מבזק מס מספר 881 - 7.6.2021

ב- 31.5.2021 נחתמה אמנת מס היסטורית בין מדינת ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות (להלן: האמירויות), אשר צפויה להיכנס לתוקף בחודש ינואר 2022 לאחר אישרורה ע"י שתי המדינות (להלן: האמנה).

במבזקנו זה ובמבזקנו הבא, נסקור את הנושאים העיקריים והייחודיים העולים מתוך אמנת המס ונעמוד על משמעויות אפשריות של האמור על תושבי שתי המדינות.

ככלל, מס החברות החל באמירויות הוא 0%, למעט בתחומי עיסוק ספציפיים. כמו כן, יחידים הנחשבים לתושבי האמירויות לצרכי מס, אינם חייבים במס בגין הכנסותיהם (ראו לעניין זה מבזקנו מספר 843).

שיעורי המס הניתנים לניכוי במקור הנקובים באמנה הינם מהנמוכים ביחס לאמנות מס אחרות עליהן חתומה ישראל, בפרט בכל הנוגע לניכוי במקור החל על ישויות המוגדרות כ"תכנית פנסיה" וכ"יישות ממשלתית מוסמכת" (להלן: ממשלת האמירויות) אשר האמנה מחילה עליהן דין ספציפי.

דיבידנד – לא ינוכה מס במקור בגין דיבידנד המחולק מחברה ישראלית לתכנית פנסיה של האמירויות ולממשלת האמירויות, המחזיקה בפחות מ- 5% מההון המחלקת.

ניכוי מס במקור בשיעור 5% יחול על חלוקה לממשלת האמירויות המחזיקה ביותר מ-5% מהון המחלקת.

בחלוקה לחברה תושבת האמירויות המחזיקה לפחות 10% מהון המחלקת בתקופה של 365 ימים שקדמו ליום החלוקה, לרבות יום החלוקה – ינוכה מס במקור בשיעור של 5%. בכל יתר המקרים יוטל ניכוי מס במקור בשיעור 15% .

ריבית – גם במקרה זה, לא ינוכה מס במקור בגין הכנסות מריבית שמקורן בישראל ומשולמות לתכנית פנסיה של האמירויות או לממשלת האמירויות. עם זאת, אם גופים אלו מחזיקים לפחות 50% מהון החברה הישראלית משלמת הריבית, ינוכה במקור מס בשיעור 5%.

בכל המקרים האחרים, יחול ניכוי מס במקור בשיעור 10%.

תמלוגים – תמלוגים המשולמים מחברה ישראלית לחברה או ליחיד תושבי האמירויות, ינוכה מס במקור בשיעור 12%, שהינו שיעור מס ייחודי ביחס לאמנות מס אחרות עליהן חתומה ישראל.

באמירויות לא חל ניכוי מס במקור על תשלומים לתושבים זרים ולכן, ככלל על תושבי ישראל המתחייבים במס בישראל בגין הכנסתם, לא צפויות להיות השלכות מס ניכרות בעקבות האמנה. מאידך, נראה כי שיעורי המס המופחתים באמנה נקבעו במטרה לעודד גופים ממשלתיים, תכניות פנסיה וחברות פרטיות תושבי האמירויות להשקיע בישראל תוך שימור שיעורי המס הנמוכים אליהם הם כפופים ובכך, לאפשר לחברות ישראליות להוות השקעה אטרקטיבית עבור משקיעים תושבי האמירויות (בניגוד לנדל"ן בגינו יתחייבו במס מלא בהתאם להוראות הדין הישראלי).

רווח הון במכירת מניות של חברה תושבת ישראל – כידוע, הפקודה מעניקה פטור ממס בתנאים מסוימים לתושבים זרים במכירת מניות של חברות ישראליות. ברוב אמנות המס עליהן חתומה ישראל רווחי ההון חייבים במס במדינת המושב בלבד אולם, האמנה מאפשרת הטלת שיעורי מס מוגבלים בעת מכירת מניות של ישות שאינה נסחרת במדינת המקור, כמפורט להלן: 0% במכירת מניות ע"י ממשלת האמירויות שהחזיקה, במישרין או בעקיפין, בכל עת בתקופה של 12 החודשים טרם המכירה בפחות מ- 10% מכוח ההצבעה בחברה ו- 5% מס בהחזקה כאמור, בלפחות 10% מכוח ההצבעה בחברה.

במכירה ע"י תושב האמירויות שאינו ממשלת האמירויות ואשר החזיק, בכל עת בתקופה של 12 החודשים קודם למכירה בפחות מ- 10% מכוח ההצבעה בחברה יתחייב המוכר במס בשיעור 10%. בכל מקרה אחר, יחול הדין הפנימי בישראל.

יש לשים לב כי ההתייחסות הינה לשיעור ההחזקה בכוח ההצבעה בחברה ולא לשיעור ההחזקה בהון הישות הנמכרת או לשיעור הזכויות ברווח שלה.

נציין, כי במכירה של מקרקעין או במכירה של ישות ש- 50% או יותר מערך מניותיה במהלך 365 ימים שקדמו למכירה נובע ממקרקעין, כהגדרתו באמנה, יחול הדין הפנימי.

חתימה על אמנת מס טומנת בחובה השלכות מסויות שיש לקחת אותן בחשבון בעת ביצוע פעילות בינלאומית. במבזקנו הבא נעמוד על סוגיות נוספות העולות מתוך האמנה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטנית) סאלי חדד-גליבטר, ממשרדנו.

ביום 21.10.2019 התקבלה פסיקתה של ועדת ערר (ו"ע 40914-11-13). מוקד המחלוקות בין הצדדים נעוץ בהגדרת מהות זכויותיה של ידועה בציבור בנכסיו של המנוח, בן זוגה.

רקע

המנוח, נאג'י יחזקאל, וגב' ציפורה דוד היו ידועים בציבור שנים רבות. בעקבות הליכים משפטיים בין ציפורה למנוח (שהחלו עוד בחייו ולאחר הפירוד – 31.12.1995) ויורשיו נקבע בביהמ"ש העליון כי מכוח "הלכת השיתוף" זכאית ציפורה למחצית מנכסיו, לרבות למחצית זכויותיו/מניותיו בחברת נאג'י ניהול, אשר בבעלותה בניין משרדים ביוקנעם.

בשנת 2006, לשם מימון התשלום בסך כ-12 מיליון ש"ח לציפורה שבוצע ע"י חב' נאג'י 1993 (כשווי חלקה במניות החברה לרבות ריבית וה"ה שנצברו), העבירו יורשי המנוח את מחצית המניות שלהם בחברת נאג'י ניהול (שהיו רשומות ע"ש היורשים) לידי חברת נאג'י 1993.

העוררים, שמואל בנו של המנוח וחב' נאג'י 1993, טענו כי נאג'י 1993 רכשה את חלקה של ציפורה במניות חברת נאג'י ניהול.

ואילו, מנהל מסמ"ק חיפה טען כי שמואל ירש את כל מניותיו של המנוח בחברת נאג'י ניהול, ובשנת 2006 שילם חוב כספי שחבו המנוח ושמואל יורשו לציפורה, אשר בסה"כ מומן ע"י מכירת מחצית זכויותיו של היורש, בנו שמואל, בחברת נאג'י ניהול. כיוון שבאותה העת מניות אלו מהוות מניות של איגוד מקרקעין והעסקה בין שמואל לחב' נאג'י 1993 בוצעה למעשה בשנת 2006, על שמואל לשלם מס שבח ועל חברת נאג'י 1993 לשלם מס רכישה.

ע"מ לפסוק בסוגיה נדרש ביהמ"ש ראשית לקבוע את מהות הזכויות שהיו בידי ציפורה, וכך נקבע (עפ"י הפסיקה של העליון בעניין העזבון):

בעקבות פסק הדין ניטשה מחלוקת בין הצדדים – מהי משמעות ההכרעה האמורה; האם ציפורה זכאית למחצית המניות או שהינה רק נושה של חיוב כספי שערכו מחצית משווי הנכס נכון ליום הפירוק. מחלוקת זו הגיעה להכרעה…. .בית המשפט העליון דן בהרחבה בטענות הצדדים ובהלכות לעניין הלכת השיתוף בין בני זוג בכלל ותחולתה על מניות חברה משפחתית בפרט, וקבע מפורשות כי לציפורה זכויות כספיות בלבד. בית המשפט הדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו על נסיבותיו ולהגדיר מהי טיבה של הזכות המוענקת לבן הזוג של בעל המניות הרשום. כך…. נאמר:

"נראה שמן השיקולים שהוצגו עולה כי במקרים משפחתיים שכאלה רצוי להימנע מקביעה שיפוטית שיש בה הענקת מניות בפועל לבן הזוג או לבת הזוג, כי אם זכות לקבלת שווי המניות נכון ליום הפירוד."

בהמשך מציין בית המשפט העליון כי גם בית המשפט לענייני משפחה קבע כך וכי פירושו הנכון של פסק הדין המקורי הוא כי הוטל על המנוח רק חיוב כספי מבלי שהוכרו זכויות של ציפורה במניות… . סופו של דבר, הורה בית המשפט העליון מפורשות, כי "המשיב חב למבקשת מחצית שווי החברה…".

לפיכך, מרגע שהוחלט כי לציפורה לא הוענקה ואין זכות קניינית במניות חברת נאג'י ניהול (ואף לא זכות שביושר) הרי שממילא אינה יכולה למכור את אותן המניות. כמו כן, אין מקום להוראות סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין בדבר העדר אירוע מס בהעברת נכסים אגב גירושין או פירוד.

כל זכויותיה של ציפורה הסתכמו בחיוב הכספי שחב לה המנוח המחושב לפי מחצית שווי מניות החברה ליום הפירוד. ולכן, העסקה היחידה ברת המיסוי כאן הינה מכירת מחצית המניות של חברת נאגי' ניהול שהוחזקו ע"י שמואל בנו היורש (אשר ירש 100% ממניות אלו מאביו המנוח) לחברת נאגי' 1993 – ואותה יש למסות כפעולה באיגוד מקרקעין.

נציין כי ביום 31.5.2021 , ולאחר שהנישומים הגישו ערעור לביהמ"ש העליון, הושגה פשרה בין הצדדים, אשר ניתן לה תוקף פס"ד.

אומנם, לא ידועה לנו טיבה של פשרה זו, אבל פס"ד המחוזי מאיר את עיננו כי אומנם זכויות מכוח חזקת השיתוף הינן זכויות קנייניות, אך עדיין עלינו לוודא כי ההסכם או פס"ד בבית הדין למשפחה יכולים להגדיר כי הזכות המגיעה לבן הזוג הינה זכות כספית כנושה (זכות אובליגטורית) ולא זכות קניינית – דבר אשר יכול להשפיע רבות על אירועי המס וחיובי המס של הצדדים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.

ביה"ד הארצי (עב"ל 9390-04-19) קיבל ביום 27/5/21 באופן חלקי את ערעורו של טנינה מוחמד (להלן: המבוטח) שערער כנגד החלטת ביה"ד האזורי שדחה את תביעתו לגמלת נפגעי עבודה.

עם זאת, לא נקבעה החלטה פוזיטיבית המכירה בארוע הפגיעה כתאונת עבודה הזכאית לגמלה, אלא ניתנה הוראת ביה"ד הארצי לביה"ד האזורי, לבחינה חוזרת של העובדות לליבון נוסף, כפי שיתואר בתמצית להלן:

תמצית עובדתית רלוונטית

• המבוטח תושב איו"ש נפל מגובה ונחבל בתחילת שנת 2014, באתר בנייה ברמת חובב בו "עבד".

• במענה להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) ,שלח המל"ל דרישה להחתים את המעסיק על טופס לרבות מילוי פרטים הדרושים, לחילופין ככל שהמעסיק מסרב לעשות, להמציא אסמכתאות לכך. הדרישה לא מולאה במלואה, ועל כן נשלחה דחיית התביעה.

• המבוטח הגיש תביעה לביה"ד האזורי. במהלך הדיונים בביה"ד האזורי עלה כי:

  • המעסיק הישראלי סיים להעסיקו כנראה בסוף 2013, ולא דווחה העסקתו על ידו בתחילת 2014.

