ביום 20.9.2004 פורסם פסק הדין בבית המשפט המחוזי בעניין אהוד אלוני (עמ"ה 1237/01), הדן בין היתר, בשאלה העקרונית האם חייב פקיד השומה לקבל דוח מתקן שהגיש הנישום. פסק הדין דן במועד הדיווח על אירוע המס בעסקת החלפת מניות, בה הוחלפו מניותיו של מר אלוני במניות חברה אמריקאית הנסחרת בבורסה בארה"ב. מועד אירוע המס לכל הדעות היה במועד ההחלפה, אולם הנישום פנה באמצעות יועציו, לנציבות מס הכנסה בבקשה לדחיית מועד אירוע המס למועד המכירה בפועל, בקשה שאושרה בתנאים מסוימים, על ידי הנציבות. כך גם הגיש הנישום את הדוח האישי המקורי לאותה שנה, ללא הכללת עסקת ההחלפה, בצירוף ה"רולינג". שווי המניות שהתקבלו בהחלפה נסק באופן משמעותי כך שהסתבר כי הסדר המס, שמטרתו הייתה להקל עם הנישום, פעל בעצם לרעתו. בשל כך ביקש הנישום לתקן את הדוח כך שיכלול את העסקה על פי הוראות החוק "הרגילות", בהתעלם מהסדר המס (הרולינג) שהושג עם הנציבות.

שתי שאלות מהותיות עלו בפסק הדין:

1. האם לנישום שמורה זכות אוטומטית להגשת דוח מתקן.

2. האם רשאי הנישום לחזור בו מהסדר המס משיקולי כדאיות.

הגשת דוח מתקן:

ראשית קובעת כבוד השופטת ברכה אופיר תום כי הטענה בעניין זכותו של הנישום להגשה של דוח מתוקן בשלב של טרם הוצאת שומה אינה "אוטומטית". יחד עם זאת קובע בית המשפט כי במצבים מסוימים תינתן לנישום הזכות לתקן את הדוח כגון במקרה של טעות אשר נפלה בו, לרבות טעות בחשיבה משפטית, ולא מן הנמנע גם טעות בשיקול דעת כלכלי (בנסיבות מסוימות). במקרה דנן נקבע כי שיקולי כדאיות, לאחר קיום מו"מ, הסכמה עם רשויות המס ויישומה בדוח השנתי המקורי, לא הצדיקו קבלת דוח מתקן.

בכל מקרה משאירה השופטת את הסמכות לקבלת החלטה העקרונית, האם לקבל דוח מתקן בידי פקיד השומה.

נציין כי לדעתנו הפסיקה בעניין זה הינה מחמירה למדי, במיוחד לאור פסיקת בית המשפט העליון בעניין הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי, ע"א 3708/97, בה נקבע כי במקרים רבים מתגלות או מתרחשות עובדות חדשות שיש בהן כדי לשנות את החבות במס לאחר שכבר הוגש הדוח המקורי, ואין כל הצדקה לאי החזר המס על פי דוח מתקן שיוגש, בעקבות האירועים האמורים.

חזרה מהסדר המס:

קובעת כבוד השופטת כי הסדר המס מהווה הסכם שהושג בין הנישום ונציבות מס הכנסה, אשר יכול היה בעיקרון לסגת ממנו – אולם רק לפני שנכרת ועל אחת כמה וכמה – החל בביצועו: "אפשר, ואילו אכן דובר בפרה–רולינג רגיל שקיבל מן המשיב… יכול היה לסגת ממנו על רקע שיקולי כדאיות, ולו, בטרם החל ביישום הדברים בשטח. לא כך כאשר בפנינו הסכם מחייב. …שיקולי כדאיות… לאחר כריתת ההסכם, קל וחומר, לאחר תחילת יישומו בפועל, לא יועילו לשום צד לצורך נסיגה ממנו…".