מבזק מס מספר 635 - 17.3.2016

ביום 13.3.2016 נתפרסם תזכיר חקיקה בנושא חיוב במע"מ של נותני שירותים זרים בתחום הדיגיטאלי והאינטרנטי.
כמופיע בדברי הפתיחה בתזכיר מציינת רשות המיסים כי נושא זה זוכה לדיון בינלאומי נרחב בשנים האחרונות מאחר וקיים קושי רב בגביית מיסים בגין שירותים בתחום הדיגיטאלי הניתנים על ידי ספקים אשר מיקומם מחוץ למדינת המושב של מקבל השירות.
החקיקה המוצעת מיושמת כבר במדינות נוספות ונכללת בהמלצותיה של ועדת ה – BEPS של ארגון ה – .OECD
טרם תאור החקיקה המוצעת והתייחסותנו לגביה, נציין כי הדין הקיים כיום בחוק מע"מ בעניין מתן שרותים, רחב בצורה בלתי סבירה עד כדי שחל האבסורד הידוע בו ישראלי הנוסע לחו"ל ונכנס להסתפר במספרה בלונדון – על פי החוק כיום מכיוון שמדובר בשרות שניתן לתושב ישראל (בכל מקום בעולם), יראוהו כאילו ניתן בישראל, ובשל כך העסקה חבה במע"מ. קרי: הספר הלונדוני צריך לשלם מע"מ לרשויות המס בישראל.
מגוחך? אכן. אך זה החוק. כך גם חלה כבר כיום החבות במע"מ על מרבית העסקאות המתוארות בתזכיר החקיקה, אלא שלאור הכלל: "תפסת מרובה – לא תפסת", מנסה המחוקק כיום לבצע חקיקה ספציפית ממוקדת בנושאים שיפורטו להלן, כך שנותני השרותים הדיגיטליים הזרים, ירשמו, ידווחו וישלמו מע"מ בישראל.

לאור האמור, פורסם תזכיר חקיקה בנושא שעקרונותיו יפורטו להלן:

1. ישנה הגדרה רחבה מאוד להגדרת "שירות דיגיטלי":
   שרותי תקשורת – לרבות העברת אותות צלילים תמונות וכד', שרותי טלפוניה מכל סוג וגישה לאינטרנט, שידורי טלוויזיה או רדיו.
   מתן שרות אלקטרוני – מתן שרותים הניתן ברשת האינטרנט לרבות אספקת מוצרים דיגיטליים לרבות תוכנה, אספקת מוצרי בידור, ספרים, משחקים, מוזיקה, הימורים, תכניות טלוויזיה, סרטים, שידורי אינטרנט ושירותי הוראה מרחוק.
   כמו כן מתן שרותי תיווך בין קונה לספק שרותים, מכר זכות למכור טובין בלתי מוחשיים או שרותים בחנות מקוונת ועוד ועוד.
2. תושב חוץ לעניין החקיקה המוצעת: למעט תושב חוץ שיש לו עסקים או פעילות בישראל, שאז לפי הוראות סעיף 60 לחוק, הוא חייב ממילא ברישום ובדיווח בישראל, ותיקון החקיקה אינו מכוון אליו כלל.
3. אדם פרטי או עוסק שלא במהלך עסקו, תושבי ישראל – הרוכשים "שירות דיגיטאלי" מתושב חוץ, יהיה נותן השירות הזר חייב בתשלום המס. זהו החידוש הממשי העיקרי בכל דבר החקיקה.
4. עוסק במהלך עסקו, או מוסד כספי או מלכ"ר במסגרת פעילותם, תושבי ישראל – הרוכשים "שירות דיגיטאלי" מתושב חוץ, יהיו חייבים בעצמם בתשלום המס.
5. מועד תשלום המס – יהיה על בסיס מזומן, כלומר, במועד קבלת התמורה.
6. תושב חוץ (שאין לו עסקים או פעילות בישראל, כאמור) המספק לתושב ישראל שרות דיגיטאלי או מפעיל חנות מקוונת באמצעותה ניתן שרות דיגיטאלי לתושב ישראל יהיה חייב ברישום במרשם מיוחד, יגיש דיווח וישלם את המס על עסקאותיו באופן ולתקופות שיקבע שר האוצר.
7. בתזכיר מוצעת הטלת חבות על תושב החוץ, לשמור תעוד מספק לתקופה של עשר שנים !!. לא זו אף זו: למנהל ניתנת סמכות להוציא לתושב החוץ שומות על פי מיטב השפיטה לתקופה של 10 שנים אחורנית !!
8. בשולי החקיקה וכדי לא לאפשר "פרצה", מוצע כי יצומצם סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ כך שעוסק ישראלי הנותן שירות דיגיטלי מחוץ לישראל (לתושבי ישראל) – יהיה חייב במע"מ מלא, זאת בשונה משיעור אפס הניתן לכל סוגי השרותים הניתנים על ידו מחו"ל אף לתושבי ישראל, כיום.

