בימים אלו פרסמה החטיבה המקצועית ברשות המיסים החלטת מיסוי מספר 7215/16 הדנה בחבות במע"מ, בגין שירותים שקיבל תושב ישראל מתושבי חוץ בחו"ל.
מדובר בחברה תושבת ישראל שבעלי מניותיה, ישראלים וזרים, החליטו יחד עם החברה, למכור את מניותיהם בחברה לרוכש תושב חוץ, שיסייע בקידומה העסקי של החברה.
הליך איתור הרוכש וניהול המו"מ למכירת מניות החברה נעשו מחוץ לישראל, בסיוע בנק השקעות זר. השירות שניתן ע"י הבנק כלל בעיקר ייעוץ, סיוע וליווי המו"מ מול הרוכש, וניתן בחו"ל.
בנוסף, ניתנו לחברה שירותי נאמנות ע"י חברת נאמנות זרה, בהפעלת מנגנון התשלומים ושמירת הכספים בנאמנות, בחינת עמידה באבני הדרך, העברת הכספים למוכרים וטיפול במחלוקות.
סעיף 2 לחוק מע"מ קובע כי: "על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין…". (ההדגשה שלנו)
על פי סעיף 1 לחוק עסקה הינה בין השאר, מכר או מתן שרות…
סעיף 15 לחוק קובע באלו נסיבות יראו שרות, כאילו ניתן בישראל:
"יראו שירות כניתן בישראל אם נתקיימה אחת מאלה:
א) (1) נתן אותו מי שעסקו בישראל; מי שיש לו סוכן או סניף בישראל יראוהו, לעניין זה, כמי שעסקו בישראל).
(2) הוא ניתן לתושב ישראל, לשותפות שרוב הזכויות בה הן של שותפים תושבי ישראל או לחברה שלעניין מס הכנסה רואים אותה כתושבת ישראל.
(3) הוא ניתן לגבי נכסים המצויים בישראל.
(ההדגשות שלנו)
תקנה 6ד לתקנות קובעת:
"נעשתה עסקה בישראל, והמוכר או נותן השירות הוא תושב חוץ, תחול חובת תשלום המס על הקונה…".
קרי, ככל שהשרות שנתקבל יחשב כאילו נתקבל בישראל לפי סעיף 15(א) לעייל, תתחייב החברה הישראלית בתשלום מע"מ במקום נותני השרות הזרים.
החברה ביקשה מרשות מע"מ, כי יינתן אישור מע"מ לכך, שהשירותים שניתנו לה בקשר למכירה אינם חייבים במע"מ.
החלטת המיסוי קובעת כי מעובדות המקרה, עולה שלנותני השרות אין סניף או עסקים בישראל, כמו כן- מניות אינן נכס לעניין חוק מע"מ, ועל כן – חלופות 1 ו- 3 לסעיף 15(א) לחוק כאמור, אינן רלוונטיות.

מאידך קריאה פשטנית של סעיף 15(א)(2) לחוק מעלה כי ככל ששרות ניתן לתושב ישראל , הרי שמבלי כל חשיבות למיקום מתן השרות ולמיקום צריכתו, יראו את השרות כאילו ניתן בישראל. לכאורה, מקום מתן השירות בחו"ל אינו רלבנטי.
עם זאת, החלטת המיסוי, שהינה למיטב הבנתנו החלטה חדשנית ופרגמטית, קובעת כי במקרה בו תושב ישראל מקבל שירות מתושב חוץ, יש לבחון היכן נצרך השירות:
במידה והשרות נצרך בישראל, עסקת השירות שנתן תושב החוץ תחשב כעסקה בישראל והחייב בתשלום המע"מ בגינה יהיה מקבל השירות הישראלי.
במידה והשירות נצרך בחו"ל, לא תחשב העסקה כעסקה בישראל כלל, וממילא לא יחול כל חיוב במע"מ בגינה.
בענייננו, והקביעה הספציפית שולית בעינינו, קובעת החלטת המיסוי כי השירותים שניתנו ע"י בנק ההשקעות (איתור הרוכש, קידום המו"מ וליווי העסקה וכו'), נצרכו בחו"ל ולפיכך אינם באים בגדר "שירותים מיובאים לישראל" ואינם חייבי במע"מ. לעומת זאת השירות שניתן ע"י חברת הנאמנות במתן שירותי הנציגות, הפעלת מנגנון תשלום הכספים, בחינת העמידה באבני הדרך וכו', כן נצרכו בישראל לטעם רשות המיסים, על כן יכנסו לתחולת סעיף 15(א)(2), ויחול מע"מ על החברה מקבלת השרות.
משום מה לא נדונה סוגיית המע"מ בשרות שקבלו בעלי המניות, אלא רק החברה). על פי העולה מהחלטת מיסוי זו, האגדה הנפוצה המסופרת בדברי ימי מע"מ בדבר התספורת שעשה ספר
בלונדון לתייר ישראלי בלונדון – חייבת במע"מ בישראל – לא קיימת יותר!
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו.