מבזק מס מספר 636 - 23.3.2016

ביום 13 במרץ 2016 התקבל בביהמ"ש בעליון פס"ד אברהם פגי ואחרים נ' פקיד שומה חיפה (ע"א 181/14 וע"א 227/14). פסק הדין עוסק בדרך חישוב הרווחים הראויים לחלוקה (להלן: "רר"ל") במכירת מניות.

העובדות בקצרה:
המערערים, מספר בעלי מניות בחברת צילומעתיק בע"מ. יום רכישת המניות היה בשנת 1965.
בשנת 2007 התקשרו כל בעלי המניות, בעסקה למכירת המניות בתמורה לסך של כ – 10.4 מיליון ₪. בעלי המניות הגישו דוחות אישיים ודיווחו על רווח ההון, שהופק בעסקת המכירה.
לשיטתם, בחברה נצברו עד ליום 31.12.2002 ("המועד הקובע") עודפים בסך כ – 20.6 מיליון ₪, מתוכם, כ – 11.7 מיליון הינם רר"ל שנצברו לאחר 1.1.1996 (1.1.1996-31.12.2002, להלן – התקופה השניה).
בתקופה השלישית, כהגדרת ביהמ"ש (1.1.2003 עד 31.12.2006) לא נצברו בחברה רר"ל, ולתום שנת המס שלפני מועד המכירה (31.12.2006), נצברו בחברה הפסדים שלא קוזזו בסך של כ-11.5 מליוני ₪.
יצויין ואף שהנתונים לא הוצגו בפסק – חלופת הרווחים החשבונאיים היתה ככל הנראה, גבוהה תמיד מחלופת המס ובשל כך, נדון לכל אורך הפסק, תחשיב הרר"ל בחלופת המס, בלבד.
המערערים חישבו את סכום הרר"ל, תוך חלוקת תקופת החישוב ל – 3 תקופות, ע"פ החלופה המיסויית:

• תקופה ראשונה – עד 31.12.1995 – אין זכאות לרר"ל.
• תקופה שניה – 1.1.1996 עד 31.12.2002 – חושב רר"ל ע"פ החלופה המיסויית, כאילו נמכרו המניות ב"מכירה רעיונית" ביום 31.12.2002. נוצר רר"ל בסך של כ – 11.7 מליוני ₪.
• תקופה שלישית – 1.1.2003 עד 31.12.2006 – לא הופקו רר"ל (ההפסדים שנוצרו בתקופה השלישית וטרם קוזזו, אינם מקוזזים מהרר"ל בתקופה השניה).

מכיוון שסכום הרר"ל היה גבוה מסכום רווח ההון הכולל בעסקה, דווח כל רווח ההון בעסקה כחייב במס בשיעור 10% [סעיף 94ב(א)(2)].
פקיד השומה, מנגד קבע, כי יש לחשב את סכום הרר"ל הכולל (תקופה שניה + תקופה שלישית במצטבר), לקזז יתרת הפסדים שלא קוזזו ליום 31.12.2006 ורק אם נותר רר"ל (כ – 150 אלף ₪), הוא חייב במס בשיעור 10%, כמשויך לתקופה השנייה. קרי, חישוב הרר"ל ייעשה ביחס לכל התקופות במצטבר, תוך קיזוז הפסדים ודיבידנדים שחולקו, ורק אם ימצא כי קיימים רר"ל, שיעור המס ייקבע ע"פ שיוכם לתקופה הרלבנטית בה נצמחו.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל את עמדת פקיד השומה ודחה את הערעורים.

ביהמ"ש העליון בפס"ד מעמיק של כבוד השופט דנציגר, קובע כי יש לקבל את עמדת פקיד השומה לעניין דרך חישוב הרר"ל, קרי, יש לחשב את סכום הרר"ל הכולל, לפי סעיף 94ב(ב)(1) בעסקה, על פני כל התקופות במצטבר.
במידה ונמצא כי קיימים רר"ל, הם יחולקו בין התקופות לפי הוראות סעיפים 94ב(א)(1) ו – 94ב(א)(2).
עוד קובע ביהמ"ש כי אין לקרוא את סעיף 94ב(א)(2) במנותק מחישוב הרר"ל הכולל בעסקה ובמובן זה, סעיף94ב(א)(2) אינו קובע פיקציה מיסויית של "מכירה רעיונית", במנותק מהסעיפים האחרים, וכל עניינו בהבהרת אופן חישוב שיעורי המס שיחולו על הרר"ל שחושבו בתקופות השונות.
ואולם, ביהמ"ש העליון קובע, בהסתמך על הסטורית החקיקה של תיקון סעיף 94ב(ב)(1), שתיקון 132 אשר קבע בסעיף 94ב(ב)(1) כי סכום הרר"ל יחושב בניכוי הפסד שנוצר בחברה שמניותיה נמכרות ולא קוזז (בשונה מקיזוז דיבידנד שחולק), אינו תיקון רטרואקטיבי, ולא יחול בחישוב סכום הרר"ל המשוייך לתקופה השניה (1.1.1996 עד 31.12.2002).

קרי: סכום הרר"ל הכולל לפי החלופה המיסויית, יחושב לאחר קיזוז דיבידנדים שחולקו, אך לפני קיזוז הפסד שלא קוזז. באם נמצאו רר"ל, הם יחולקו בין התקופה השניה והשלישית, ורק מסכום הרר"ל שחושב לתקופה השלישית, יקוזז סכום ההפסד לתום התקופה, שלא קוזז.

תובנות ונקודות למחשבה

• כידוע רווחים שנצברו לפני 1.1.1996 אינם מזכים כידוע בהקלות מס של רר"ל.
• אף שלפי ההכרעה כך שלא ניתן לקזז ההפסדים מרר"ל בתקופה השניה, בכ"ז ביהמ"ש מתלבט אם להכריע בעניין ישום שיטת LIFO או FIFO, בעניין קיזוז ההפסדים, ומציין כי לא מן הנמנע כי היה מפרש הישום לטובת הנישום, ככל שהיה צורך בכך.

יצויין כי ככל שנצברו רר"ל בתקופה השלישית, אך נוצרו לאחר מכן בתקופה זו גם הפסדים שלא קוזזו, יעדיפו הנישומים לנסות ולקזז הפסדים אלו מרווחי התקופה הראשונה (שכלל לא זוכים להקלת המס), ולא להקטין את הרר"ל בתקופה השלישית.
בפסק דנן זה לא היה רלוונטי שכן לא נוצרו כל רווחים בתקופה השלישית, אך התלבטות ביהמ"ש כאמור, יכולה לתת תקווה במקרים בהם כן נוצרו רווחים בתקופה השלישית.

• נפסק כאמור כי דיבידנדים שחולקו מהרר"ל – יקטינו אותם בכל אופן, הן בתקופה השלישית והן בשניה.
• נציין כי ככל שלא ניתן זיהוי בדיווחים ובהחלטות השונות, למקור חלוקת הדיבידנד, ניתן לטעון כי ככל שהדבר רלוונטי, חולקו הדיבידנדים מרווחי התקופה הראשונה! לא מהשניה ולא מהשלישית. כך הרר"ל לא יפגעו כלל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 13 במרץ 2016 התקבל בביהמ"ש בעליון פס"ד אברהם פגי ואחרים נ' פקיד שומה חיפה (ע"א 181/14 וע"א 227/14). פסק הדין עוסק בדרך חישוב הרווחים הראויים לחלוקה (להלן: "רר"ל") במכירת מניות.

העובדות בקצרה:
המערערים, מספר בעלי מניות בחברת צילומעתיק בע"מ. יום רכישת המניות היה בשנת 1965.
בשנת 2007 התקשרו כל בעלי המניות, בעסקה למכירת המניות בתמורה לסך של כ – 10.4 מיליון ₪. בעלי המניות הגישו דוחות אישיים ודיווחו על רווח ההון, שהופק בעסקת המכירה.
לשיטתם, בחברה נצברו עד ליום 31.12.2002 ("המועד הקובע") עודפים בסך כ – 20.6 מיליון ₪, מתוכם, כ – 11.7 מיליון הינם רר"ל שנצברו לאחר 1.1.1996 (1.1.1996-31.12.2002, להלן – התקופה השניה).
בתקופה השלישית, כהגדרת ביהמ"ש (1.1.2003 עד 31.12.2006) לא נצברו בחברה רר"ל, ולתום שנת המס שלפני מועד המכירה (31.12.2006), נצברו בחברה הפסדים שלא קוזזו בסך של כ-11.5 מליוני ₪.
יצויין ואף שהנתונים לא הוצגו בפסק – חלופת הרווחים החשבונאיים היתה ככל הנראה, גבוהה תמיד מחלופת המס ובשל כך, נדון לכל אורך הפסק, תחשיב הרר"ל בחלופת המס, בלבד.
המערערים חישבו את סכום הרר"ל, תוך חלוקת תקופת החישוב ל – 3 תקופות, ע"פ החלופה המיסויית:

• תקופה ראשונה – עד 31.12.1995 – אין זכאות לרר"ל.
• תקופה שניה – 1.1.1996 עד 31.12.2002 – חושב רר"ל ע"פ החלופה המיסויית, כאילו נמכרו המניות ב"מכירה רעיונית" ביום 31.12.2002. נוצר רר"ל בסך של כ – 11.7 מליוני ₪.
• תקופה שלישית – 1.1.2003 עד 31.12.2006 – לא הופקו רר"ל (ההפסדים שנוצרו בתקופה השלישית וטרם קוזזו, אינם מקוזזים מהרר"ל בתקופה השניה).

מכיוון שסכום הרר"ל היה גבוה מסכום רווח ההון הכולל בעסקה, דווח כל רווח ההון בעסקה כחייב במס בשיעור 10% [סעיף 94ב(א)(2)].
פקיד השומה, מנגד קבע, כי יש לחשב את סכום הרר"ל הכולל (תקופה שניה + תקופה שלישית במצטבר), לקזז יתרת הפסדים שלא קוזזו ליום 31.12.2006 ורק אם נותר רר"ל (כ – 150 אלף ₪), הוא חייב במס בשיעור 10%, כמשויך לתקופה השנייה. קרי, חישוב הרר"ל ייעשה ביחס לכל התקופות במצטבר, תוך קיזוז הפסדים ודיבידנדים שחולקו, ורק אם ימצא כי קיימים רר"ל, שיעור המס ייקבע ע"פ שיוכם לתקופה הרלבנטית בה נצמחו.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל את עמדת פקיד השומה ודחה את הערעורים.

ביהמ"ש העליון בפס"ד מעמיק של כבוד השופט דנציגר, קובע כי יש לקבל את עמדת פקיד השומה לעניין דרך חישוב הרר"ל, קרי, יש לחשב את סכום הרר"ל הכולל, לפי סעיף 94ב(ב)(1) בעסקה, על פני כל התקופות במצטבר.
במידה ונמצא כי קיימים רר"ל, הם יחולקו בין התקופות לפי הוראות סעיפים 94ב(א)(1) ו – 94ב(א)(2).
עוד קובע ביהמ"ש כי אין לקרוא את סעיף 94ב(א)(2) במנותק מחישוב הרר"ל הכולל בעסקה ובמובן זה, סעיף94ב(א)(2) אינו קובע פיקציה מיסויית של "מכירה רעיונית", במנותק מהסעיפים האחרים, וכל עניינו בהבהרת אופן חישוב שיעורי המס שיחולו על הרר"ל שחושבו בתקופות השונות.
ואולם, ביהמ"ש העליון קובע, בהסתמך על הסטורית החקיקה של תיקון סעיף 94ב(ב)(1), שתיקון 132 אשר קבע בסעיף 94ב(ב)(1) כי סכום הרר"ל יחושב בניכוי הפסד שנוצר בחברה שמניותיה נמכרות ולא קוזז (בשונה מקיזוז דיבידנד שחולק), אינו תיקון רטרואקטיבי, ולא יחול בחישוב סכום הרר"ל המשוייך לתקופה השניה (1.1.1996 עד 31.12.2002).

קרי: סכום הרר"ל הכולל לפי החלופה המיסויית, יחושב לאחר קיזוז דיבידנדים שחולקו, אך לפני קיזוז הפסד שלא קוזז. באם נמצאו רר"ל, הם יחולקו בין התקופה השניה והשלישית, ורק מסכום הרר"ל שחושב לתקופה השלישית, יקוזז סכום ההפסד לתום התקופה, שלא קוזז.

תובנות ונקודות למחשבה

• כידוע רווחים שנצברו לפני 1.1.1996 אינם מזכים כידוע בהקלות מס של רר"ל.
• אף שלפי ההכרעה כך שלא ניתן לקזז ההפסדים מרר"ל בתקופה השניה, בכ"ז ביהמ"ש מתלבט אם להכריע בעניין ישום שיטת LIFO או FIFO, בעניין קיזוז ההפסדים, ומציין כי לא מן הנמנע כי היה מפרש הישום לטובת הנישום, ככל שהיה צורך בכך.

