כידוע, בהתאם להוראות סעיף 184 לפקודת מס הכנסה, בעת ההשגה בפני פקיד השומה על שומה לפי מיטב שפיטה או ערעור לביהמ"ש המחוזי על שומה בצו, חובה עליו לשלם את המס שאינו שנוי במחלוקת בלבד. הליכי הגבייה, לגבי יתרת המס השנויה במחלוקת בצו, "מוקפאים" עד מתן פס"ד בביהמ"ש בעניין, וככל שנפסק תשלום מס כדין, משולם חוב המס והקנסות (ככל שהוטלו) לרבות ה"ה וריבית מתום שנת המס אליה מתייחס חוב המס ועד יום התשלום.
עפ"י סעיף 159א(א) לפקודה גובה הריבית בגין חוב מס כאמור נושא ריבית בשיעור 4% לשנה. אין ספק כי זהו שיעור גבוה מאוד ביחס לריבית השוק הנמוכה השוררת בשנים האחרונות בישראל ובעולם. נישומים רבים לעיתים קרובות מעדיפים לקחת הלוואה בנקאית בריבית שוק לתשלום חוב המס מאשר לבקש פריסת תשלומים מפקיד השומה.
ביום 18.2.2020 ניתן פס"ד (ע"מ 51463-01-14) של ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו בעניין ערעורה של חברת יילמזלר אינטרנשיונל, חברה לבניה תיירות וטקסטיל בע"מ על צו של פ"ש חולון, בו דחה ביהמ"ש את ערעורה של החברה ביחס לסוגיית חובתה בתשלום היטל (8%) בגין העסקת עובדים זרים מטורקיה בענף הבנייה בישראל. אגב, העסקת העובדים הייתה בהתאם להסכם ייחודי (Offset) עם המדינה, ואף ביהמ"ש במהלך הדיונים בערעור אפשר לחברה למצות פניות לגורמי ממשלה למתן פטור מחובת תשלום ההיטל.
במבזק מס זה לא נעסוק בסוגית ההיטל עצמה שאין בה חידוש של ממש. אולם במסגרת פס"ד זה, לאור הנסיבות של התארכות הליכי השומה (אף שחלקם באשמתה של החברה המערערת) וטענת החברה להבטחה שלטונית לכאורה (מצד משרד הביטחון והפרקליטות הקשורים לחוזה ייחודי זה), אנו עדים למצב בו ביהמ"ש מתחשב בחברה ומבטל את הקנסות שהוטלו עליה ומפחית לכדי מחצית את גובה הריבית הקבועה בחוק, כאמור לעיל.
מדובר בערעור על צווים המתבררים כיום בעקבות ביקורת ניכויים לשנות המס 2007-2010 אשר הדיונים בהן החלו בשנת 2012 ונימוקי השומה בצו הינן מיום 2/1/2014. סכום המס בצו הינו 27.5 מיליון ₪ בתוספת ה"ה וריבית בסך 9.7 מיליון ₪ ובתוספת קנסות בסך 7.6 מיליון ₪.
אומנם, מאופן התנהלות החברה, ובין היתר מכך שהחזיקה בחו"ד מקצועית הקובעת כי הינה פטורה מתשלום ההיטל והודעתה על כך לרשות המיסים, מסיק ביהמ"ש כי לחברה היה מלכתחילה ספק באשר לחובתה לשלם את ההיטל. מצד שני, בשנים 2003 עד 2006 ידע פ"ש כי החברה לא משלמת את ההיטל ולא עשה דבר (מכך הסיקה החברה שאין פגם בהתנהלותה). לאור האמור, ביהמ"ש דחה את כל טענות החברה אולם יחד עם זאת קבע בסופו של יום ומטעמי הגינות שלטונית, כדלקמן:
"אחרי כל אלה ובהתחשב בנסיבות העניין , מטעמי הגינות שלטונית אני מוצא שיש לבטל את הקנסות שהוטלו על המערערת ככל שהוטלו וכך נקבע. מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט לרבות בסעיף 156 לפקודת מס הכנסה {נוסח חדש} (להלן: הפקודה) אני מוצא שיש בנסיבות המתוארות להפחית את שעור הריבית שחלה על חוב המס שחבה בו המערערת ממועד הגשת הודעת הערעור ועד 30 יום מהיום, למחצית משעור הריבית המתחייבת על פי הפקודה. התארכות ההליכים בערעור שחלקם הארי התארכו מחמת התנהלותה של המערערת, מונעת ממני להעמיד את הריבית על שיעור נמוך יותר המקורב לשיעור הריבית שנהגה במשק בתקופה האמורה". (הדגשות לא במקור).
