ועד מועד החלטת המנהל בדבר חובתם להירשם, לא חלפו שבע שנים, ואין התיישנות. בקשת רשות הערעור נדחתה.

הארות ותובנות נוספות

• אין חובה להירשם במע"מ כעוסק טרם ביצוע מכירה או מתן שרות ראשונים. מאידך יש זכות

לבקש רישום כאמור. גם רישום מאוחר יותר יאפשר קיזוז מס תשומות ששולם קודם לרישום.

• מנהל מע"מ טען בהליכים המוקדמים כי הסעיף הרלוונטי הוא 76 לחוק המסמיך את המנהל להוציא קביעות לחייב שלא הגיש דוח תקופתי. לטעמו ספק אם יש להחיל התיישנות לסעיף זה, אך הוא היה מוכן להניח כי ישנה התיישנות של 7 שנים, ממועד ביצוע העסקאות.

• אמירות דרמטיות ביותר של מנהל מע"מ –

"אין לקבל את הפרשנות המוצעת על-ידי המבקשים, בין היתר, מפני שהיא עשויה להביא למצב אבסורדי שבו חייב-ברישום שלא נרשם, תוך שהוא מפר את חובתו על-פי דין ומונע אגב כך מהמשיב את היכולת לפקח על פעילותו העסקית, יזכה לחסינות "לעולם ועד" מרישומו כעוסק אך בשל חלוף התקופה לרישומו על ידי המשיב, וייהנה חוטא מפרי חטאו"

וכן:

"החלת תקופת ההתיישנות ממועד הדיווח (למנהל מסמ"ק, שהונח לצורך העניין כי זהו דיווח כחוק) על העסקאות מתבקשת אף לנוכח הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, בעניין "התיישנות שלא מדעת", שכן פעילות המבקשים הובאה לידיעתו של המשיב לכל המוקדם במועדי הדיווחים, פחות משבע שנים בטרם התקבלה החלטתו.. " –

לא קבלו התייחסות ישירה בהחלטת ביהמ"ש העליון, ולא שימשו כ"קלף מנצח".

• נקבע בסיכום ההחלטה כי: .."מכיוון שהמועד המוקדם ביותר שבו בוצעה עסקה כלשהי על-ידי המבקשים חל בתוך שבע השנים שקדמו להחלטת המשיב, הרי שהחלטת המשיב בעניינם לא התיישנה".

מכאן וקרוב לוודאי הוא כי לו היה נקבע שאכן חלפו להן 7 שנים תמימות ממועד חובת הרישום התאורטית (ממועד ביצוע מכר או מתן שרות ראשונים), אכן לא היה ניתן עוד לחייבם ברישום, וכן לא היה ניתן להוציא להם שומות בשל עסקאות שנעשו בתאריכים מוקדמים מאותן 7 שנים.

• יש לסייג האמור בפסקה לעייל, לגבי מקרים בהם ישנה אי ודאות מיסויית האם עסקאות מסוימות שנעשו נכנסות בגדר חבות במס אם לאו.

ככל שאין כך הדבר, אלא מדובר במי שחייב במס ובביצוע פעולות עסקיות ברורות, שפשוט לא הוגש בגינן כל דיווח, השענות על טענת ההתיישנות, אינה ודאית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

סעיף 97(ב3)לפקודה מעניק פטור ממס לתושב חוץ, על רווח הון שהיה לו במכירת נייר ערך של חברה תושבת ישראל, או במכירת זכות בחבר-בני-אדם תושב חוץ שעיקר נכסיו הם זכויות, במישרין או בעקיפין, בנכסים הנמצאים בישראל ("נייר הערך"), בהתקיים תנאים מסוימים.

(סעיף זה חוקק בשנת 2009, והחליף את הוראת השעה שהוספה בשנת 2005 במסגרת אותו סעיף, המקנה לתושב חוץ שהינו ממדינה גומלת פטור ממס על רווח הון ממכירת נייר ערך כאמור).

לפי אמנת המודל של ארגון ה- OECD, רווח הון במכירת נייר ערך במדינה אחת (שאינו במהותו זכות במקרקעין) על ידי תושב מדינה אחרת, חייב במס רק במדינה האחרת.

