ביום 30.7.2019 ביטל ביה"ד הארצי (עב"ל 10820-09-17) את החלטת ביה"ד האזורי בעניינו של אריה מיזל (להלן: המבוטח) וקבע כי המוסד לבטוח לאומי (להלן: המל"ל) רשאי לגבות מהמבוטח דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות (להלן: דמי ביטוח) בגין הכנסותיו מעבודה כשכיר ברומניה בין השנים 2009-2010, חרף העובדה שדרישת החוב נשלחה בשנת 2014.
(לגבי ערכאה קודמת ראה מבזק 683).

תמצית עובדתית

• המבוטח, תושב ישראל, יצא לעבוד כשכיר אצל מעסיק זר ברומניה בשנים 2009 ו-2010.

• כדי לשמור על מעמדו כתושב הוא הגיש למל"ל שאלון תושבות לאחר תחילת עבודתו. המל"ל קבע בחודש מאי 2009 כי הוא תושב ישראל, ועליו לשלם דמי ביטוח כמבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי עפ"י המינימום.

• בד בבד, הגיש דוחות למס הכנסה במועדם בהם הצהיר על הכנסותיו בחו"ל. השומות נקלטו במל"ל ביולי 2010 ובספטמבר 2011.

• בשל ליקוי מנהלי, המל"ל שלח דרישות להפרשי תשלום בגין הכנסותיו האמורות רק באוגוסט 2014, שאז קיבל מהמל"ל מכתב לברור מעמדו בשנים הנדונות. בינואר 2015 קבע המל"ל, כי הכנסותיו בחו"ל, עפ"י שומות מס הכנסה, מקורן כעובד שכיר בחו"ל והוא חויב בדמי ביטוח כהכנסות פסיביות בסך כולל של כ – 260,000 ₪.

• המבוטח ערער על חיובו לביה"ד האזורי ונשען על עקרון ההסתמכות ועל השיהוי בחיוב.

• ביה"ד האזורי קיבל את תביעתו. עקרי ההנמקות:

  – אמנם ישנו מקור חוקי והטלת דמי ביטוח מהכנסות אלו ואולם, המבוטח דיווח ביוזמתו בזמן אמת על עבודתו בחו"ל אצל מעסיק זר.

  – המל"ל דרש ממנו תשלומי מינימום.

  – למל"ל היו נתונים בזמן אמת של שומות מס הכנסה .

  – על פי חוזר המל"ל 24/3/2014 נמנע המל"ל בפועל עד 2014 מחיובי מבוטחים בחו"ל עפ"י שומות מס הכנסה.

  – התנהלות המל"ל במקרה זה ובדומיו, היא בבחינת מחדל. "דרישת התשלום הרטרואקטיבית שנשלחה לתובע בשיהוי רב הינה בלתי סבירה, בלתי מידתית וגלומה בה פגיעה כלכלית ממשית בתובע ומשכך דינה להתבטל".

• המל"ל ערער על ההחלטה לביה"ד הארצי.

עיקר הדיון והחלטת ביה"ד הארצי

• חוקיות דרישת דמי הביטוח – מקור הכנסות המופקות כשכיר אצל מעסיק זר במדינה זרה – הוא בסעיף 2 לפקודה, ועל כן חיוב מבוטח כאמור בדמי ביטוח, וכדין.

• עד וכולל 2013, מערכת המל"ל התעלמה מחיובים ממקור הכנסה כשכיר בחו"ל, כך שמבוטחים כאמור חויבו בדמי ביטוח בסכום מינימום, אף שהגישו דוחות מלאים לפקיד השומה כחוק.

• בעקבות ביקורת שספג המל"ל ממבקר המדינה, חל שינוי בהתנהלות, והמל"ל פרסם ביום 24/3/14 חוזר שכותרתו "תהליך בירור שכיר בעקבות קבלת שומה", והחל להוציא דרישות חוב.

• באשר להתיישנות החוב – מיום ביצוע העבודה ועד למשלוח הדרישה לתשלום החוב בשנת 2014 לא חלפו 7 שנים.

• באשר לשיהוי המנהלי, המאיין אפשרות גביה – מדובר בחוב אשר מבוקש לאיינו עקב שיהוי, בתוך תקופת מגבלת הזמן החוקית לגבייתו. איונו במקרה זה, ייעשה במקרים קיצוניים בלבד. לא כך הדבר כאן.

• עיקרון ההסתמכות – "אמנם צפייתו לכך שלא יידרש לשלם דמי ביטוח נוספים נכזבה, ואולם צפייה שנכזבה אינה מהווה שינוי לרעה אובייקטיבי".

  "דמי ביטוח הינם תשלום חובה, וטענה בדבר הסתמכות לגיטימית המבוססת על נוהג הנוגד דין – מעוררת קושי".

בשורה האחרונה – מדובר בהשתהות ולא בשיהוי. ערעור המל"ל התקבל.
עם זאת ולאור ההשתהות בהתנהלות המל"ל, הורה ביה"ד הארצי על ביטול מלוא הקנסות (שהמל"ל היה מוכן גם כך לבצע), ביטול הפרשי הצמדה עד שנת 2013, ומתן אפשרות לפריסת החוב (כנ"ל). כמו כן הוטלו הוצאות משפט דווקא על המל"ל, אף שערעורו התקבל.

פרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.