יצויין כי ככל שנצברו רר"ל בתקופה השלישית, אך נוצרו לאחר מכן בתקופה זו גם הפסדים שלא קוזזו, יעדיפו הנישומים לנסות ולקזז הפסדים אלו מרווחי התקופה הראשונה (שכלל לא זוכים להקלת המס), ולא להקטין את הרר"ל בתקופה השלישית.
בפסק דנן זה לא היה רלוונטי שכן לא נוצרו כל רווחים בתקופה השלישית, אך התלבטות ביהמ"ש כאמור, יכולה לתת תקווה במקרים בהם כן נוצרו רווחים בתקופה השלישית.

• נפסק כאמור כי דיבידנדים שחולקו מהרר"ל – יקטינו אותם בכל אופן, הן בתקופה השלישית והן בשניה.
• נציין כי ככל שלא ניתן זיהוי בדיווחים ובהחלטות השונות, למקור חלוקת הדיבידנד, ניתן לטעון כי ככל שהדבר רלוונטי, חולקו הדיבידנדים מרווחי התקופה הראשונה! לא מהשניה ולא מהשלישית. כך הרר"ל לא יפגעו כלל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

בהמשך למבזקנו בנושא פרויקט ה – BEPS (ראו מבזקנו מספר 564) ברצוננו להביא לידיעתכם, שבבריטניה פורסמו תקנות לצורך יישום פעולה מס' 13 – Country by Country Reporting שבמסגרת המלצות ה BEPS.

משמעות הדבר הינה שתאגידים רב לאומיים, שבהם חברת האם הינה חברת תושבת בריטניה, יידרשו לדווח לרשות המסים בבריטניה, בדו"ח מפורט את ההכנסות, הרווחים, המסים ונתוני פעילות כלכלית נוספים בכל מדינה ומדינה שבה הם פועלים במסגרת התאגיד הרב לאומי, כדוגמת פרטים לגבי העסקת עובדים, הון, רווחים צבורים, נכסים מוחשיים, פעילות עסקית ("דו"ח על פי מדינה"). מידע זה ישמש את רשות המסים בבריטניה ורשויות מסים זרות לבחון האם תאגידים רב לאומיים מבצעים פעולות שמטרתן לשחוק את בסיס המס או העברתן רווחים למדינות שבהן שיעורי המס נמוכים יותר או התחמקות מתשלום מסים.

התקנות האמורות צפויות להיכנס לתוקף במהלך שנת 2016, והן יחולו על תאגידים רב לאומיים, שבהם חברת האם הינה חברת בריטית, ומחזור המכירות המאוחד של הקבוצה (חברה האם וחברות מוחזקות שלה) עומד על 750 מיליון אירו ומעלה, בתקופה חשבונאית שמסתיימת בתאריך 31 בדצמבר 2015 או שתחל ביום 1 בינואר 2016 או לאחריה. הדו"ח שיוגש לרשות המסים בבריטניה יתבסס על המלצות של ארגון ה -OECD בנושא.
הדו"ח יוגש לרשות המסים בבריטניה, באופן מקוון, לא יאוחר מתום 12 חודשים מסיומה של תקופה חשבונאית. בד"כ תקופה חשבונאית מכסה תקופה של 12 חודשים.

בנוסף לזאת, קובעות התקנות, כי במקרים שבהם חברת האם האולטימטיבית בקבוצה הבינלאומית היא תושבת מדינה שבה אין חובה של הגשת דו"ח על פי מדינה, או שהמדינה האמורה לא חתמה עם בריטניה על אמנה לחילופי מידע, כל ישות (Entity) תושבת בריטניה או מוסד קבע בריטי של ישות שאינה תושבת בריטניה, ידרשו להגיש דו"ח בבריטניה, דו"ח על פי מדינה, לגביהם ולגבי כל החברות המוחזקות על ידם.
נציין, שגם המחוקק הישראלי ער להתפתחויות בתחום ה – BEPS, וכפי שציינו במבזקנו הקודם (מבזק מספר 635 בנושא חיוב במע"מ על פעילות של נותני שירותם דיגיטליים) המחוקק הישראלי מבקש לקדם הטלת מע"מ על נותן שירות דיגיטאלי, כדוגמת גוגל, פייסבוק ואמאזון, על מנת שהללו ייאלצו להירשם בישראל ולשלם מע"מ בישראל עבור השירותים הניתנים לתושבי ישראל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין ורו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס, ממשרדנו.

בהמשך למבזקנו בנושא פרויקט ה – BEPS (ראו מבזקנו מספר 564) ברצוננו להביא לידיעתכם, שבבריטניה פורסמו תקנות לצורך יישום פעולה מס' 13 – Country by Country Reporting שבמסגרת המלצות ה BEPS.

משמעות הדבר הינה שתאגידים רב לאומיים, שבהם חברת האם הינה חברת תושבת בריטניה, יידרשו לדווח לרשות המסים בבריטניה, בדו"ח מפורט את ההכנסות, הרווחים, המסים ונתוני פעילות כלכלית נוספים בכל מדינה ומדינה שבה הם פועלים במסגרת התאגיד הרב לאומי, כדוגמת פרטים לגבי העסקת עובדים, הון, רווחים צבורים, נכסים מוחשיים, פעילות עסקית ("דו"ח על פי מדינה"). מידע זה ישמש את רשות המסים בבריטניה ורשויות מסים זרות לבחון האם תאגידים רב לאומיים מבצעים פעולות שמטרתן לשחוק את בסיס המס או העברתן רווחים למדינות שבהן שיעורי המס נמוכים יותר או התחמקות מתשלום מסים.

התקנות האמורות צפויות להיכנס לתוקף במהלך שנת 2016, והן יחולו על תאגידים רב לאומיים, שבהם חברת האם הינה חברת בריטית, ומחזור המכירות המאוחד של הקבוצה (חברה האם וחברות מוחזקות שלה) עומד על 750 מיליון אירו ומעלה, בתקופה חשבונאית שמסתיימת בתאריך 31 בדצמבר 2015 או שתחל ביום 1 בינואר 2016 או לאחריה. הדו"ח שיוגש לרשות המסים בבריטניה יתבסס על המלצות של ארגון ה -OECD בנושא.
הדו"ח יוגש לרשות המסים בבריטניה, באופן מקוון, לא יאוחר מתום 12 חודשים מסיומה של תקופה חשבונאית. בד"כ תקופה חשבונאית מכסה תקופה של 12 חודשים.

בנוסף לזאת, קובעות התקנות, כי במקרים שבהם חברת האם האולטימטיבית בקבוצה הבינלאומית היא תושבת מדינה שבה אין חובה של הגשת דו"ח על פי מדינה, או שהמדינה האמורה לא חתמה עם בריטניה על אמנה לחילופי מידע, כל ישות (Entity) תושבת בריטניה או מוסד קבע בריטי של ישות שאינה תושבת בריטניה, ידרשו להגיש דו"ח בבריטניה, דו"ח על פי מדינה, לגביהם ולגבי כל החברות המוחזקות על ידם.
נציין, שגם המחוקק הישראלי ער להתפתחויות בתחום ה – BEPS, וכפי שציינו במבזקנו הקודם (מבזק מספר 635 בנושא חיוב במע"מ על פעילות של נותני שירותם דיגיטליים) המחוקק הישראלי מבקש לקדם הטלת מע"מ על נותן שירות דיגיטאלי, כדוגמת גוגל, פייסבוק ואמאזון, על מנת שהללו ייאלצו להירשם בישראל ולשלם מע"מ בישראל עבור השירותים הניתנים לתושבי ישראל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין ורו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס, ממשרדנו.

ביום 4 במרץ 2016 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 41081-08-15) את תביעתו של וילים יורם חיון (להלן: "המבוטח") לתשלום דמי תאונה, מאחר ובתקופה הרלוונטית המבוטח חזר לעבודה חלקית בעסקו.

רקע חוקתי

• בהתאם לפרק ו' בחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק") כל תושב ישראל בין גיל 18 לגיל הפרישה מבוטח בביטוח נפגעי תאונות (שאינן תאונות עבודה).
• "תאונה" – "אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר התפקוד".
• מבוטח שאירעה לו תאונה, בין בישראל ובין בחוץ לארץ, יהיה זכאי לדמי תאונה בעד פרק הזמן שבו הוא נמצא בישראל ואבד לו כושר התפקוד, אם לא עסק למעשה בעבודה כלשהי.
  אובדן כושר תפקוד לעובד שכיר או לעובד עצמאי מוגדר בתקנה 1(1) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות) – מי שעקב התאונה אינו מסוגל לעבוד בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת.
  ביום 12.9.2013 פרסמנו את מבזק מספר 513 בעניין פס"ד נורית ענתי שבו קבע ביה"ד הארצי כי המבוטחת זכאית לדמי תאונה חלקיים למרות שהמשיכה לעבוד בחלק מעיסוקיה שלא דרשו מאמץ גופני.