באמנות שישראל חתמה עליהן בשנים האחרונות מאומץ עיקרון זה, אך כדי לקבוע אחידות לעניין כל אמנות המס שישראל צד להן, וכדי לעודד השקעות זרות גם ע"י משקיעי חוץ שאינם תושבי מדינת אמנה, נקבעה קביעה הדומה לקביעת האמנות גם בדין הפנימי.

דברי ההסבר לחוק, מבטאים את כוונת המחוקק בתיקון האמור לעודד תושבי חוץ להשקיע בישראל ולמנוע את האפליה הקיימת ערב התיקון בין משקיעים תושבי חוץ ממדינות שונות.

אלא, שלהבדיל מהוראת הפטור באמנת המודל ובאמנות רבות שישראל צד להן, אחד מהתנאים להענקת הפטור בדין הפנימי הוא שרכישת נייר הערך לא הייתה מקרוב. לפיכך, לפי הוראות החוק, תושב חוץ אשר רכש מקרובו נייר ערך של חברה ישראלית, וכעת מעוניין למכור את נייר הערך, לא יהיה פטור ממס רווח הון במכירה (בהעדר אמנה).

סביר שבכך, ביקש המחוקק למנוע "הברחת" נכסים מרשת המס הישראלית, כגון במקרה בו  תושב ישראל המוכר לקרובו תושב החוץ נייר ערך במחיר מופחת או במתנה, וזה מוכר אותם לאחר מכן לצד ג' במחיר מלא בפטור ממס;

או לחילופין, תושב חוץ שאינו פטור ממס המעביר לקרובו תושב החוץ נייר ערך במחיר מופחת או במתנה (למשל, כי רכש את נייר הערך לפני שנת 2005 והוא לא נהנה מאמנה המעניקה פטור).

אלא שממילא, הענקת נייר ערך במתנה לקרוב תושב חוץ חייבת במס, בהתאם להחרגה בסעיף 97(א)(5), המעניק אמנם פטור בעת מתנה לקרוב, אך רק בתנאי שמקבל המתנה אינו תושב חוץ; זאת, בין אם המעביר הוא תושב ישראל ובין אם הוא תושב חוץ. ואם שלילת הפטור נובעת מהנחת בסיס לפיה אמנם אין מדובר במתנה, אלא "רק" במכירה לקרוב שאינה במחיר שוק, הרי שקיימים מקרים רבים בפקודה שבהם ניתן להתחמק ממס אגב קביעת מחיר לעסקה שהוא נמוך ממחיר השוק, והדרך להתמודד איתם אינה בשלילת זכויות מיסוי באופן גורף. אפשר לכל היותר, להתנות את הפטור במדד שווי אובייקטיבי למחיר הרכישה, כדוגמת דיווח לרשויות מס בחו"ל או ביצוע הערכת שווי.

שלילת הפטור מביאה למצבים בלתי סבירים!:

כך למשל, לפי הוראות החוק, תושב חוץ אשר רכש מקרובו נייר ערך של חברה ישראלית, במחיר מלא, וכעת מעוניין למכור את נייר הערך, לא יהיה פטור ממס רווח הון במכירה.

באופן דומה, לכאורה יישלל הפטור בעת מכירת נייר הערך לצד ג',  ככל שמדובר ביחיד שקיבל נייר ערך בירושה מאביו אף אם המוריש והיורש שניהם תושבי חוץ הזכאים לפטור ממס לולא הסייג הנדון. במקרה של הורשה, כידוע הורשה לא מהווה מכירה, ולכן לדעתנו ניתן להסיק שקבלת נכס בהורשה לא מהווה רכישה, כך שלא יישלל הפטור במקרה זה.

נראה שלא לכך כיוון המחוקק, והוראה מעין זו בוודאי לא מגשימה את תכלית החקיקה, לאמור – שוויון בין משקיעי חוץ ועידוד השקעות זרות.

לבסוף נציין, שלפני כ- 3 שנים פרסמה רשות המסים החלטת מיסוי (מס' 8549/17, שלא בהסכם), בעניין תחולתו של סעיף 97(ב3) לפקודה, במקרה של העברת מניות חברה ישראלית במתנה מאב תושב חוץ לבנו שהינו תושב ישראל ("הבן הישראלי") ובעל מעמד של עולה חדש, כאשר לאחר מכן ימכור הבן הישראלי את המניות.