מכאן, אנו למדים כי לאופן התנהלות הצדדים, הנסיבות והתארכות הליכי השומה ישנם השפעה חשובה על תוצאות החיוב במס, גם אם עמדת הנישום נדחית ע"י ביהמ"ש, וזאת באמצעות הפחתה של קנסות, ה"ה ו/או ריבית שלעיתים קרובות מהוות מרכיב נכבד מגובה המס לתשלום.
במהלך טיפול לקוחתנו אנו עדים לא אחת בקשיים של הלקוחות להעברת כספים ממקורות שונים בשל דרישות נוקשות ע"י הבנקים להוכחת מקור הכספים. הבנקים פועלים כך מכיוון שהם נדרשים לפעול בהתאם להוראות בנק ישראל המעוגנים בסעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "החוק") וצו איסור הלבנת הון, התשס"א-2001. נשאלת השאלה עד היכן צריך בנק לחקור ולדרוש בהתאם להוראות כאמור.
חידוש בעניין זה, נקבע בפס"ד רועי ויפעת ערב (ת"א 51757-08-18) שפורסם ביום 22/2/2021 לאחרונה ובו השופטת ביבי דנה בעניין סירובו של בנק מרכנתיל דיסקונט להעברת כספים לחשבונם של ערב ובת זוגתו (להלן: "הזוג ערב") מחשבון המוחזק עבורם בנאמנות ע"י פלטפורמת המסחר Bit2C (להלן: "ביטוסי"), שמקורם במכירת מטבע ביטקוין.
הבנק נימק את סירובו בשל הסיכונים שהבנק עלול להיחשף אליהן ובכללם סיכוני הלבנת הון. לא זו בלבד, אלא שהבנק אף איים לסגור לזוג ערב את החשבון במידה וישלחו כספים נוספים שמקורם במכירת מטבעות וירטואליים.
השופטת ניתחה את הנושא בשני מישורים עיקריים, האחד האם סירוב הבנק בשל אופי הפעילות הינו סביר והשני האם נתיב המטבע והכסף מוסבר על ידי הזוג ערב באופן המניח את הדעת.
ראשית – קבעה השופטת כי שירות בנקאי הינו חיוני בהתאם לחוק הבנקאות וככזה, הבנק מחויב לתת שירות של ניהול חשבון לכל המעוניין כל עוד לא הוכח סירוב בנסיבות סבירות.
בהמשך קובעת השופטת כי אין לקבל סירוב קטגורי באופן גורף ולכן מדיניות הבנק השוללת פעילות מטבעות וירטואליים באופן גורף ללא התייחסות פרטנית אינה סבירה. על הבנק למדרג את הפעילות בהתאם לסיכונים, פעולה שהבנק נכשל לבצע עד כה.
בעניין נתיב המטבע השופטת מתחקה אחרי "סיפור מקור הכסף" שמתחיל ברכישת 250 מטבעות ביטקוין ע"י הזוג ערב בסך 15,000 ש"ח שהועברו לחשבון הבנק של מר מני רוזנפלד. המטבעות שנרכשו עבור הזוג ערב נשמרו בארנק דיגיטלי. הזוג ערב טען שממועד העברת המטבעות לארנק הדיגטלי לא בוצעה כל פעולה במטבעות עד למועד העברתם לזירת המסחר ביטוסי. לאחר העברת חלק מהמטבעות לביטוסי, הומרו חלק ממטבעות הביטקוין לשקלים והסכום שהומר נשמר בחשבון של ביטוסי בנאמנות עבור הזוג ערב.
נקבע כי ככל וההפקדות ההיסטורית מוכחות, ונתיב המטבע נמסר באופן שמניח את הדעת, הבנק צריך לקבל את ההעברות. השופטת אף ציינה שהשקעה של 15,000 ₪ נחשבת עסקה בתמורה נמוכה ושוללת בשל כך סיכון של הלבנת הון. השופטת שללה את טענת הבנק באשר להעדר היגיון הכלכלי של העסקה ומגיע למסקנה שבמקרה שבפנינו "על פניו" לא קיים סיכון להלבנת הון. אמנם צוין שהזוג ערב לא סיפק את כל האסמכתאות הנדרשות לקבוע את נתיב הכסף אך השופטת תולה זאת בכך שהבנק לא דרש כל אסמכתה בשל מדיניות השלילה הגורף.