תמצית עובדתית

• המבוטח עבד כירקן עצמאי בחנות שבבעלותו.
• ביום 8.2.2014 נפגע בתאונת אופניים (לא במהלך העבודה) ולא שב לעבודתו מיום התאונה עד ליום 22.2.2014. בעד התקופה הזו הוא קיבל דמי תאונה כחוק.
• מיום 23.2.2014 ועד יום 29.3.2014 המבוטח הגיע לעבודה ונכח בעסק כשעתיים בלבד כל יום, על מנת לשמור על העסק "חי" כדבריו.
• לטענתו, בהיותו בעל עסק עצמאי הוא לא יכול היה להתעלם מעבודה שיש לבצע מול ספקים, לקוחות וכדומה.
• מיום 30.3.2014 הגדיל את שעות הנוכחות בעסק ל-4 שעות ביום, וגם אז לטענתו לא ביצע את העבודה הפיזית הרגילה אלא רק נכח בעסק כדי לשמור על העסק והיה בקשר טלפוני עם לקוחות וספקים.
• לטענת המבוטח, רק ביום 4.5.2014 חזר לעבודה פיזית באופן חלקי.
  אשת המבוטח הגישה תצהיר כי היא עובדת שכירה בעסק כקופאית, ותמכה בגרסת המבוטח כי הגיע לעסק לשמור עליו שלא ייסגר.
• המבוטח תבע מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") דמי תאונה. תביעתו נדחתה, ובשל כך הגיש תביעה לבית הדין.
• לטענת המבוטח, המקרה שלו דומה למקרה בפרשת ענתי, פס"ד בביה"ד הארצי (עב"ל 41669-02-12, מיום 1.9.2013), שם המבוטחת נפגעה בתאונת סקי ושבה רק לאחת מעבודותיה בעבודה חלקית אשר לא דרשה מאמץ פיזי, וביה"ד הארצי אישר לה תשלום דמי תאונה חלקיים.
• לטענת המל"ל, יש לדחות את התביעה מאחר והזכאות לדמי תאונה היא רק אם אבד למבוטח כושר התפקוד וכן שהמבוטח לא עסק למעשה בעבודה כלשהי.

דיון והחלטה
ביה"ד דחה את התביעה מהנימוקים הבאים:

1. סעיף 151(א) לחוק קובע מפורשות שהזכאות לדמי תאונה תחול רק אם המבוטח לא עסק למעשה בעבודה כלשהי.
2. תקנה 1(1) לתקנות קובעת שמשמעות "אובדן כושר התפקוד" היא שהמבוטח אינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת.
3. בהתייחסו לפס"ד ענתי מציין ביה"ד כי הפרשנות שנתן ביה"ד הארצי באותו מקרה חלה "רק בנסיבות מיוחדות בהן המבוטח עוסק בסוגי עבודות שונים ובמקומות עבודה שונים, אשר קיימת ביניהן הפרדה מהותית וברורה, וקיימים הבדלים ניכרים בהשלכות של התאונה על כושר התפקוד בין סוגי העבודות השונים".
   (נחזור ונזכיר כפי שצויין במבזק 513 כי הלכת ענתי, סוטה מלשון החוק והתקנות).
4. בענייננו אנו, מדובר באותו מקום עבודה ובאותו עיסוק. כלומר העובדות שונות מאלה בפרשת ענתי. חזרה לאותה עבודה ואותו מקום עבודה ולו באופן חלקי, שוללת זכאות לדמי תאונה.
5. ביה"ד מציע לעובד עצמאי שמעוניין לבטח את עצמו למקרה דומה לרכוש ביטוח נפרד.

בשולי הדברים
בשונה מדמי תאונה שלעיל, סעיף 102 לחוק קובע שהמוסד לביטוח לאומי ישלם דמי פגיעה בעבודה מופחתים, לעובד או לעובד עצמאי שצמצם את מספר שעות עבודתו, מחמת אי כושר חלקי לעבוד, שנגרם מפגיעה בעבודה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.