ביום 5 באוקטובר 2016 פורסמה פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים שדן בשאלה משותפת לשלושה מערערים שונים שהגישו בנפרד שלושה פרופסורים יידועי שם מישראל – פרופ' דוד קרצ'מר, פרופ' עדיאל שרמר ופרופ' ישי בר (ע"מ 4690-10-14 ועוד) (להלן: "המערערים"), שהדיון בהם אוחד.
שלושת המערערים הוזמנו ע"י אוניברסיטת ניו-יורק לשהות בה במהלך שנה אקדמית, כחוקרים במכונים חדשים שנפתחו בה. כל אחד מהם קיבל מלגה מהאוניברסיטה בסכומים הנעים בין 75 אלפי דולר ארה"ב לבין 100 אלפי דולר עבור עשרה חודשי שהייה באוניברסיטה שבניו-יורק – עליה דיווחו בדוחות המס שלהם לרשות המיסים בישראל כהכנסה שאינה חייבת במס הכנסה.
פקיד השומה הוציא לשלושת הפרופסורים שומות מס המחייבות אותם במס הכנסה על המלגות שקיבלו כאמור וזאת מכוח סעיף 2(1) או לחלופין סעיף 2(10) או לחילופי חילופין 2(7) לפקודה – תמלוגים בגין המוניטין והידע האישי שלהם.
בית המשפט בפסק דינו מפריד בין שלושה סוגים של מלגות כמפורט גם בחוזר מס הכנסה מס' 5/2012 שהחליף את חוזר מס' 7/2011 אליו התייחסנו במבזקינו מס' 341 ו- 404 מיום 11.3.2010 ו- 16.6.2011:

• מלגות הצטיינות/פעילות התנדבותית (סיוע לקשישים/פר"ח) או מצב סוציו אקונומי – מלגות אלה אינן כלולות בבסיס המס.
• מלגות קיום ומחקר – המשלבות מחקר ולימודים עם השתתפות בשכר לימוד ללא מתן תמורה מצידם – חייבות במס אך כפופות לפטור לפי סעיף 9(29) לפקודה (הוסף בתיקון 175 לפקודה – בתחולה מיום 3.3.2010).
• מלגות בגין מתן שרות (כגון: תרגולים, בדיקת בחינות וכיו"ב) – חייבות במס כשכר עבודה.

ראשית, בית המשפט פסל את האפשרות כי מדובר בפרס או מתנה (כגון: מלגות הצטיינות כאמור לעיל), שהם מחוץ לבסיס המס, וזאת מהסיבות הבאות: המערערים הוזמנו לניו-יורק על פי יוזמת המכונים שהכירו את כישוריהם האקדמיים, הם התבקשו להשתתף בחיים האינטלקטואליים של המוסדות כאשר בתום התקופה או אחריה יגישו מוצר מוחשי כדוגמת מאמר.
כמו כן נקבע כי מלגת הצטיינות ניתנת בדיעבד ולאחר שהמקבל כבר הצטיין במעשהו, וללא כל תמורה או התחייבות מצידו, בעוד שלא זה המצב בעניינו מה גם שהמערערים אף התבקשו שלא לקחת על עצמם כל מחויבות אחרת באותה התקופה. מכאן, שאכן ניתנה תמורה ע"י החוקרים למוסד האקדמי בעבור המלגה.
בנוסף, בחן ביהמ"ש את גובה הסכומים שקיבלו וקבע כי מדובר בסכומים לא מבוטלים שאינן מתיישבים עם הטענת המערערים כי מדובר בתרומה להתפתחותם המקצועית בלבד.
לפיכך, סיווג בית המשפט את התמורה (מלגה) כהכנסה ממשלח-יד (בין היתר, בהסתמך על פס"ד פרופ' גבריאלה שלו – ע"א 2308/08), תוך שהוא מנמק כי אין הדבר דומה לסטודנט המבקש להתקבל לתואר שני או שלישי ועל-כן פונה למספר מוסדות: מדובר בחוקרים מפורסמים ואטרקטיביים שמטרת הבאתם לאוניברסיטה הייתה כדי לפתח את המוסדות שאליהם הוזמנו ולשם כך קיבלו משרד מצויד, כניסה לספריה וסביבת עבודה משובחת וכך נוצרה ציפייה מהם ליצירת תוצר ממשי בסיום שנת המחקר. מכוני המחקר אף דאגו לפרסם את טיוטות המחקרים שלהם באתר המוסדות.
מאחר וביהמ"ש קבע את סיווג ההכנסה כמשלח-יד לפי סעיף 2(1) לפקודה, לא נדרש עוד לדון בעניין סיווג ההכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה. כמו כן נפסל
הסיווג לפי סעיף 2(7) בטענה כי ממילא מדובר בהכנסה מיגיעה אישית ולא בהכנסה פסיבית.
נושא נוסף בו התבקש בית המשפט להכריע הוא האם יוטל על המערערים קנס גרעון לפי סעיף 191 לפקודה. בית המשפט קבע כי המערערים "פעלו בתום לב ואין לייחס להם רשלנות"…דיווחו למשיב על הסכומים שקבלו…"תוך מתן דיווח מלא על סכום המלגה שקיבלו, תוך נקיטת עמדה פרשנית שנראתה להם כנכונה.
העובדה שביהמ"ש העדיף לבסוף את פרשנות המשיב אינה הופכת את הגרעון לכזה שנוצר במזיד או מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, ונראה לי כי היתה סבירות מסויימת בהצהרת המערערים". לפיכך נקבע כי לא יוטל עליהם קנס גרעון.
נקווה רק ש"אמירה רכה" זו במקרה של מערערים מיוחסים אלו, תהיה אחידה ותיושם גם במקרים של נישומים "פשוטי עם" שינקטו אף הם בעמדות פרשניות דלות מס, אף שהללו לא תתקבלנה על דעת בית המשפט.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אייל כרמי ולרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.