רשות המסים שללה את הפטור בעת מכירת המניות.

נבהיר כי המקרה בהחלטת המיסוי שונה מהנדון במבזק זה, בפרט בשל העובדה (המצוינת במפורש בהחלטת המיסוי), שאילו היה האב הזר מוכר את המניות לבן הישראלי, הרי שהיה פטור ממס על רווח ההון לפי סעיף 97(ב3) אולם היה חייב במס במדינת מושבו (להרחבה, ראה מבזקנו מס' 695).

לסיכום: לדעתנו, קיימת לקונה בחוק שראוי שתתוקן ע"י המחוקק ועד אז, ראוי שרשות המסים תפרסם פרשנות מקילה או מבהירה בנושא.

בטרם נקיטת מהלכים מסוג זה ומהלכים דומים, ראוי להיוועץ ולבחון את כלל היבטי המס החלים, בישראל ובחו"ל, וייתכן כי ניתן להגיע לתוצאות שונות, בין אם כתוצאה משינוי המהלכים עצמם ובין אם כתוצאה משינוי בטענות המועלות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד גדי אלימי ולשאר חברי המחלקה הבינלאומית, ממשרדנו.

ביום 29.6.2021 התקבל פס"ד של ביהמ"ש העליון (ע"א 6672/19) בערעורם של מר יקותיאלי (להלן – בעל הקרקע) וחברת אלומת שושנה בע"מ (להלן – הקבלן), צדדים לעסקת קומבינציה במקרקעין, בו נקבע ברוב דעות כי שווי שרותי הבנייה שקיבל בעל הקרקע מהקבלן, השקולים לשווי המכירה (התמורה) של חלק הקרקע שמכר בעל הקרקע לקבלן, כולל אומנם רווח קבלני סביר ומקובל אך אינו כולל גם רכיב של 'רווח יזמי' (כפי שנקבע בוועדת הערר) (ו"ע 860-09-17).

רקע בתמצית

מדובר בבעל מקרקעין בחיפה (דונם ועליו בית מגורים ישן בן 2 דירות) שנקשר בעסקת קומבינציה מסוג "מכר חלקי", בשילוב ניצול זכויות מכוח תמ"א 38. בעל הקרקע מכר 55% מזכויותיו במקרקעין לקבלן, אשר ייזום, יתכנן ויבנה בניין חדש בן 12 דירות (1,213 מ"ר). בתמורה למכר  יקבל בעל הקרקע 4 דירות (520 מ"ר). 8 הדירות הנותרות בבניין (693 מ"ר) יוותרו בידי הקבלן.

בדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין דיווחו הצדדים לעסקה כי שווי המכירה, לצרכי מס שבח ורכישה, של חלק הקרקע שנמכר (השקול לשווי שרותי הבנייה שצפויים להינתן לבעל הקרקע על יתרת הקרקע שנותרה בידו) הינו כ- 3.6 מיליון ₪, בעוד מנהל מסמ"ק חיפה טען כי שווי המכירה כולל בין היתר רווח יזמי בשיעור 15% (על מרכיב עלויות הבנייה בלבד) אותו יש לחשב כבר בעת חתימת עסקת החליפין מבלי להמתין לשלב מכירת הדירות בעתיד שתשולם בנייתן, וכך מגיע לדעתו לשווי מכירה של כ- 5.5 מיליון ₪.

ועדת הערר אומנם ציינה שבעת חישוב שווי שרותי הבנייה יש להוסיף רווח קבלני מקובל בענף, ולמרות שציינה כי הדעות חלוקות, קבעה כי יש גם לחשב ולהוסיף את הרווח היזמי של הקבלן, שכן: "אלמלא עסקת הקומבינציה היה עליו (יקותיאלי – נ' ס') לרכוש שירותי בנייה מקבלן אחר שהיה נהנה גם מהרווח הצפוי, בשל ביצוע עבודות הבנייה, לרבות מהרווח היזמי של הפרויקט כולו, או לחלופין להוציא את כל ההוצאות ולהשקיע בעצמו את הזמן והמשאבים הנדרשים מיזם של פרויקט בנייה כפי שבונה חברת הבנייה". לפיכך, ועדת הערר קיבלה את השווי שקבע מנהל מסמ"ק.

על כך הוגש הערעור לביהמ"ש העליון אשר בו עלתה לדיון השאלה העקרונית הבאה הנוגעת לכלי השמאות ולחשוב המס בעסקאות קומבינציה: "האם, לצורך חישוב שווי המכירה בעסקת קומבינציה על דרך של מכר חלקי, לצרכי מיסוי מקרקעין, יש לכלול אך את הרווח שיפיק הרוכש משירותים שיספק ב'כובעו' כקבלן הביצוע של המיזם, או שמא יש להביא בחשבון גם את הרווח שהוא מצפה להפיק ב'כובעו' כיזם?"

ביהמ"ש העליון קובע כי טיבו של רווח יזמי בגין שרותי הייזום שמעניק הקבלן-יזם בעסקת קומבינציה שכזו, נוצר מהפער שבין עלויות המיזם (בין אם ביצע בעצמו או באמצעות קבלן מבצע אחר) לבין מחיר מכירת הדירות הגמורות שקיבל הקבלן/יזם במסגרתה לצדדים שלישיים. ברור הוא כי רווח יזמי זה מותנה בכך שהדירות תימכרנה בהתאם לתנאי השוק שישררו בעת מכירתן (ולא בעת חתימת עסקת הקומבינציה!!!), תכנון הפרויקט (הנדסית ואדריכלית) גובה עלויות הבניה (לרבות מימונן), איכות הבנייה, מאמצי השיווק ועוד. זהו הרווח אותו מצפה היזם להפיק מהפרויקט בכללותו, עם מכירת הדירות שבבעלותו ללקוחותיו.

ביהמ"ש העליון קובע כי הגישה הפרשנית הנכונה הינה ששווי המכירה, שהינו שקול לשווי התמורה שמקבל בעל הקרקע, במועד חתימת העסקה (הוא מועד הטלת המס) הריהו שווי שירותי הבניה (הכולל רווח קבלני) שצפויים להינתן לו על יתרת מקרקעיו הנותרים בידו, ולא שווי הדירות הנמכרות (הכולל באופן טבעי גם את רכיב הרווח היזמי).

אף לשון הו"ב 23/98 בנושא, מחלקת את שווי המכירה לשני רכיבים – שרותי בניה (תמורה בעין) ותשלומים בכסף/בשווי כסף (תמורה במזומן לשם קיזוז או השלמה).

נציין כי ביהמ"ש בהזדמנות זו יורד לעומקה של הו"ב 23/98 אשר קובעת "רווח קבלני סביר" בשיעור 15%-20% (להזכירנו, הו"ב זו באה לתקן הו"ב קודמת בנושא מס' 91/1 שנסמכה על פס"ד מעוזי רביבים בין היתר כי כללו רווח יזמי שלא בצדק), וקובע כי אם לטענת רשות המיסים המצב בשוק השתנה וכיום היזם הוא לא בהכרח הקבלן המבצע בפרויקט (שבעבר היה מקובל כי הם ישות אחת), ואין חולק כי רווח קבלני מביצוע בלבד הינו מסתכם בכמה אחוזים בודדים בלבד – הרי שעל רשות המיסים להבהיר באופן גלוי ומפורש האם ההפרש בשיעור רווח קבלן מבצע לבין שיעור שנקבע לעיל אכן מוצדק, וזאת ע"מ לחסוך ויכוחים מיותרים.

בסיכום קובע ביהמ"ש העליון כי אין מקום להוסיף רווח יזמי לחישוב שווי התמורה בעסקת קומבינציה, הן לעניין מס שבח שישלם המוכר-בעל הקרקע והן לעניין מס רכישה שישלם הקבלן-יזם.

עם זאת, ועל אף ההכרעה הברורה, נדחה הערעור,

בשל העובדה שהוצגו לביהמ"ש ארבע שמאויות שונות המבוססות על שיטות שונות (לרבות שיטת החילוץ ושיטת ההשוואה אשר לא כללו רווח יזמי !!!) אשר קבעו את החישוב לאותו טווח מחירים הנעים בין 5.5 מיליון ל- 6 מיליון, והערכתו כאמור לעיל נקבעה על הטווח הנמוך.

לסיכום:

מבחינת כלל אצבע, בעסקת קומבינציה יש לחשב את שווי שרותי הבניה ככוללים רווח קבלני (בשיעור של מספר אחוזים בודדים מסכום עלות השירותים), ולא לכלול כלל רווח יזמי.

עם זאת, וככל שיוכח בשמאות כי השווי נמוך או גבוה באופן מהותי, מכלל אצבע זה, הרי שניתן יהיה לסטות ממנו.

מן הסתם שוב נדרש להכרעה שיפוטית בעניין זה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא  ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

בעקבות תום תקופת "חגיגות החל"ת", ולאור התעוררות מחודשת של וירוס הקורונה,  נעשו מספר תיקוני חקיקה, שרוכזו בתיקון 225 לחוק הביטוח הלאומי שפורסם ברשומות ביום 4.7.2021.

תיקוני החקיקה חולקו לשני סוגים: תיקונים קבועים החל מיום 1.7.2021 ותיקונים כהוראת שעה לתקופה שבין 1.7.2021 ועד 31.12.2021.

המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) פרסם דברי הסבר.

להלן כמה עדכונים חשובים מתוך הפרסום של המל"ל:

הארכת זכאות לדמי אבטלה למי שמלאו לו 45 שנה

תקופת הזכאות לדמי אבטלה תוארך החל ב- 1/7/2021 לבני 45 ומעלה שקיבלו דמי אבטלה בתקופת הקורונה ועונים על תנאי הזכאות להארכה.

תוספת ימי האבטלה תעודכן באזור האישי של המבוטח באתר הביטוח הלאומי.

אין צורך להגיש בקשה להארכה.

מובטלים שהפסיקו לעבוד מיום 1.7.2021 ואילך, יכולים להגיש בקשה חדשה לדמי אבטלה, ככל שצברו תקופת אכשרה מספיקה, במקום הארכת הזכאות האוטומטית.

תנאי זכאות להארכה

תנאי ראשון – גיל

מלאו למבוטח 45 שנים עד לתאריך 1/7/2021 (נולד עד 1/7/1976, כולל).

תנאי שני – קבלת דמי אבטלה בקורונה

המבוטח קיבל "דמי אבטלה מקוריים" (כולם או חלקם, בתקופה 3/2020 – 6/2021)."ימי אבטלה מקוריים" – ימי זכאות שקיבל עפ"י החוק ולא בשל תקנות הקורונה. לדוגמה, מובטל שסיים את ימי האבטלה שלו בחודשים ינואר או פברואר 2020 (לפני הקורונה), המשיך לקבל דמי אבטלה בתקופת הקורונה רק בשל תקנות הקורונה, ולכן אינו זכאי להארכת ימי האבטלה.

תוספת ימי אבטלה תחושב באופן זה:

אם קיבל את כל ימי האבטלה המקוריים – זכאי לתוספת של 50% מימי האבטלה המקוריים.

אם היו למבוטח 12 חודשי אכשרה בעת הגשת התביעה ואושרו לו 175 ימים – יקבל 88 ימי אבטלה  נוספים.

 אם היו למבוטח בין 6-11 חודשי אכשרה – ואושרו לו 87 ימי אבטלה – יקבל 43 ימי אבטלה נוספים.

(את ימי האבטלה המקוריים ניתן לראות באתר המל"ל באזור האישי).

את כל ימי האבטלה שנוספו כאמור לעיל, בכל החלופות, ניתן לנצל רק עד יום 31/12/2021.

אם למבוטח נותרו ימי אבטלה שטרם נוצלו – הוא יהא זכאי לקבל את ימי האבטלה שטרם נוצלו (בתוספת 50% מימי האבטלה שניצל בתקופה 6/2021-3/2020, כאמור לעיל).

לדוגמא: אם ניצל 120 ימי אבטלה בתקופה זו, מתוך 175 ימים להם הוא זכאי – יוכל לנצל בעתיד 115 ימי אבטלה (55 הימים שנותרו לו במקור, בתוספת 60 ימים, שהם 50% מהימים שנוצלו).

סכום דמי האבטלה

עבור תוספת ימי האבטלה לבני 45 ומעלה – 85% מדמי האבטלה הרגילים.

 עבור ימי האבטלה המקוריים שנותרו למבוטח, ולא נוצלו:

דמי אבטלה בשיעור 100% – למי שצבר 12 חודשי אכשרה, ובשיעור 90% למי שצבר בין 6-11 חודשי אכשרה (בדומה לדמי האבטלה שהמובטל קיבל בחודש יוני 2021).