התזכיר המוצע נועד להתמודד עם פעילות בינלאומית עניפה ברשת של ענקי השרותים הבינלאומיים כמו: גוגל, פייסבוק, אמזון וכו'.
על פי המוצע יאלצו גופים אלו להרשם ולשלם מע"מ בישראל על פעילותם מול צרכנים תושבי ישראל. אמנם ישראל קטנה וחלשה מול גופי ענק אלו, וקשה לראות שומות מיטב שפיטה שיוצאו להם שלא לדבר על הליכי גביה ואכיפה, אך יש להניח כי המחוקק מאמין כי משום שתפיסה מיסויית זו מתחילה לשרור בעולם הנאור, ישתפו גופי ענק אלו פעולה עם החוק המוצע, המיישר קו עם חקיקה מקבילה ברחבי אירופה.
נוסיף ונציין כי החקיקה המוצעת תביא למצב בו על עסקאותיו של תושב החוץ, יחול מס עסקאות בישראל, בעוד שאת המס שהוא משלם על תשומותיו הוא אמור לקזז במדינה אחרת. יתכן שבמקרים מסויימים המחוקק יאלץ לבצע התאמות שיפתרו תקלות מיסוי ככל שיווצרו בשל כך.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח ענת דואני, ממשרדנו.

ביום 13.3.2016 נתפרסם תזכיר חקיקה בנושא חיוב במע"מ של נותני שירותים זרים בתחום הדיגיטאלי והאינטרנטי.
כמופיע בדברי הפתיחה בתזכיר מציינת רשות המיסים כי נושא זה זוכה לדיון בינלאומי נרחב בשנים האחרונות מאחר וקיים קושי רב בגביית מיסים בגין שירותים בתחום הדיגיטאלי הניתנים על ידי ספקים אשר מיקומם מחוץ למדינת המושב של מקבל השירות.
החקיקה המוצעת מיושמת כבר במדינות נוספות ונכללת בהמלצותיה של ועדת ה – BEPS של ארגון ה – .OECD
טרם תאור החקיקה המוצעת והתייחסותנו לגביה, נציין כי הדין הקיים כיום בחוק מע"מ בעניין מתן שרותים, רחב בצורה בלתי סבירה עד כדי שחל האבסורד הידוע בו ישראלי הנוסע לחו"ל ונכנס להסתפר במספרה בלונדון – על פי החוק כיום מכיוון שמדובר בשרות שניתן לתושב ישראל (בכל מקום בעולם), יראוהו כאילו ניתן בישראל, ובשל כך העסקה חבה במע"מ. קרי: הספר הלונדוני צריך לשלם מע"מ לרשויות המס בישראל.
מגוחך? אכן. אך זה החוק. כך גם חלה כבר כיום החבות במע"מ על מרבית העסקאות המתוארות בתזכיר החקיקה, אלא שלאור הכלל: "תפסת מרובה – לא תפסת", מנסה המחוקק כיום לבצע חקיקה ספציפית ממוקדת בנושאים שיפורטו להלן, כך שנותני השרותים הדיגיטליים הזרים, ירשמו, ידווחו וישלמו מע"מ בישראל.

לאור האמור, פורסם תזכיר חקיקה בנושא שעקרונותיו יפורטו להלן:

