ביום 28.3.2016 ניתנה החלטה שיפוטית בביהמ"ש המחוזי בנצרת בעניין נאדר מוחמד חדר (ו"ע 2893 -01-16) הקובעת כי למעשה סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין, מאפשר למנהל מסמ"ק להאריך מועד הגשת השגה, גם לכזו שהוגשה באחור של עשרות שנים.
עקרי המקרה שהיה, כך הם:
עסקת מכר מקרקעין מסויימת נטען לגביה כי נעשתה בשנת 1965. ואולם דיווח עליה נעשה בשנת 1992 בלבד.
מנהל מסמ"ק לא קיבל נתונים וראיות לטענות, וקבע שומה לפי המועד בה הוצהרה העסקה – שנת 1992.
העורר הוא יורשו של הקונה. בשנת 2015 הגיש העורר השגה על השומה. ההשגה נדחתה כמובן בטענת שיהוי. העורר ערער על הדחיה לבית המשפט.
לטענת מנהל מסמ"ק:
המועדים הקבועים בחוק להגשת ערר חלפו לפני שנים רבות. כמו כן במקרה הנדון לא מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 85 לחוק (פתיחת שומה) ואין מקום להורות על הארכת מועד בהתאם לסעיף 107 לחוק. גם אם חל סעיף 85 וניתן להאריך המועדים – לא נתן המערער סיבה מספקת לעשות כן.
רקע חוקי:
סעיף 87(א) לחוק קובע כי השגה תוגש תוך 30 יום מיום שנמסרה למשיג השומה. כן נקבע כי ככל שהוכח למנהל כי האדם החולק על השומה היה מנוע מלהגיש את הבקשה בתוך המועד מחמת שנעדר מהארץ, או עקב מחלה או עקב כל סיבה סבירה אחרת "רשאי הוא להאריך את המועד ככל שנראה סביר לפי הנסיבות".
סעיף 85 לחוק מאפשר למנהל ביוזמתו או ביוזמת הנישום , בנסיבות מסויימות אם נתגלו, לתקן שומה בתוך 4 שנים מיום שנעשתה.
בסעיף 107 לחוק נקבע: " המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להעתר לבקשה".
רבות דובר על הארכת מועדים בחוק מיסוי מקרקעין, לרבות בביהמ"ש העליון.
ביהמ"ש דנן קובע כי אין מדובר במקרה שלנו בהארכת המועדים, לצורך פתיחת שומה על פי סעיף 85 לחוק. עם זאת ביהמ"ש מצביע דווקא על דעת היחיד בהלכת רות כספי:
בהלכת רות כספי (ראה בהרחבה מבזק מס 345), נמצא כי עובדות המקרה לא דרשו קביעת עמדה נחרצת נחרצת בעניין תחולת ההארכה הניתנת על פי סעיף 107 לחוק. בעוד ששניים משלושת השופטים ציינו במפורש כי הם מעדיפים לא לקבוע דעתם בעניין, הרי שהשופט רובינשטיין טרח והביע עמדתו הברורה וקבע:
"במחלוקת זו, דעתי כדעת הרוב בועדת הערר, כי ניתן להאריך את המועד המופיע בסעיף 85 באמצעות סעיף 107. לא מצאתי בלשון סעיף 107 דבר המגביל את תחולתו, ודומני כי אף יהא זה צודק, במקרים מסוימים – גם אם מועטים – לאפשר הארכת המועד הקבוע בסעיף 85".
ביהמ"ש דנן קובע כי אינו נסמך על פתיחת שומה לפי סעיף 85 אלא על הארכת מועד לפי סעיף 87 או סעיף 107. וכך נפסק: "במקרה בו עסקינן, אין מחלוקת, כי ההשגה ובקשת הארכה הוגשו זמן רב מאוד לאחר שחלפו המועדים הקבועים בחוק. כאמור לעיל, הבקשה נשוא הערר הוגשה למעלה משני עשורים לאחר שנקבעה השומה נשוא ההשגה. כאמור, המנהל מוסמך להאריך את המועד להגשת ההשגה ועליו לבחון, האם קיימים טעמים המצדיקים הארכה כאמור". (ההדגשה אינה במקור).
לדברי ביהמ"ש מהחלטת המנהל בבקשת הארכה עולה, כי מדובר בהחלטה לאקונית אשר אין בה התייחסות לסמכותו של המנהל להאריך את המועדים הקבועים בחוק ואין בה התייחסות לנסיבותיו הפרטניות של המקרה הספציפי ולטענות המפורטות בבקשת הארכה. בנסיבות אלו, לא ברור, האם המנהל שקל את מלוא השיקולים הרלוונטיים טרם דחה את בקשת הארכה.
בסיכום: ביהמ"ש החזיר השיב את הסוגיה לשולחנו של המנהל לדון בשנית ולהחליט עניינית על האפשרות לקבל את מועד הגשת ההשגה או לא.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
