ביום 15.5.2017 ניתן פס"ד בוועדת ערר בעניינה של מרגוט אולמן (ו"ע 55435-02-15)
בשיא התמצית נתאר כך:
הגברת תושבת חוץ, בעלת מניות בחברה זרה שהחזיקה בחברה תושבת ישראל, שהחזיקה בנכס מקרקעין בישראל עוד לפני 27.7.1983. שתי החברות נחשבו "איגוד מקרקעין".
נכס המקרקעין בישראל נמכר בשנת 2005. החברה הישראלית רכשה מאוחר יותר נכסי מקרקעין אחרים בישראל. בשנת 2010 פורקה החברה הזרה (במדינת החוץ), ומניות החברה הישראלית עברו להחזקתה הישירה של אולמן.
לא היתה מחלוקת כי על הפרוק הנ"ל והעברת מניות הישראלית, לידי אולמן, חל פטור ממס שבח על פי הוראות סעיף 71 לחוק.
תקנה 27(ב) לתקנות מס רכישה, קובעת: "מכירת זכות במקרקעין מאיגוד ליחיד אם הזכות היתה בבעלותו ביום… (27.7.1983) והמכירה פטורה ממס על פי סעיף 71 לחוק – פטורה ממס רכישה".
מנהל מסמ"ק סרב להעניק פטור ממס רכישה, כמצוות תקנה 27(ב) , בטענה כי על פי לשון התקנה, הפטור ניתן בהעברת זכות במקרקעין ולא בהעברת זכות באיגוד מקרקעין.
הסוגיה הגיעה לוועדת הערר שדנה בשניים:
האם אכן הפטור בתקנה חל רק על העברת זכות במקרקעין ולא גם על זכות באיגוד מקרקעין.
אם התשובה חיובית – האם מתקיים גם התנאי השני בתקנה ש"הזכות היתה בבעלותו ביום 27.7.1983".
ועדת הערר מנתחת ארוכות את הסוגיה הראשונה, את תכליתה ועמדות מלומדים רבים וקובעת ש"הלשון קובעת", ואין להרחיב את הפרשנות שבתקנה גם על זכות באיגוד מקרקעין אלא על זכות במקרקעין בלבד.
למעלה מן הנדרש דנה הוועדה גם בסוגיה השניה, ובה נקבע כי לא יתכן לאחוז המקל בשני קצותיו:
לטעון מחד, כי יש להחיל את התקנה גם על זכות באיגוד מקרקעין בטענה כי יש לבצע "שיקוף" – ולראות בזכות באיגוד מקרקעין כאילו הוא הוא הזכות במקרקעין עצמה, ומאידך לטעון שמניות הזכות באיגוד המקרקעין (המועבר) הוחזקו בעוד טרם 1983, שכן בשיקוף כזה, יש לבחון את נכס הקרקעין שבבעלות אותו איגוד מקרקעין שהועבר, ובחינה כאמור תראה כי נכסי המקרקעין ביום הפרוק היו בכלל נכסים חדשים שלא היו בבעלות האיגוד בשנת 1983!!
הערר נדחה.
על כך נעיר שלושה:
האחד – אין ספק כי במספר תקנות משנה בתקנות מס רכישה, נעשה בלבול מושגים, וכי בכמה מקומות צויין "זכות במקרקעין" כאשר לא ניתן לפרש אחרת אלא כי מדובר בכלל ב"זכות באיגוד מקרקעין". העניין ידוע ומוכר זה שנים, ואף תואר ע"י הוועדה עצמה בפסק.
השני – ועדת הערר מציינת כי לא נטענה ע"י העוררת טענה לחוסר סמכות מחוקק המשנה לבצע אבחנה בין זכות במקרקעין לזכות באיגוד מקרקעין, בתקנות.
עמדה כזו השמיע השופט בדעת מיעוט בוועדת הערר בפס"ד רוגובין, והשופט בפס"ד דנן מזכיר אותה במפורש, אך קובע כי היא לא נטענה, ולכן לא נדונה.
השלישי – תקנה 20 לתקנות מעניקה 1/3 ממס רכישה ב"מכירת זכות במקרקעין ללא תמורה מיחיד לקרובו". בעניין רוגובין ניתנו מניות באיגוד מקרקעין בין קרובים, והמנהל סרב להחיל את ההקלה האמורה, בהעברה זו שכן לשון התקנה נוקטת "זכות במקרקעין" לא "זכות באיגוד מקרקעין". בוועדת הערר היתה מחלוקת בין השופטים. דעת המיעוט הוצגה לעייל, אך הרוב צידדו בעמדת מנהל מסמ"ק. העניין הגיע לביהמ"ש העליון, ושם נקבעה הפשרה הידועה ובה המנהל חוזר בו, ומסכים להחיל את תקנה 20 גם בהעברת זכות באיגוד מקרקעין אף שלשון התקנה דנה בזכות במקרקעין בלבד. משום מה לא אוזכרה בפסק דנן פשרת רוגובין בעליון כלל!
בשורה האחרונה: לו לא היתה קיימת סוגיית החלפת הנכסים בתוך האיגוד המתפרק כאמור לעייל, חושבנו כי בערעור לעליון היתה מתקבלת הכרעה הפוכה, תוך החלת פטור לפי תקנה 27(ב) גם בהעברת זכות באיגוד מקרקעין.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו
