בהמשך לסקירת הצעות חקיקה שונות שהוצגו לציבור בתזכיר התוכנית הכלכלית לשנים 2017-2018, נביא בתמצית שני נושאי חקיקה נוספים, המוצעים בו:

מכירת דירת מגורים מזכה – אפשרות למס בשיעור של 20% על השבח הראלי, ללא ניכויים וקיזוזים:
על פי דברי ההסבר, בידי מרבית האזרחים אין תעוד על השבחות ועלויות שונות שהיו להם לאורך שנות החזקת דירות המגורים, והדבר הפך מהותי עם ביטול הפטור הגורף, אחת ל-4 שנים.
על כן מוצע להוסיף סעיף 48א(ב4) לחוק מיסוי מקרקעין, שיקבע כי במכירת דירת מגורים מזכה יוכל המוכר לבחור בתשלום מס של 20% על השבח הראלי במקום 25%, כמופיע היום.
לעניין זה, השבח הראלי יחושב בהתחשב בשווי הרכישה המקורי, בתוספת מס רכישה בלבד, וללא כל ניכויים או השבחות/הוצאות אחרות, וללא מתן זיכויים או פטורים. בנוסף, ככל שהדירה הושכרה בעבר ינוכה משווי הרכישה פחת אשר ניתן היה לניכוי. לחילופין מוצע כי, ככל שהדירה הושכרה לפי סעיף 122 לפקודה (10% מס מחזור), יווסף לתמורה הפחת התאורטי שניתן היה לניכוי.
(נציין כי, איננו מוצאים כל צידוק להוספת הבהרה זאת היות וסעיף 122(ג) לפקודה מציין זאת במפורש).
נישום אשר בוחר לשלם מס בשיעור של 20% כאמור בסעיף המוצע, יגיש בקשה ביחד עם ההצהרה על מכירת הדירה ובחירתו תהא סופית ולא ניתנת לביטול!!!!
נזכיר, הוראות סעיף 48א(ב2) לחוק קובעות ששיעור המס במכירת דירת מגורים מזכה החל על השבח הריאלי עד ליום 1/1/2014 פטור ממס ואילו יתרת השבח הריאלי תהא חייבת במס בשיעור של 25%. (והכל בהתאם לשיטה הלינארית)

להבנתנו, בהתאם לתיקון המוצע, נישום אשר רכש את דירתו לפני 1/1/2014 עדיין יזכה לפטור ממס על השבח הריאלי עד ל- 1/1/2014 ואילו על השבח הריאלי לאחר 1/1/2014 יוכל לבחור בין תשלום מס בשיעור 25% לבין תשלום מס בשיעור של 20% המחושב כאמור לעיל, וללא אפשרות לניכויים פטורים או זיכויים, כאמור.

קביעת כללים לייחוס הוצאות מימון :
סעיף 17(1)(א) לפקודה קובע כי סכומי ריבית והפרשי הצמדה יותרו בניכוי רק אם הם משתלמים על הון ששימש את הנישום בהשגת הכנסה.
לאורך השנים נתגלעו חילוקי דעות בין ציבור הנישומים לבין רשות המיסים לעניין ייחוס ההוצאות לנכסים השונים ואף ניתנו מספר לא מבוטל של פסקי דין בנושא.

על כן מוצע להוסיף לפקודה את סעיף 17(1)(א1) אשר יקבע כללים לייחוס ההוצאות המימון בהתאם לנוסחא הבאה:
הוצ' מימון X שעור השמוש בו בשנת המס X עלות הנכס
סה"כ עלות הנכסים
כלומר, מוצע כי יהיה יחוס ספציפי לכל נכס שבבעלות הנישום בשנת המס (ששימש/לא שימש ביצור הכנסה) , לפי עלותו, ולפי נוסחא זו בלבד ולא לפי כל תחשיב אחר, ו"גם אם הוכח כי הון כאמור שימש לרכישת נכס מסויים"…"
נכס: לרבות זכויות במקרקעין וני"ע .
בנוסף, וברזולוציה הרבה יותר עמוקה, מוצע להוסיף את סעיף 18(ג1), אשר יקבע לגבי כל נכס אשר יוחסו לו הוצאות מימון כאמור לעייל, כי במידה ומהנכס מופקים שני סוגים של הכנסות (לרבות רווח הון) בשנת המס, או הכנסה בשיעור מס מיוחד או פטורה, יחולקו הוצאות המימון לגבי אותו נכס, לפי סוגי ההכנסות ממנו.
דוגמא לעניין זה: נכס אשר הניב דמי שכירות במהלך שנת המס עד למכירתו, הוצאות המימון שיוחסו לנכס במסגרת סעיף 17(1)(א1) ייוחסו להכנסות מדמי השכירות ולתמורה ממכירת הנכס על פי יחס ההכנסות.

לנו נראה כי הנסיון לפשט יחוס המימון דווקא מסבך, ואף חוטא לאמת כגון במקרה וישנה משכנתא ספציפית לנכס מסויים. כמו כן תמוה בעינינו כיצד למשל הלוואה שנלקחה עם הקמתו של עסק (לצורך רכישת משרד לדוגמא) שימשה את העסק לרכישת נכסים מספר שנים לאחר מכן ?!

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ענת דואני ורו"ח רז דביר, ממשרדנו.