1. ישנה הגדרה רחבה מאוד להגדרת "שירות דיגיטלי":
   שרותי תקשורת – לרבות העברת אותות צלילים תמונות וכד', שרותי טלפוניה מכל סוג וגישה לאינטרנט, שידורי טלוויזיה או רדיו.
   מתן שרות אלקטרוני – מתן שרותים הניתן ברשת האינטרנט לרבות אספקת מוצרים דיגיטליים לרבות תוכנה, אספקת מוצרי בידור, ספרים, משחקים, מוזיקה, הימורים, תכניות טלוויזיה, סרטים, שידורי אינטרנט ושירותי הוראה מרחוק.
   כמו כן מתן שרותי תיווך בין קונה לספק שרותים, מכר זכות למכור טובין בלתי מוחשיים או שרותים בחנות מקוונת ועוד ועוד.
2. תושב חוץ לעניין החקיקה המוצעת: למעט תושב חוץ שיש לו עסקים או פעילות בישראל, שאז לפי הוראות סעיף 60 לחוק, הוא חייב ממילא ברישום ובדיווח בישראל, ותיקון החקיקה אינו מכוון אליו כלל.
3. אדם פרטי או עוסק שלא במהלך עסקו, תושבי ישראל – הרוכשים "שירות דיגיטאלי" מתושב חוץ, יהיה נותן השירות הזר חייב בתשלום המס. זהו החידוש הממשי העיקרי בכל דבר החקיקה.
4. עוסק במהלך עסקו, או מוסד כספי או מלכ"ר במסגרת פעילותם, תושבי ישראל – הרוכשים "שירות דיגיטאלי" מתושב חוץ, יהיו חייבים בעצמם בתשלום המס.
5. מועד תשלום המס – יהיה על בסיס מזומן, כלומר, במועד קבלת התמורה.
6. תושב חוץ (שאין לו עסקים או פעילות בישראל, כאמור) המספק לתושב ישראל שרות דיגיטאלי או מפעיל חנות מקוונת באמצעותה ניתן שרות דיגיטאלי לתושב ישראל יהיה חייב ברישום במרשם מיוחד, יגיש דיווח וישלם את המס על עסקאותיו באופן ולתקופות שיקבע שר האוצר.
7. בתזכיר מוצעת הטלת חבות על תושב החוץ, לשמור תעוד מספק לתקופה של עשר שנים !!. לא זו אף זו: למנהל ניתנת סמכות להוציא לתושב החוץ שומות על פי מיטב השפיטה לתקופה של 10 שנים אחורנית !!
8. בשולי החקיקה וכדי לא לאפשר "פרצה", מוצע כי יצומצם סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ כך שעוסק ישראלי הנותן שירות דיגיטלי מחוץ לישראל (לתושבי ישראל) – יהיה חייב במע"מ מלא, זאת בשונה משיעור אפס הניתן לכל סוגי השרותים הניתנים על ידו מחו"ל אף לתושבי ישראל, כיום.

התזכיר המוצע נועד להתמודד עם פעילות בינלאומית עניפה ברשת של ענקי השרותים הבינלאומיים כמו: גוגל, פייסבוק, אמזון וכו'.
על פי המוצע יאלצו גופים אלו להרשם ולשלם מע"מ בישראל על פעילותם מול צרכנים תושבי ישראל. אמנם ישראל קטנה וחלשה מול גופי ענק אלו, וקשה לראות שומות מיטב שפיטה שיוצאו להם שלא לדבר על הליכי גביה ואכיפה, אך יש להניח כי המחוקק מאמין כי משום שתפיסה מיסויית זו מתחילה לשרור בעולם הנאור, ישתפו גופי ענק אלו פעולה עם החוק המוצע, המיישר קו עם חקיקה מקבילה ברחבי אירופה.
נוסיף ונציין כי החקיקה המוצעת תביא למצב בו על עסקאותיו של תושב החוץ, יחול מס עסקאות בישראל, בעוד שאת המס שהוא משלם על תשומותיו הוא אמור לקזז במדינה אחרת. יתכן שבמקרים מסויימים המחוקק יאלץ לבצע התאמות שיפתרו תקלות מיסוי ככל שיווצרו בשל כך.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח ענת דואני, ממשרדנו.

בהמשך למבזקנו מס' 602, שעסק בתזכיר חוק שפורסם ביוני 2015 בעניין סמכות מנהל רשות המסים ("המנהל") להעברת מידע לרשות מס זרה, פורסמה לאחרונה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מספר 221) מיום 10/2/2016 בדבר חילופי מידע בינלאומיים, ("הצעת החוק").
כרקע לדברים, ארגון ה – OECD מקדם בשנים האחרונות ומאיץ במדינות החברות בו להצטרף לאמנה הרב לאומית לסיוע מנהלי בענייני מס, ובכלל זה חילופי מידע הדדיים, לרבות אוטומטיים. מדינת ישראל הצטרפה לאחרונה לאמנה זו, והיא אחת מתוך 92 המדינות שהצטרפו לאמנה. במקביל פורסם ע"י ה – OECD תקן לחילופי מידע אוטומטיים (CRS) שמטרתו להסדיר את איסוף המידע על לקוחות זרים על ידי המוסדות הפיננסיים לצורך העברתו לרשות המס באותה מדינה, וממנה למדינות החברות לאמנה. כל המדינות החברות ב – OECD וישראל בתוכן, הצהירו על יישום מהיר של התקן האמור ולשם כך יפעלו לשינוי החקיקה בדין הפנימי שלהן.

בהתאם לאמור בדברי ההסבר להצעת החוק, מדינת ישראל התחייבה ליישם חילופי מידע אוטומטיים החל מסוף שנת 2018 !

במבזקנו מס' 542, פרטנו בהרחבה על ההסכם המסתמן (אשר נחתם ביום 30/6/2014) בין ישראל וארה"ב ("הסכם הפטקא"), בו התחייבה ישראל להנחות את הגופים הפיננסיים הישראלים לבצע בדיקה של החשבונות המנוהלים ולהעביר לרשות המסים פרטים אודות חשבונות המוחזקים (במישרין או בעקיפין) על-ידי אזרחי או תושבי ארה"ב, במטרה להעבירם לרשויות בארה"ב.
דבר החקיקה המפורט בהצעת החוק נועד, בין היתר, לאפשר לישראל ליישם את הסכם הפטקא ולחתום על הסכמים נוספים לחילופי מידע.

לפי מיטב הבנתנו, גם כיום מקבלת רשות המיסים, ממספר לא מבוטל של רשויות מס זרות, מידע אוטומטי בדבר חשבונות בנק בבעלות ישראליים, זאת מתוך ציפייה כי לאחר חקיקת החוק המדובר תהיה הדדיות בהעברת מידע כאמור !

מבלי להיכנס לעומקה של הצעת החוק, ברצוננו להביא בפניכם מספר נקודות מהותיות מתוכה:

• מוסד פיננסי ישראלי מדווח ("המוסד הפיננסי") יחויב לדרוש מבעל חשבון או ממי שמבקש להיות בעל חשבון, למסור לו את המידע הדרוש לשם בירור זהותו ומדינת תושבותו לצרכי מס, לרבות ביחס למי שהוא בעל שליטה בישות המבקשת לפתוח חשבון כאמור.
  עוד מוצע כי המוסד הפיננסי יערוך את הבדיקות הדרושות בדבר הלקוח, ככל שהמידע האמור נחוץ לצורך יישום הסכם הפטקא. שר האוצר, מוסמך לקבוע בתקנות הוראות לעניין פעולות שעל המוסד הפיננסי לבצע לצורך זיהוי הפרטים של בעלי החשבונות בו, לרבות פרטים שעל המוסד לדרוש מלקוחותיו.
• כדי להימנע ממצב בו אדם מסווג ע"י מוסד פיננסי כאזרח/תושב מדינה זרה ומידע מועבר לרשות זרה ללא ידיעתו, מוסמך שר האוצר לקבוע בתקנות הוראות בדבר מתן הודעה ע"י מוסד פיננסי למי שאותו המוסד סיווג אותו כאזרח/תושב כאמור, למרות שלא הצהיר על כך, כי מידע צפוי לעבור למנהל לצורך העברתו לרשות המס הזרה.
  אותה ההודעה תימסר עוד טרם העברת המידע לרשות המס הזרה ובמידת האפשר עוד טרם מסירתה למנהל. בהקשר לאמור, נזכיר כי החוק לתיקון הפקודה מספר 207 (שעניינו חילופי מידע לפי הסכם בינלאומי) שתחילתו בינואר 2016, מונה מספר קריטריונים הנדרשים כתנאי להעברת מידע למדינה זרה, ובכללם – חובת יידוע של אותו תושב ישראל שלגביו מועבר מידע לפחות 14 ימים לפני העברת המידע.

לפי עמדת רשות המסים, תנאי זה של יידוע תושב ישראל בטרם העברת מידע אינו חל במסגרת חילופי מידע אוטומטיים.

• לצורך יישום הוראות הסכם הפטקא, שר האוצר יקבע בתקנות תנאים שבהתקיימם מוסד פיננסי יורשה לסגור חשבון של לקוח, אשר נפתח לאחר החתימה על הסכם הפטקא, לגביו לא הצליח המוסד הפיננסי לגבות הצהרות ולקבל מידע ומסמכים כאמור.
• מלבד לצורך העברתו לרשות מס זרה, רשות המיסים לא תוכל להשתמש במידע שהתקבל ממוסד פיננסי לצורך אכיפת דיני המס בישראל, למעט במקרה בו הלקוח סירב לשתף פעולה עם המוסד הפיננסי או במקרה בו יתרת החשבונות הפיננסים של הלקוח עולה על מיליון שקלים.

הצעת החוק הינה נדבך נוסף במאבקה של רשות המיסים במעלימי המס ובמאמציה לקבל מידע בדבר נכסים פיננסים בחו"ל אשר מוחזקים על-ידי תושבי ישראל, שטרם דווחו לרשויות המס.
משרדנו עוסק רבות בהסדרת דיווחים כאמור מול רשות המיסים ובהשגת הגנות ללקוח מפני סנקציות פליליות פוטנציאליות. נשמח לעמוד לרשותכם במקרים הרלוונטיים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח יוסי שלום ולרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

בהמשך למבזקנו מס' 602, שעסק בתזכיר חוק שפורסם ביוני 2015 בעניין סמכות מנהל רשות המסים ("המנהל") להעברת מידע לרשות מס זרה, פורסמה לאחרונה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מספר 221) מיום 10/2/2016 בדבר חילופי מידע בינלאומיים, ("הצעת החוק").
כרקע לדברים, ארגון ה – OECD מקדם בשנים האחרונות ומאיץ במדינות החברות בו להצטרף לאמנה הרב לאומית לסיוע מנהלי בענייני מס, ובכלל זה חילופי מידע הדדיים, לרבות אוטומטיים. מדינת ישראל הצטרפה לאחרונה לאמנה זו, והיא אחת מתוך 92 המדינות שהצטרפו לאמנה. במקביל פורסם ע"י ה – OECD תקן לחילופי מידע אוטומטיים (CRS) שמטרתו להסדיר את איסוף המידע על לקוחות זרים על ידי המוסדות הפיננסיים לצורך העברתו לרשות המס באותה מדינה, וממנה למדינות החברות לאמנה. כל המדינות החברות ב – OECD וישראל בתוכן, הצהירו על יישום מהיר של התקן האמור ולשם כך יפעלו לשינוי החקיקה בדין הפנימי שלהן.

בהתאם לאמור בדברי ההסבר להצעת החוק, מדינת ישראל התחייבה ליישם חילופי מידע אוטומטיים החל מסוף שנת 2018 !

במבזקנו מס' 542, פרטנו בהרחבה על ההסכם המסתמן (אשר נחתם ביום 30/6/2014) בין ישראל וארה"ב ("הסכם הפטקא"), בו התחייבה ישראל להנחות את הגופים הפיננסיים הישראלים לבצע בדיקה של החשבונות המנוהלים ולהעביר לרשות המסים פרטים אודות חשבונות המוחזקים (במישרין או בעקיפין) על-ידי אזרחי או תושבי ארה"ב, במטרה להעבירם לרשויות בארה"ב.
דבר החקיקה המפורט בהצעת החוק נועד, בין היתר, לאפשר לישראל ליישם את הסכם הפטקא ולחתום על הסכמים נוספים לחילופי מידע.

לפי מיטב הבנתנו, גם כיום מקבלת רשות המיסים, ממספר לא מבוטל של רשויות מס זרות, מידע אוטומטי בדבר חשבונות בנק בבעלות ישראליים, זאת מתוך ציפייה כי לאחר חקיקת החוק המדובר תהיה הדדיות בהעברת מידע כאמור !

מבלי להיכנס לעומקה של הצעת החוק, ברצוננו להביא בפניכם מספר נקודות מהותיות מתוכה:

• מוסד פיננסי ישראלי מדווח ("המוסד הפיננסי") יחויב לדרוש מבעל חשבון או ממי שמבקש להיות בעל חשבון, למסור לו את המידע הדרוש לשם בירור זהותו ומדינת תושבותו לצרכי מס, לרבות ביחס למי שהוא בעל שליטה בישות המבקשת לפתוח חשבון כאמור.
  עוד מוצע כי המוסד הפיננסי יערוך את הבדיקות הדרושות בדבר הלקוח, ככל שהמידע האמור נחוץ לצורך יישום הסכם הפטקא. שר האוצר, מוסמך לקבוע בתקנות הוראות לעניין פעולות שעל המוסד הפיננסי לבצע לצורך זיהוי הפרטים של בעלי החשבונות בו, לרבות פרטים שעל המוסד לדרוש מלקוחותיו.
• כדי להימנע ממצב בו אדם מסווג ע"י מוסד פיננסי כאזרח/תושב מדינה זרה ומידע מועבר לרשות זרה ללא ידיעתו, מוסמך שר האוצר לקבוע בתקנות הוראות בדבר מתן הודעה ע"י מוסד פיננסי למי שאותו המוסד סיווג אותו כאזרח/תושב כאמור, למרות שלא הצהיר על כך, כי מידע צפוי לעבור למנהל לצורך העברתו לרשות המס הזרה.
  אותה ההודעה תימסר עוד טרם העברת המידע לרשות המס הזרה ובמידת האפשר עוד טרם מסירתה למנהל. בהקשר לאמור, נזכיר כי החוק לתיקון הפקודה מספר 207 (שעניינו חילופי מידע לפי הסכם בינלאומי) שתחילתו בינואר 2016, מונה מספר קריטריונים הנדרשים כתנאי להעברת מידע למדינה זרה, ובכללם – חובת יידוע של אותו תושב ישראל שלגביו מועבר מידע לפחות 14 ימים לפני העברת המידע.

לפי עמדת רשות המסים, תנאי זה של יידוע תושב ישראל בטרם העברת מידע אינו חל במסגרת חילופי מידע אוטומטיים.

• לצורך יישום הוראות הסכם הפטקא, שר האוצר יקבע בתקנות תנאים שבהתקיימם מוסד פיננסי יורשה לסגור חשבון של לקוח, אשר נפתח לאחר החתימה על הסכם הפטקא, לגביו לא הצליח המוסד הפיננסי לגבות הצהרות ולקבל מידע ומסמכים כאמור.
• מלבד לצורך העברתו לרשות מס זרה, רשות המיסים לא תוכל להשתמש במידע שהתקבל ממוסד פיננסי לצורך אכיפת דיני המס בישראל, למעט במקרה בו הלקוח סירב לשתף פעולה עם המוסד הפיננסי או במקרה בו יתרת החשבונות הפיננסים של הלקוח עולה על מיליון שקלים.

הצעת החוק הינה נדבך נוסף במאבקה של רשות המיסים במעלימי המס ובמאמציה לקבל מידע בדבר נכסים פיננסים בחו"ל אשר מוחזקים על-ידי תושבי ישראל, שטרם דווחו לרשויות המס.
משרדנו עוסק רבות בהסדרת דיווחים כאמור מול רשות המיסים ובהשגת הגנות ללקוח מפני סנקציות פליליות פוטנציאליות. נשמח לעמוד לרשותכם במקרים הרלוונטיים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח יוסי שלום ולרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

כידוע סעיף 91(ה) לפקודת מס הכנסה מאפשר ביצוע של פריסת רווח ההון הראלי, עד ארבע שנים אחורנית, לצורך מיצוע הרווח, והפחתת חבות המס אשר עלולה היתה להיות גבוהה, לו נישום כל רווח ההון הראלי, בשנת המכירה עצמה בלבד.
הסעיף המקביל בחוק מיסוי מקרקעין הינו 48א(ה). אלא שסעיף זה מאפשר פריסת השבח הראלי לתושב ישראל בלבד. החוק אינו מאפשר לתושב חוץ לבקש פריסת השבח הראלי.
בפס"ד קצר שניתן בביהמ"ש העליון ביום 29.2.2016 בעניין מדלין ברוך, נדחה ערעור שנתבקש לעניין ישום הלכת שיתוף במקרקעין אשר נדחה בערכאה קודמת בוועדת הערר בפס"ד מיום 18.3.2014. ואולם, בין שאר הסוגיות שנדונו בוועדת הערר היתה סוגיית פריסת שבח ראלי בידי תושב חוץ, ובאותו הפסק, בידי תושב אנגליה.
העורר ביקש ביצוע פריסה, והמשיב – מנהל מסמ"ק סירב בהסתמכו על לשון סעיף 48א(ה) השולל פריסה בידי תושב חוץ.
טען העורר בוועדה, כי בהסתמך על סעיף 21 לאמנת המס בין ישראל לאנגליה (סעיף אי האפליה), לא ניתן להפלותו ביחס לתושב ישראל אחר ויש לאפשר הפריסה במיסוי מקרקעין.
דעת מיעוט בוועדת הערר קבעה כי כדי לצאת ידי חובת כולם, ולאור העובדה כי לעניין שיעורי מס וזיכויים, השבח הינו חלק מההכנסה החייבת לעניין פקודת מס הכנסה, הרי ניתן לבצע הפריסה באופן מעשי אצל פקיד השומה, שם כאמור אין מניעה לביצוע פריסה גם לתושב חוץ.
ואולם דעת הרוב בוועדת הערר קבעה כי בהתקיים העובדה כי הוראות האמנה גוברות על הוראות דין המס הפנימי בישראל, ובהתקיים סעיף אי האפליה האמור באמנה עם אנגליה, חייב המשיב – מנהל מסמ"ק , לבצע הפריסה אצלו, אף לתושב חוץ ועל אף השלילה המפורשת בחוק מיסוי מקרקעין.
כך נפסק בסופו של דבר בוועדת הערר בדעת רוב.
על קביעת הועדה בעניין זה לא הגישה רשות המיסים ערעור לביהמ"ש העליון.
מכאן עולה לכאורה כי ניתן לדרוש מרשויות מיסוי מקרקעין לבצע פריסת שבח ריאלי גם לגבי מוכר שהינו תושב חוץ, ככל שהינו תושב מדינת אמנה בה מופיע סעיף אי האפליה, ועל אף האמור בסעיף 48א(ה) השולל זאת.
יצויין כי אף שהוועדה לא דקדקה בכך, סעיף אי האפליה המופיע במרבית האמנות דן במניעת אפליה של אזרח המדינה האחרת ביחס לאזרח של המדינה האחת, בעוד שלכאורה מותרת אפליה של תושב המדינה האחרת על פני תושב המדינה האחת.
ואולם בחינת הרציונל של סעיף אי האפליה באמנות יכול ולא יאפשר גם אפליה על רקע תושבות, ככל שאין מאחוריה סיבה כלכלית תכליתית ראויה לביצוע האפליה: פריסת השבח הראלי הינה כאמור רצון לחלוקת השבח על פני שנות צמיחתו האמיתיות, תוך הטלת מס בשיעורים שוליים המתאימים לחלק השבח שנצמח בכל אחת משנות הפריסה, במקום לחייב במס שולי את כל השבח בשנת המכירה עצמה.
לא ברורה התכלית הכלכלית בגינה שלל מחוקק מיסוי מקרקעין את אפשרות הפריסה לתושב חוץ, שגם לגביו הרציונל אמור להיות זהה.
לאור האמור ועל פי פסק דינה של ועדת הערר שלא הוגש לגביו ערעור לביהמ"ש העליון, יש לדעתנו לאפשר פריסת שבח ראלי במיסוי מקרקעין, גם לתושבי חוץ ככל שהינם ממדינת אמנה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 21 בפברואר 2016 קיבל ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 27065-05-15) את ערעורו של מ.צ (להלן: "המבוטח") והכיר כפגיעה בעבודה באירוע הלב שאירע לו (אוטם שריר הלב) בעקבות ויכוח סוער עם עובד כפיף לו.