נקבע כי סירובו של הבנק להפקדת כספים אלו אינו סביר ועל כן על הבנק לאשר את ההעברות של הזוג ערב.
אנו מדגישים בהזדמנות זו לקהל העוסק במסחר במטבעות וירטואליים כי בהתאם לפסק הדין ישנה חשיבות קרדינלית לשמירת כל אסמכתאות הקשורות למסחר ולנתיב המטבע והכסף ובכלל זה כל מסמך הנוגע לרכישת המטבעות הדיגיטליים, השמתם בארנק הדיגיטלי, שליטתם של בעלי הארנק הדיגיטלי, היסטוריית מכירות, תשלומי מיסים לרשויות המס בגין מכירות וכו'. האמור יפה גם כלפי הסוחרים שחפצים להסדיר פעילות במטבעות וירטואליים אל מול רשות המיסים.
בהקשר הזה נציין כי אנו עדים למקרים בהם נישומים מסדירים (לאו דווקא בהקשר של מטבעות וירטואליים) את עניינם אל מול רשויות המס בישראל ונתקלים בסירוב של הבנקים לקבלת כספים נושא ההסדרה, על אף שההסכם עם רשות המיסים מוצג לבנק, בטענה שאינם יכולים לקבל כספים אלו לפי הוראות החוק.
בהיבט הזה נציין כי השופטת נימקה בפסה"ד דלעיל כי כספים המיועדים לשמש לתשלום מס, אשר ככל שלא ישולם יושתו על התובעים קנסות ועיצומים – יש לראות בצורך בקבלתם על ידי הבנק כחיוני.
בהקשר של הסדרים אנו מזכירים כי אין כיום הליך מוסדר דוגמת הליך "גילוי מרצון" ויש להסדיר בהקדם חשבונות ומקורות כספיים שלא דווחו לרשויות המס.
בשולי המבזק נציין כי לאחרונה פורסמה בעיתונות הכלכלית (כתבה ב"כלכליסט" מה- 8/3/21) כי רשות המיסים בשוויץ פרסמה רשימה של יחידים בעלי הון וחברות ישראליים אשר לגביהם רשויות המס בישראל מבקשות לקבל מידע מרשויות המס בשוויץ בהתאם להוראות סעיף 5 לאמנת:
The Multilateral Convention on Mutual Administrative Assistance in Tax Matters
שישראל ושוויץ הן בין המדינות החתומות עליה.
הציבור מוזמן לפנות ליעוץ בנושא ככל וקיימים חשבונות בנק או נכסים אחרים, ובפרט במקרים של סחר במטבעות וירטואליים אשר לא דווחו לרשות המיסים.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד דני פינק ולשאר חברי הצוות הבינלאומי, ממשרדנו.
ביה"ד הארצי (עב"ל 46432-10-20) דחה ביום 15/03/2021 את ערעורו של אסי דהן (להלן: המבוטח) וקבע את גמלת הנכות מעבודה יש לשלם בהתאם להכנסות המינימום כפי שהצהיר למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) טרם קרות הפגיעה.
רקע חוקי
תקנה 11 לתקנות המקדמות קובעת כי ככל שדמי הפגיעה בעבודה משתלמים לתקופה של 90 יום ומעלה, או שמשתלמת למבוטח קצבת נכות מעבודה, גמלת תלויים או מענק נכות – תחושב הגמלה בהתאם להכנסות (החייבות) לפיהן שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, ללא קשר לשומה הסופית לשנת הפגיעה (להלן: "גמלה חוסמת").
הלכת דורושקביץ עמדה על תכלית הגמלה החוסמת:
לדאוג שהכנסת מבוטח טרם הפגיעה בעבודה תשמש בסיס לקביעת שיעור הגמלה, מתוך חשש כי הכנסתו עלולה לרדת.
לתמרץ מבוטח עצמאי לשלם דמי ביטוח בזמן אמת על פי הכנסה אמיתית.
