בשנת 2003 ירד מדד המחירים לצרכן ב- 1.89%. על פי עמדת נציבות מס הכנסה לגבי הלוואות "מוטבות" אשר לגביהן יש ליישם את הוראות הסעיפים 3(ט) או 3(י) יש לנהוג כדלקמן:

יישום סעיף 3(ט) וכן לגבי 3(י) (לגבי לווה שאינו מחיל בעניינו את הוראות חוק התיאומים):

יש להתייחס את שיטת החישוב כאמור בתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור הריבית) התשמ"ה – 1985 ובתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור הריבית לענין סעיף 3(י)) התשמ"ו – 1986, כאל נוסחה מתמטית, כך שלמעשה המדד השלילי והריבית יצורפו זה לזה, כך שבפועל סך זקיפת הריבית תהא 2.11% לכל השנה (1.89%-4%).

במידה וההלוואה עמדה רק חלק מן השנה, יש לחשב באופן יחסי את הריבית ושיעור עליית המדד (או הירידה) בתקופה הרלוונטית.

עמדה זו "מתקנת" למעשה את עמדת הנציבות לגבי שנת 2000, בה היה מדד בשיעור אפס, שם קבעה הנציבות כי יש להתייחס למדד שלילי במהלך השנה כאל מדד בשיעור אפס, כך שבפועל מי שריבית 3(ט) חושבה לו מידי חודש במשכורת, שילם מס גבוה ממי שהריבית חושבה לו בסוף השנה, זאת לאור קיומם של מדדים שליליים וחיוביים במהלך השנה כולה.

בכל אופן עמדת הנציבות הינה כי במידה ולגבי חלק מסוים בשנה, הסכום הכולל של הריבית שחושבה היה שלילי, תחושב ריבית כוללת כאפס! כלומר לא תותר "הוצאה רעיונית".

יישום סעיף 3(י) (לגבי לווה שחלות לגביו הוראות חלק ב' לחוק התיאומים):

לגבי לווה כאמור קובעות התקנות כי יש להחיל לגביו חיוב במס בגין ריבית רעיונית בגובה המדד בלבד. על פי עמדת הנציבות, לאור המדד השלילי בשנת 2003, אין להחיל לגביו את הוראות הסעיף כלל.

בהתחשב בעמדת הנציבות לגבי אופן יישום חוק התיאומים בשנת 2003 באופן כללי, הרי שלגבי שטר הון שהוא נכס קבוע בחברה אשר מחילה בעניינה את הוראות חוק זה יינתן ניכוי בשל אינפלציה בשנת 2003, לעומת אי התרת "הוצאה רעיונית" לפי סעיף 3(י) לפקודה, במקרה בו לא היה מונפק שטר הון בגין יתרת החברה הקשורה.