דמי אבטלה יחד עם קצבאות נוספות

הזכאות לכפל דמי אבטלה ולקצבאות מסויימות: דמי מזונות, הבטחת הכנסה, אזרח ותיק (נשים בגיל 62-67) שאירים ותוספת תלויים בנכות כללית – תוארך עד 31/12/2021.

הארכת זכאות למענק ההסתגלות המיוחד לבני 67+

לבני 67 ומעלה שקיבלו מענק בחודש יוני 2021 – המענק ישולם באופן מלא או באופן חלקי למשך 3 חודשים נוספים, יולי – ספטמבר 2021. סכום המענק יופחת ב-10% בכל חודש (90%, 80%, 70%). חשוב לעדכן על חזרה לעבודה כדי שלא ייווצרו חובות. המענק ממשיך אוטומטית למי שהגיש בקשה בחודשים קודמים.

תנאי זכאות – ראה מבזק מס 825.

זכאות לדמי אבטלה למי שהפסיק לעבוד מ- 1/7/2021 ואילך

מי שהפסיק לעבוד מ- 1/7/2021 ואילך, תביעתו לדמי אבטלה תיבדק עפ"י תנאי הזכאות הרגילים לדמי האבטלה (הזכאות לדמי אבטלה בזמן חל"ת תיבחן רק למי שהוצא לחל"ת ביוזמת המעסיק),

בהתאם לשינויים הבאים:

• קיצור תקופת אכשרה: מי שהפסיק לעבוד מ- 1/7/2021 ואילך, עשוי להיות זכאי לדמי אבטלה חלקיים אם צבר לפחות 6 או 10 חודשי עבודה מתוך 18 החודשים שקדמו לתאריך הקובע לגביו, כפוף למועד הפסקת העבודה: בחודשים יולי עד ספטמבר 2021 או אוקטובר עד דצמבר 2021, בהתאמה.

• הפחתת סכום הגמלה: מי שצבר תקופת אכשרה של פחות מ- 12 חודשי עבודה – יקבל 85% מסך דמי האבטלה.

תשלום למי שהוצא לחל"ת ביוזמת המעסיק – תיקונים קבועים בחוק הביטוח הלאומי

תקופת החל"ת הרצופה המזכה בדמי אבטלה, למי שהוצא לחל"ת ביוזמת המעסיק מ- 1/7/2021 ואילך – 30 ימים לפחות. תשלום דמי האבטלה יחל רק לאחר ניכוי ימי החופשה שנותרו אצל המעסיק.

הטבות לנשים מובטלות שילדו עד סוף 2021

תנאי זכאות לעובדת שכירה שטרם חזרה לעבודה

• תאריך הלידה 1/7/2021 עד 31/12/2021.

• קבלה דמי אבטלה לפני 30/6/2021 בזמן שהייתה בהיריון.

תקופת הזכאות לדמי הלידה

התקופה נקבעת בהתאם לתקופת האכשרה שצברה לפני יום הפסקת קבלת דמי האבטלה (במקום לפני יום הפסקת העבודה).

חודשים שבהם קיבלה דמי אבטלה נכללים בתקופת האכשרה.

• זכאות לדמי לידה מרביים (15 שבועות) – אם צברה 10 מתוך 14 חודשים לפני יום הפסקת קבלת דמי האבטלה, או 15 מתוך 22 חודשים.

• זכאות דמי לידה חלקיים (8 שבועות) – אם צברה 6 מתוך 14 חודשים לפני יום הפסקת קבלת דמי האבטלה.

סכום דמי לידה

יחושב בהתאם לשכר בחודשי העבודה שקדמו למועד הפסקת העבודה.

דמי לידה לעובדות עצמאיות

לעובדת עצמאית שילדה בתקופה 1/1/2021 עד 31/12/2021, יחושבו דמי הלידה בהתבסס על הכנסתה לפי השומה של 2019, או 2020, או לפי המקדמות בשנת 2021 – הגבוה שביניהם.

הבהרה: כאשר ההורה שזכאי לדמי הלידה אינו ההורה הביולוגי, את יום הלידה יחליף יום קבלת הילד לחזקתו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.