להוות בלם מפני ניסיונות של עצמאים לשנות לאחר תאונה את השומה, ולהגדיל את שיעור הגמלה.
בעבר עבד המבוטח כשכיר בעסק של אביו, ב-05/2015 נפטר האב, עסקו פוצל לשני בניו ממשיכיו, ובסמוך נרשם המבוטח ברשות המיסים כעוסק מורשה, בתחום בו המשיך.
ב-15/06/2015 נשלח לו מכתב לפיו, נפתח לו תיק עצמאי בעקבות פתיחת תיק מעסיק; בהיעדר רישום במל"ל, נקבע כאמור מעמדו כעובד עצמאי מ – 01/05/2015 ונקבעה לו הכנסת מינימום לתשלום דמי ביטוח.
המל"ל הדגיש במכתב, כי ללא תצהיר בדבר הכנסותיו, ישולמו לו גמלאות בהתאם להכנסת המינימום.
המבוטח לא עדכן את הכנסותיו כלל, ושילם מקדמותיו למל"ל לפי המינימום. ב-04/04/2016 נפגע בתאונת עבודה, ותביעתו לדמי פגיעה אושרה על פי בסיס המינימום.
ב- 06/2016 הגיש למס הכנסה דו"ח שנתי על הכנסותיו החייבות לשנת 2015, וב-8/2016 הגיש למל"ל דו"ח על פתיחת תיק עצמאי, וביקש להגדיל הכנסותיו.
ב- 17/10/2017, לאחר שנקבעה למבוטח נכות יציבה, נשלחה לו הודעה בדבר שיעור הקצבהבהתאם להכנסת המינימום.
טיעוני הצדדים בביה"ד האזורי
ב- 2/10/2018 הגיש ערעור לביה"ד האזורי, וטען כי אך פתח תיק עוסק מורשה תחת אביו ז"ל ולכן לא ידע להעריך בזמן אמת את הכנסותיו הנכונות.
לטענתו, דיווח על מקדמות גבוהות יותר למס הכנסה והמל"ל אמור להיות מסונכרן עם מס הכנסה.
המל"ל דחה את התביעה מחמת התיישנות (התביעה הוגשה ב- 02/10/2018) בעוד ההחלטה על בסיס ההכנסה ניתנה ב- 12/06/2016, וכן בהנמקת "גמלה חוסמת".
ביה"ד האזורי דחה את טענת ההתיישנות, עם זאת דחה את התביעה והפנה אותו להלכת דורושקביץ, תוך קביעה כי המקרה שלו אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם ניתן לסטות מתקנה 11.
ביה"ד קבע כי המקדמות ששילם למס הכנסה בחודשים ינואר ופברואר 2016 משקפות מחזור ברוטו ולא רווח, ולכן לא ניתן להגיע למסקנה המשקפת את הכנסתו טרם הפגיעה.
הכרעת ביה"ד הארצי בסוגיה
עניינו של המבוטח, לדעת ביה"ד לא בא בגדר המקרים בהם תתאפשר חריגה מתקנה 11.
לא ניתן לראות בדיווחים החודשיים או הדו-חודשיים למס הכנסה טרם התאונה כדיווחים העונים על התנאי של עדכון דוחות למל"ל או למס הכנסה.
"מקדמות למס הכנסה אינן בגדר דיווח למס הכנסה על גידול בהכנסות שיש לקחת בחשבון לחישוב הזכאות לגמלה, שכן למעשה מדובר בדיווח על עלייה במחזור, כאשר שאלת ניכוי ההוצאות מהדיווח טרם ידועה. הדו"חות אליהם מתייחסת הפסיקה הם השומות השנתיות המשקפות את "הרווח" (הכנסות בניכוי הוצאות)". (ההדגשה אינה במקור)
שומת 2015 הוגשה למס הכנסה, לאחר התאונה. אין בטענה בדבר אותנטיות השומה כשל עצמה כדי לבסס סטייה מתקנה 11.
אף שהיה זה עסק מתחיל הרי ש"…המקדמות הן "השכר המבוטח" של העצמאי. כך או כך, לקראת תום שנת 2015 או בתום השנה יכול היה המערער להעריך טוב יותר, גם אם לא במדויק, את הכנסתו הצפויה ובהתאם לבקש להגדיל את המקדמות." ולא כך עשה.
הערעור נדחה.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.
