ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 58295-02-20) קיבל ביום 28/2/2021 את תביעתו של בשארה ח'ורי (להלן: המבוטח) לתשלום דמי פגיעה, בפגיעה שאירעה במהלך נופש שאורגן ע"י המעסיק, וקבע כי הנופש והמסיבה בסיומו מהווים פעילות נלווית לעבודה, כך שהפגיעה במהלכה מהווה פגיעה בעבודה.

רקע חוקי והלכות ביה"ד הארצי

• תאונת עבודה היא תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו של עובד אצל מעסיקו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו.

• בהלכת אילוז התווה ביה"ד הארצי מבחנים שעל יסודם תוכר פעילות כ"פעילות נלווית" לעבודה. המבחן שנקבע הוא מבחן דו שלבי: שלב ראשון – תיבחן מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה. שלב שני – לאחר שהאירוע הוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע ומידת הקשר לאירוע, ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מהאירוע שהוכר כפעילות נלווית. לעניין השלב השני נקבע, כי לא תוכר הפעילות כאשר העובד פרש מן הכלל או ניתק קשר או זיקה, בין הפעילות שבה נפגע לבין האירוע המוכר.

• בעניין "קיפרמן" הרחיב ביה"ד בעניין השלב השני: יש לבדוק האם הוכח כי פעילות הפנאי במהלכה התרחש האירוע מהווה חלק בלתי נפרד מהאירוע.

תמצית עובדתית

• המבוטח שכיר בחברה, יצא עם עובדיה לנופש בחו"ל במלון. במסגרת הנופש אורגנה מסיבה לעובדים, כולל פעילות של משחק פעילות פיזי.

• במהלך פעילות, רץ לכיוון במה והחליק, תוך איבוד שיווי משקלו, ונחבל.

• ביה"ד האזורי דחה את תביעתו לדמי פגיעה משקבע כי לא התקיימה זיקה בין אירוע הנפילה לבין אירוע הנופש עצמו (שהוא כן "פעילות נלווית לעבודה").

דיון והחלטת ביה"ד הארצי

• אין חולק כי הנופש עומד במבחן השלב הראשון ויש לראות בו כפעילות נלווית לעבודה.

• ביה"ד האזורי לא הכריע בשאלה האם המסיבה בה נפגע עוברת את מבחן השלב השני, וזאת נוכח הכרעתו כי ממילא נותק הקשר בין התאונה לבין הפעילות הנלוות.

• במסגרת הערעור הסכים המל"ל שהמסיבה הייתה חלק אינטגרלי מהנופש, שכאמור הוא פעילות נלווית לעבודה.

• לאור זאת קובע ביה"ד כי המבוטח צולח את שני השלבים לעיל, קרי – הן הנופש עצמו והן המסיבה עצמה מהווים "פעילות נלווית לעבודה". עתה המחלוקת מתמקדת בשאלה אם התאונה עצמה קרתה בשל פעולה של המבוטח במנותק מהקשר לעבודה (לפעילות הנלווית).

• ביה"ד דוחה את טענות המל"ל כי המבוטח נטל על עצמו סיכון מיותר וכן כי פעל תחת השפעת אלכוהול – כך שאין יותר לראות את הפגיעה שאירעה לו עקב שני הטיעונים לעיל, כפעולה שניתקה את הקשר לפעילות הנלווית. נקבע כי המבוטח נפגע במסגרת ערב שכלל ריקודים, שתייה ומשחק; אף אם המבוטח התרשל או היה פזיז, עדיין הפעולה אינה חורגת במידה המצדיקה לקבוע כי אינה עקב העבודה.

• לדברי ביה"ד, כל מסיבה ופעילות היוצרת "מצב רוח" עלולה למתוח את התנהגות המשתתפים, וכן כי עצם היות המבוטח תחת השפעה מסוימת של אלכוהול, אינה מנתקת את הקשר שבין הפעילות הנלוות לתאונה, כיוון שההתנהגות תואמת לאירוע שבו נכח (היו בקבוקי יין על השולחן והתובע שתה כמו אחרים).

סוף דבר, הערעור נתקבל, הפגיעה בעבודה הוכרה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.