ביום 21.2.2021 ניתנה החלטה ע"י ביהמ"ש העליון בהליך ביניים (ע"א 793/21), בעקבות הליך קודם בביהמ"ש המחוזי בו נדחתה בקשת מכון ויצמן (להלן: "המכון") למתן פס"ד הצהרתי לבטלות שומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לו ע"י פקיד השומה, זאת לטענתו בשל פגמים מהותיים שנפלו בדרך הוצאתה.

להלן רקע ועיקרי העובדות:

עיסוקו של המכון במחקר מדעי והוא מוגדר כ"מוסד ציבורי" לעניין סעיף 9(2) לפקודה.

כאשר מתגלים ממצאים מדעיים בעלי פוטנציאל לניצול מסחרי, מעביר המכון לחברת "ידע חברה למחקר ופיתוח בע"מ" (להלן: "ידע בע"מ"), וזו פועלת להפקת רווחים מהממצאים והעברתם למכון ולחוקרים הרלבנטיים.

בשנת 2004, בעקבות שומות שהוצאו למכון מתקבולים אלו, הגיעו המכון וידע בע"מ להסכמות והבנות עם רשות המסים באשר להיקף ואופי הפעילות עליהם נדרש המכון להקפיד על מנת שהכנסותיו תהיינה פטורות ממס.

בשנת 2017 ביקש פקיד השומה מהמכון מסמכים שונים, ומשנתקבלו התקיים דיון שומות. בשלהי  אותה שנה שלח המכון מסמכים נוספים לבקשת פקיד השומה.

כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 1.9.2020, בעקבות הליכי שומה שנערכו לידע בע"מ, שלח פקיד השומה דרישת מסמכים נוספת למכון, שהועברו לו עוד באותו החודש, ובהמשכו נערך דיון טלפוני רב משתתפים בין הצדדים. ביום 30.9.2020, הוא היום האחרון טרם התיישנות השומה לשנת 2015 (עקב שנת מס מיוחדת), נערך דיון שומה טלפוני בין הצדדים ולאחריו עוד באותו היום הוצאה למכון שומת מס לשנה זו, על סך 200,000,000 ₪ מס.

טענת המכון בערכאת המחוזי:

פקיד השומה לא פעל בהתאם להנחיית סמנכל"ית שומה וביקורת ברשות המיסים מיום 21.2.2016, בדבר "הטיפול בנישום לפני מועד התיישנות השומה – הנחיות לפעולה" (להלן: ההנחיה), בה נקבע כי בכדי לערוך שומה לשנת מס פלונית, יש להתחיל בהליכי שומה גלויים לפחות חודשיים לפני מועד התיישנות השומה. משכך, פקיד השומה נהג שלא כדין משעה שחרג מההנחיה.

טענת פקיד השומה בערכאת המחוזי:

המסלול החוקי ל"מחות" על הוצאת השומה לפי מיטב השפיטה הוא בהתאם למסגרת הסטטוטורית שנקבעה בפקודה. דהיינו בשלב א- הגשת השגה לפקיד השומה, ובשלב ב- לערער לבית המשפט. בנוסף טען פקיד השומה כי לא נפל כל פגם בהחלטתו, שכן עניינו של המכון בא בגדרי החריגים לכלל שנקבעו בהנחיה.

פסק הדין בביהמ"ש המחוזי:

בית המשפט ציין כי על אף שנראה לכאורה כי בהתנהלות פקיד השומה נפלו פגמים של ממש, השאלה בדבר מעמדה המשפטי של ההנחיה היא מסוג השאלות אשר מתעוררות דרך קבע בהליכי שומה, ומכאן שאין הצדקה לסטייה מההליכים הסטטוטוריים שנקבעו בפקודה בדרך של המרצת פתיחה. בנוסף יש מקום לליבון מעמיק של העובדות ואולי אין מקום לבקשת המכון שהרי לאחר הליבון יתכן ובמקרה דנן חלו החריגים להנחיה.

המכון הגיש ערעור לעליון על פסק הדין ובמקביל הגיש בקשה לסעד זמני (להלן: "הבקשה"), בה ביקש כי הגשת ההשגה על שומה תדחה עד לאחר ההכרעה בערעור זה (להלן: "הסעד"), שהרי בקבלתו אין צורך בהגשת השגה.

פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין הסעד

בית המשפט העליון קבע כי נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין. על מנת שהסעד יתקבל יש לעמוד בשני תנאים: סיכוי הערעור להתקבל טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו של המערער. בית המשפט קבע כי הסיכוי שהערעור יתקבל אינו גבוה במיוחד שהרי יש הוראות חוק מפורשות (סעיפי 150-157 לפקודה) הקובעים את הליכי השומה ההשגה והערעור.

באשר למאזן הנוחות – בית המשפט סבר כי המכון לא הוכיח כי ככל והבקשה לא תתקבל לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, ורצון המכון לחסוך טרחה ועלויות בהגשת ההשגה, אינו יכול לבסס סעד זמני.

הלכה ידועה היא כי דרך המלך לברר מחלוקות מס הינה באמצעות הליכי השומה, השגה וערעור הקבועים בהוראות הפקודה ותקנותיה. עם זאת, לדעתנו, במקרים חריגים על המחוקק לאפשר לנישום לפנות לביהמ"ש, כגון: בהמרצת פתיחה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) בועז כהן, ממשרדנו.