רקע חוקתי (סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי)
"תאונת עבודה" – "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

הסוגיה
האם ויכוח, אשר כשלעצמו יכול להיות "אירוע חריג", חדל להיות כזה רק מהטעם שאירועים כדוגמתו התרחשו בעבר, אפילו בתדירות של אחת לכמה שבועות.
ולעניין פגיעה בעבודה:
רק אם האירוע מוגדר כחריג ייבחן הקשר הסיבתי בין האירוע לבין אוטם שריר הלב שאירע בסמוך לאירוע. לאחר שייקבע שיש קשר סיבתי כאמור, ייבחן אם לאירוע בעבודה השפעה רבה יותר מגורמים אישיים שיש לנפגע.

תמצית עובדתית

• המבוטח עבד במחלקת הבשר במטבח של ביה"ח הדסה, והיה אחראי על הקצבייה ועל הזנת כ-3,000 עובדים ואורחים מדי יום.
• למבוטח הוצמד במשך 7 שנים שקדמו לאירוע עובד כפיף בשם ג'לאל (להלן: "ג'לאל") במטרה לסייע לו.
• בין המבוטח וג'לאל התקיימו ויכוחים חוזרים ונשנים לאורך השנים, חלקם סוערים, והיתה מת
  מתיחות קבועה. חמש שנים קודם לכן, בעקבות ויכוח, זרק ג'לאל מגש על המבוטח ואירוע זה הוכר כפגיעה בעבודה.
• המבוטח הגיע לטיפול רפואי ביום 9.1.2013 לאחר שחש בליבו בעקבות ויכוח עם ג'לאל ועוד קודם לכן התלונן על קשיים בריאותיים.
• ביום 17.1.2013, התפתח ויכוח סוער במיוחד, לטענת המבוטח, בינו לבין ג'לאל על רקע התנהלותו, והעובדים נאספו סביב. המבוטח החל לצעוק על ג'לאל ולרעוד.
  בהמשך חש ברע ופנה לקבלת טיפול רפואי בשל אירוע לב שלקה בו.
• רק לאחר אירוע זה חדל ג'לאל לעבוד עם המבוטח.
• המוסד לביטוח לאומי וביה"ד האזורי דחו את תביעתו של המבוטח לפגיעה בעבודה. ביה"ד האזורי קבע כי עפ"י העדויות היתה מתיחות קבועה עם ג'לאל והיו ויכוחים חוזרים ונשנים.
• ביה"ד לא שוכנע כי אירוע הלב היה אירוע חריג, לאור הוויכוחים המתמשכים והמריבות שהיו בין המבוטח לבין ג'לאל.
• ביה"ד האזורי מזכיר את הלכת גוטדינר, שם נפסק כי "ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אם כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג"" [עב"ל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר – המוסד לביטוח לאומי, 10.04.2014].
• לטענת ביה"ד האזורי הפסיקה אינה מחילה על אירוע לבבי את הילכת המיקרוטראומה, ולכן המתח המתמשך בעבודה אינו מהווה בסיס להכרה במצב הרפואי כנובע מפגיעה בעבודה.

