ביום 11.5.16 ניתן פס"ד בביהמ"ש העליון בעניין מ.מ.א ניהול (ע"א 4576/15).
המערערת עוסקת בהפעלת חניונים.
בשנת 2004 רכשה המערערת בניין משרדים בתל-אביב תמורת כ – 8.8 מ' ₪ ולאחר כשנה וחצי, בשנת 2005 מכרה את אותו בניין תמורת כ – 11.4 מ' ₪.
המערערת דיווחה למשרדי מיסוי מקרקעין על העסקה כעסקה החייבת במס שבח.
כחודש לאחר הדיווח למשרדי מיסוי מקרקעין פנתה המערערת למשרדי פקיד השומה וביקשה לקבל אישור לקזז הפסד הון שהיה לה כנגד השבח ממכירת הבניין.
פקיד השומה השיב למערערת כי בשל סמיכות הזמנים שבין רכישת הבניין לבין מכירתו יש לבדוק את העסקה וזה ייעשה רק לאחר שהמערערת תגיש את דוחותיה לאותה שנה.
הדוח לשנת 2005 הוגש באוגוסט 2006, ומספר ימים אח"כ התקבלה בידי המערערת שומה סופית של מס שבח, בגין עסקת המכר.
פקיד השומה הוציא למערערת שומה לפי מיטב השפיטה ביום 6.3.2008 וקבע כי מכירת הבניין הינה עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי אשר תמוסה במס פירותי.
ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורה של החברה ופסק כי העסקה אכן מהווה עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי וזאת על פי בחינת מאפייניה השונים של העסקה ובהם: תקופת החזקה קצרה בנכס, ניסיונות להשבחתו על ידי שינוי ייעודו, מימון העסקה בחלקו באמצעות אשראי זר וכן שימוש במיומנות וידע באמצעות אנשי מקצוע מתאימים.
בערעורה לבית המשפט העליון טענה החברה כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בטענת הסף – האם בסמכותו של פקיד השומה להוציא שומה לגבי העסקה לאחר שמנהל מס שבח כבר הוציא שומה סופית לגביה.
המערערת מפנה בטענותיה להלכת חזן (ע"א 9412/03), שדנה בנושא דומה. בהלכת חזן קבע ביהמ"ש העליון כי במקרים שבהם הוצאה שומה סופית של מנהל מסמ"ק, תוגבל סמכותו של פקיד השומה לשנות מהחלטתו של המנהל, לנסיבות העומדות בכללי המשפט המנהלי לשינוי החלטה מנהלית, וכי השינוי יותר רק במקרים "כבדי משקל", יופעל מבחן ההסתמכות, וכד'.
לטענת המערערת במקרה דנן לא התקיימו תנאים כבדי משקל (הפרש מס לא מהותי של כ -300,000 ₪), היא הסתמכה על שומת השבח הסופית שכן פקיד השומה היה מודע להתנהלות במיסוי מקרקעין תקופה ארוכה, ולא מיחה, וכן כי ברמה המהותית אין כאן עסקת אקראי אלא עסקה הונית.
ביהמ"ש דחה טענות אלו שכן בעת שביקשה המערערת מפקיד השומה להתיר לה לקזז את הפסד ההון, נאמר לה כי בשל סמיכות המועדים העסקה תבדק, וזאת רק לאחר הגשת הדו"ח השנתי, ובכך יש לדחות טענת ההסתמכות.
לעניין סיווגה של העסקה כעסקת אקראי, ביהמ"ש לא מצא מקום להתערב בניתוח מבחני העזר לסיווגה של העסקה ובמסקנתו של ביהמ"ש המחוזי .
הערות ביניים שלנו על הפסק:
משום מה לא מצא לנכון ביהמ"ש העליון לדון בקביעה העולה מהלכת חזן כי פקיד השומה יוכל לשנות שומת שבח רק במקרה כבד משקל. האם סכום המס שבמחלוקת דנן הינו "כבד משקל" ??
כמו כן, נציין כי בעניין דחיית טענת ההסתמכות, איננו רואים עין בעין את הקביעה העובדתית של ביהמ"ש: שומת מס שבח סופית הוצאה 9 חודשים לאחר שהוגשה בקשה לפקיד השומה למתן אישור לקיזוז הפסדים. כל אותה עת פקיד השומה החריש ולא מנע הוצאת השומה הסופית במסמ"ק.
יתרה מזו, גם לאחר שהוגש דוח 2005, כדרישת פקיד השומה – חלפה שנה וחצי עד שפקיד השומה טרח והוציא שומה על פי מיטב השפיטה.
ונחזור לפסק הדין: כמסמר אחרון בארון הערעור, מצטט ביהמ"ש העליון מתביעה שהגישה החברה כנגד אדריכל הפרוייקט ובו היא טוענת במפורש כי היא אינה עוסקת באחזקת נכסי נדל"ן להשקעה או השבחה, וכי כל מטרת הרכישה היתה לשם מימוש מהיר, לאחר ביצוע עבודות שיפוץ מינימליות.
ועל כך נאמר: "מי שיש לו חמאה על הראש שלא ילך בשמש".
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח ענת דואני, ממשרדנו.