  • המבוטח לא מסר למד"א עת טיפלו בו פרטים אודות מעסיקו.

  • המבוטח ועובד אחר העידו כי הועסקה ע"י מעסיק ישראלי פלוני בעת הארוע.

בין עדויות שניהם נתגלו סתירות מהותיות.

• • אותו פלוני הצהיר כי המבוטח לא עבד ביום האירוע , וכי לא הייתה לו מעולם עבודה ברמת חובב, מקום האירוע.

  • מאידך בחקירה נגדית עלה כי הועסקו בפועל ע"י אחר אלמוני מהרשות הפלסטינאית וכי מר פלוני לא נצפה כלל ברמת חובב.

  • נמצא כי המבוטח פנה דרך סוכנות ביטוח לתבוע חברה אחרת כמעסיק, דבר המעיד כי למעשה ניסה "למצוא" מעסיק ישראלי.

• השאלה שהתעוררה: האם בעת התאונה היה המבוטח במעמד של עובד (שכיר) ומיהו החייב בתשלום דמי ביטוח עבורו? או שמא מדובר בעובד עצמאי או "עובד לשעה" שעליו נטל הרישום והדיווח למל"ל.

עיקרי טעוני ועמדת המל"ל בערעור

• לא ניתן לקבוע כי אדם הוא "עובד שכיר" בלי לקבוע מי מעסיקו.

• לא ברור האם המבוטח נפגע באתר הבנייה כעובד. האם עבד עבור מישהו ובאילו נסיבות – כעובד שכיר או כעצמאי.

• מאידך מודה המל"ל כי:

  • תושב שטחים מוכר העובד אצל קבלן או מעסיק ישראל – מוכר כנפגע בעבודה, זאת אף אם לא שולמו בעדו דמי ביטוח.

  • בשונה מהעולה מקביעת ביה"ד האזורי קובע המל"ל "כי הוא מעולם לא טען שבגלל התרשלות של אדם שגרמה לנפילתו לא מדובר בתאונת עבודה".

קביעות ביה"ד הארצי

• נושא ההתרשלות של העובד: בנסיבות בהן ישנה נכות כתוצאה מהפגיעה או שהיו יותר מעשרה ימי אי כושר – "תאונה שארעה למערער תוך כדי עבודה, אף אם ארעה כתוצאה מהתרשלותו – עשויה להיחשב… לתאונת עבודה.."

• מבוטח שהוכח כי הוא עובד, שאינו עובד עצמאי או עובד לשעה – "גמלאותיו לא יפגעו גם אם מעסיקו לא דיווח עליו או לא שילם בעדו את דמי הביטוח"

• זהות של המעסיק – אינו תנאי לזכאות עצמה.

• עם זאת – כדי ללבן את היותו של המבוטח עובד, ואינו עובד מסוגים אחרים כגון עובד עצמאי, עובד לשעה, מתנדב או אינו עובד ואינו עצמאי, מטבע הדברים לזיהויו של המעסיק יהיה משקל נכבד במאזן ההסתברויות. הדבר מתעצם בעבודה מסוג בניה שם מקובלות התקשרויות מהתקשרויות שונות וברבדי העסקה ראשית ומשנית רבים, לרבות העסקה יומית.

• בכל אופן ומשעולה הספק – חובה לברר האם המעסיק הוא תושב ישראל או מעסיק זר.

• מצופה מהמל"ל כי: "יפעל אף הוא ככל הניתן באמצעים הנתונים בידיו לברור זהות המעסיק, ולא להסתפק בדחיית התביעה, רק בשל בעיה בזיהוי המעסיק הקונקרטי עליו הצביע העובד".

סוף דבר: הערעור מתקבל בזה שיש להשיב את המקרה לביה"ד האזורי שיברר מה היה מעמד המערער בעת ביצוע העבודה – האם מעמד של עובד שכיר או מעמד אחר, וככל שהיה שכיר, האם של מעסיק ישראלי או לא.

(יצוין כי אך ארבעה ימים לאחר מתן הלכה זו, ביום 30.5.2021, חזר ביה"ד הארצי על קביעה דומה בעניינו של FADOL ALI).

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.