ביום 29/9/2016 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 37712-11-13) את תביעתה של ביליצר חוה (להלן: המבוטחת) לתשלום הפרשי דמי לידה ונקבע כי יישום הוראות החוק ותקנות הביטוח הלאומי מביא למסקנה לפיה חישוב דמי הלידה נערך כדין.

עיקרי החוק

• היום הקובע – "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה…". מוגשת התביעה לדמי לידה..".
• שיעור דמי לידה – "דמי לידה ליום הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת, אך לא יותר מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30".
• חשוב שכר עבודה רגיל – "… הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע שנה שקדם ליום הקובע התשעים".
• לפי תקנה 2א' לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות),תשי"ד-1954 רבע השנה הוא רבע השנה שקדם ל-1 לחודש שבו חל יום הפסקת העבודה.

תמצית עובדתית

• המבוטחת עבדה ב-2 מקומות עבודה: בעירית בני ברק ובסמינר להכשרת עובדים.
• ביום 30/7/2013 ילדה בת וביום 11/9/2013 הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) תביעה לתשלום דמי לידה בגין עבודתה ב-2 מקומות העבודה.
• ביום 29/9/2013 אישר המל"ל את התביעה בהתאם לשכרה בחודשים אפריל – יוני 2013.
• המבוטחת פנתה למל"ל וביקשה לחשב מחדש את הגמלה בהתאם לשכרה בחודשים מאי – יולי 2013, משום שהכנסותיה בחודש יולי 2013 היו גבוהות יותר.
• זאת ועוד, לטענתה יום הלידה (שהוא היום הקובע) הוא 30/7/2013 ולכן ניתן לראות בתקופת העבודה במהלך חודש יולי 2013 כחודש עבודה מלא ויש לקחת אותו בחשבון לצורך החישוב.
• המבוטחת מבססת טענה על תקנה 9א לתקנות הביטוח הלאומי כאשר לגבי חישוב דמי פגיעה קיימת אפשרות לשינוי בסיס הגמלה לפי "דמי הפגיעה הגבוהים ביותר".
• נוסף על כך, מפנה המבוטחת לפס"ד בעניין שמרית זוכמן (8637-12-10 מיום 29.1.2012) לפיו יש להיטיב עם המבוטחת ויש להביא בחשבון את ההכנסה בחודש הפסקת העבודה אף אם החודש אינו מלא. בפס"ד אחר, וולף מיכל (27440-08-13 מיום 6.3.2014) ניתן תוקף של פס"ד להודעת המל"ל שבה נלקח בחשבון חודש הלידה לצורך חישוב הגמלה.
• לטענת המל"ל – תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות) היא חד משמעית ולא ניתנת אלא לפרשנות אחת לפיה רבע שנה הוא רבע השנה שקדם ל-1 לחודש שבו חלה הפסקת העבודה ללא התחשבות בחודש העבודה האחרון.
• אומנם בשנת 1991 הופצה במל"ל חוות דעת של סמנכ"ל גמלאות לפיה נהגו לחשב את רבע השנה באופן המיטיב עם המבוטחת, אך התברר כי כוונת חוות הדעת – שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק – הייתה זמנית. בתחילת שנת 2012 ניתנה הוראה שלא לפעול עוד על פי חוות הדעת (עולה מפסק הדין כי פורסם חוזר מספר 1436 שנכנס לתוקף ביום 26.6.2012 שלפיו "רבע שנה לחישוב דמי הלידה יהיה רבע שנה שקדם ל-1 לחודש שבו חלה הפסקת העבודה ללא התחשבות בחודש האחרון, לבד מהמקרים בהם יולדת עבדה חודש מלא וילדה ביום האחרון, של החודש").

דיון והחלטה
בעניין וולף ובעניין זוכמן אימץ ביה"ד את ההנחיה הפנימית המבוססת על חוות הדעת של סמנכ"ל גמלאות במל"ל, כי בשעתו אכן נהגו לקחת כבסיס לחישוב הגמלה את השכר של החודש האחרון, אם התוצאה הייתה לטובת המבוטחת.

ביה"ד מדגיש כי הוראות המל"ל עד חודש יוני 2012, התבססו על חוות דעת שגויה משנת 1991 שאינה מתיישבת עם הוראות החוק. ממועד כניסה לתוקף של החוזר המתוקן רואים את רבע השנה לחישוב דמי הלידה – רבע שנה שקדם ל-1 בחודש שבו חלה הפסקת העבודה ללא התחשבות בחודש האחרון (במקרה דנן היה עוד יום עבודה אחד לפחות עד סוף החודש).

ביה"ד מציין כי המל"ל, כגוף הממונה על הביטחון הסוציאלי במדינת ישראל, לא יכול לפעול ב"איפה ואיפה" בין מבוטחיו (בית הדין מציין מספר פסקי דין קודמים שגם בהם לא אישר בית הדין יישום חוות הדעת בלידות שאירעו לאחר מועד תחולת החוזר המתוקן). הלידה הייתה בחודש יולי 2013, כשנה לאחר פרסום חוזר המל"ל, ולכן לא ניתן להסתמך על ההנחיה שהייתה קיימת עד 2012.

ההחלטה לגבי חישוב דמי לידה במקרה דנן מתבססת על הוראות הדין. התביעה נדחתה.

בשולי הדברים:
לאור תכליתו של חוק הביטוח הלאומי, ובמיוחד במקרה זה שבו ברור לשני הצדדים כי המבוטחת נפגעה משיטת החישוב האחידה שבה נוקט המחוקק – אנו קוראים לרשויות הביטוח הלאומי ולמחוקק לבצע תיקון מהיר ומיידי בחקיקה, כך שתקופת רבע השנה שתובא בחשבון שחישוב דמי הלידה תהיה הרבעון שקדם לחודש שבו היה היום הקובע, או הרבעון בו אירע היום הקובע, המיטיב שבהם. והדברים ברורים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.