ביום 12/6/2016 ניתן פס"ד בעניין תשעה מיליון (איי די איי חברה לביטוח בע"מ) נ' יוסף שטרסברג, חב' ליסינג שלמה כאל, ורשות המיסים, בערעורה של הראשונה על חיובה להוסיף מע"מ, על פי פס"ד בביהמ"ש לתביעות קטנות, כפי שיתואר:
פסק הדין עוסק במקרה שכיח למדי של תוצאות אירוע בהיבטי מע"מ, בו רכב שהוחכר לחוכר ע"י חברת ליסינג ניזוק בתאונה ונקבע כ"אובדן מוחלט" – טוטאל לוס, בשפה השגורה בפינו כיום.
יוסף שטרסברג (החוכר) חתם ביולי 2010 על הסכם חכירת רכב עם חברת הליסינג לפיו חכר רכב למשך 30 חודשים: שילם במעמד ההסכם כ – 8,500 ₪, התחייב לשלם 30 תשלומים חודשיים ע"ס כ – 1,400 ₪ וכן ניתנה לו אופציה לרכישת הרכב תמורת סך כ- 50,000 ₪.
יובהר, כי כל התשלומים הנ"ל כוללים מע"מ וסכום המע"מ מועבר לרשות המיסים ע"י חברת הליסינג. עוד יובהר כי הסכם החכירה קובע כי החוכר יבטח את הרכב בביטוח מקיף וישעבד את הפיצוי, לו יהיה זכאי ע"פ הפוליסה, לחברת הליסינג.
כן נקבע כי במקרה של אובדן מוחלט, עודף תשלום יושב לחוכר וחוסר יושלם על ידו לחברת הליסינג (הפיצוי נקבע על פי שווי הרכב באותו מועד).
ביולי 2011 ארעה תאונת דרכים, הרכב ניזוק ונקבע כ"אובדן מוחלט". בהתאם להסכם החכירה, במקרה של אובדן מוחלט, רואים בחוכר כאילו הקדים את מימוש האופציה והוא מחויב לשלם לחברת הליסינג את יתרת דמי החכירה החודשיים וכן את התשלום עבור מימוש האופציה.
חברת הליסינג הוציאה לחוכר ח-ן מס כולל מע"מ על מלוא הסכומים כאמור.
חברת הביטוח שילמה לחברת הליסינג (עקב שיעבוד הפוליסה) את כספי הביטוח (ע"פ שווי הרכב למועד האירוע), אך הפחיתה מהם את סכום המע"מ.
התוצאה היא כי החוכר נדרש להשלים סכום זה מכיסו לחברת הליסינג.
לטענת חברת הביטוח, התשלום לו היא מחויבת לחברת הליסינג הינו פיצוי נזקי, שאינה מהווה עסקה חייבת לפי חוק מע"מ ולכן היא הפחיתה את סכום המע"מ מהתשלום, שהעבירה לחברת הליסינג.
הבסיס לטענותיה הינו כי פיצוי נזקי, המהווה תשלום שנגרם תוך מימוש כפוי של נכס עקב פגיעה בו, אינו חייב במע"מ, כיוון שאינו בא בגדר "מכר" כהגדרתו בחוק מע"מ, ולפיכך הינו פטור ממע"מ [הלכת יבולי גליל בע"מ (ע"א 8119/06), הלכת חברת אול שירותים (ע"א 1694/92)].
החוכר הגיש תביעה נ' חברת הביטוח ונגד חברת הליסינג וטען כי על חברת הביטוח לשלם לו את סכום המע"מ ולחילופין כי לא עליו לשאת בתשלום המע"מ אלא חברת הליסינג. ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל את תביעתו והורה לחברת הביטוח לשלם לחוכר את סכום המע"מ. חברת הביטוח הגישה הערעור דנן על קביעה זו.
בכל מקרה הוסכם על הצדדים כי בכל הכרעה יחול החיוב על חברת הביטוח או חברת הליסינג ולא על החוכר.
ביהמ"ש דוחה את ערעור חברת הביטוח וקובע כי יש להפריד את התשלומים שבוצעו על פי מהותם:
- תמורה שמשלם החוכר לחברת הליסינג במסגרת עסקה על פי חוזה החכירה: תמורה זו מהווה מימוש של האופציה ל"רכישת הרכב" וחייבת במע"מ. לפיכך, בדין הוציאה חברת הליסינג לחוכר חשבונית מס בתוספת מע"מ.
- תשלום שמשלמת חברת הביטוח לחוכר, בעל הפוליסה, על פי חוזה הביטוח: אין מדובר בפיצוי נזיקי לחברת הליסינג. משניזוק הרכב והוכרז כ"אובדן מוחלט", מוטלת חובה על חברת הביטוח לשלם לחוכר, בעל הפוליסה, את כספי הביטוח, בהתאם לשוויו של הרכב באותו מועד. אמנם התשלום מבוצע בפועל ישירות לחברת הליסינג עקב שיעבוד הפוליסה, ומהווה תשלום ע"ח חובו של החוכר כאמור בסעיף 1 לעיל.
משמע כי על חברת הביטוח לשלם לחוכר, בהיותו אדם פרטי, (באמצעות העברה ישירה לחברת הליסינג) את מלוא כספי הביטוח והיא אינה רשאית להפחית מהם את סכום המע"מ.
נוסיף כי גם רשות המיסים היתה מעורבת בהליך ונדרשה להציג את עמדתה, במיוחד לאור החלטה דומה קודמת משנת 2008 בעניין חברת הביטוח איילון, בה קבעה כי חלק מתשלומי חברת הביטוח, אכן לא ישאו מע"מ. רשות המיסים חזרה בה מקביעתה הקודמת והתיישרה עם עמדת בית משפט זה.
ביהמ"ש קובע כי גם אם עמדתה הקודמת של רשות המיסים היתה מתבררת כשגויה כולה, הרשות אינה מנועה מלחזור בה ולתקן את אותה החלטה שגויה, כדברי ביהמ"ש העליון בבג"צ ארצי נ. הרמטכ"ל (בג"צ 10773/03): "רשות ציבורית המגלה כי פעלה מחוץ לגדרי הדין, חייבת לתקן את נוהלי פעולתה, וליישר קו עם הוראות הדין המחייבות…" וכן נקבע בהלכת ש.י. סימון (ע"א 8150/11).
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