דיון והחלטה בביה"ד הארצי לעבודה
ביה"ד הארצי קיבל את ערעורו של המבוטח מהטעמים הבאים:

• על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה יש להוכיח התרחשות של "אירוע חריג" שיתבטא בדחק נפשי בלתי רגיל, או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם ויוגדר בזמן ובמקום.
• הוויכוח נסב על חריגותו של האירוע. ביה"ד הארצי קובע כי האירוע לא היה "אירוע חריג" בעוצמתו לעומת הוויכוחים הרבים שהיו בעבר, אך עדיין מדובר ב"אירוע חריג".
• לדעת ביה"ד הארצי ויכוח אינו חדל להיות "אירוע חריג" רק מהטעם שאירועים כדוגמתו התרחשו מעת לעת בעבר. העובדה כי המבוטח וג'לאל התווכחו בתדירות, אפילו גבוהה של אחת לכמה שבועות, לא הופכת את הוויכוחים הללו ל"מתח מתמשך".
• ביה"ד מזכיר את פס"ד בעניין ניב יוסף: "…אירוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח אירוע חד-פעמי… או אפילו אחת לכמה שבועות, יכול ולא יהיו שגרתיים לעבודה – והכל מותנה בעוצמתם ובתדירותם ובהתייחס לנפגע הספציפי שבו מדובר…".
  ביה"ד גם מזכיר את עניין בנרויה – שם קבע ביה"ד בדעת רוב כי ויכוח טלפוני שאליו נקלע מנהל סניף בנק עם לקוח ואשר גלש לקללות ואיומים עלה כדי "אירוע חריג", הגם שבתקופת עבודתו כמנהל הסניף (כשנתיים וחצי) הוא חווה פעמים רבות וויכוחים ואיומים מצד לקוחותיו.
• כיוון שהאירוע הוכר כ"אירוע חריג" עניינו של המבוטח הוחזר לביה"ד האזורי למינוי מומחה-יועץ רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי שבין האירוע (החריג) לבין הליקוי בליבו של המבוטח בסמוך לאירוע.לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

ביום 21 בפברואר 2016 קיבל ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 27065-05-15) את ערעורו של מ.צ (להלן: "המבוטח") והכיר כפגיעה בעבודה באירוע הלב שאירע לו (אוטם שריר הלב) בעקבות ויכוח סוער עם עובד כפיף לו.

רקע חוקתי (סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי)
"תאונת עבודה" – "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

הסוגיה
האם ויכוח, אשר כשלעצמו יכול להיות "אירוע חריג", חדל להיות כזה רק מהטעם שאירועים כדוגמתו התרחשו בעבר, אפילו בתדירות של אחת לכמה שבועות.
ולעניין פגיעה בעבודה:
רק אם האירוע מוגדר כחריג ייבחן הקשר הסיבתי בין האירוע לבין אוטם שריר הלב שאירע בסמוך לאירוע. לאחר שייקבע שיש קשר סיבתי כאמור, ייבחן אם לאירוע בעבודה השפעה רבה יותר מגורמים אישיים שיש לנפגע.

תמצית עובדתית

• המבוטח עבד במחלקת הבשר במטבח של ביה"ח הדסה, והיה אחראי על הקצבייה ועל הזנת כ-3,000 עובדים ואורחים מדי יום.
• למבוטח הוצמד במשך 7 שנים שקדמו לאירוע עובד כפיף בשם ג'לאל (להלן: "ג'לאל") במטרה לסייע לו.
• בין המבוטח וג'לאל התקיימו ויכוחים חוזרים ונשנים לאורך השנים, חלקם סוערים, והיתה מת
  מתיחות קבועה. חמש שנים קודם לכן, בעקבות ויכוח, זרק ג'לאל מגש על המבוטח ואירוע זה הוכר כפגיעה בעבודה.
• המבוטח הגיע לטיפול רפואי ביום 9.1.2013 לאחר שחש בליבו בעקבות ויכוח עם ג'לאל ועוד קודם לכן התלונן על קשיים בריאותיים.
• ביום 17.1.2013, התפתח ויכוח סוער במיוחד, לטענת המבוטח, בינו לבין ג'לאל על רקע התנהלותו, והעובדים נאספו סביב. המבוטח החל לצעוק על ג'לאל ולרעוד.
  בהמשך חש ברע ופנה לקבלת טיפול רפואי בשל אירוע לב שלקה בו.
• רק לאחר אירוע זה חדל ג'לאל לעבוד עם המבוטח.
• המוסד לביטוח לאומי וביה"ד האזורי דחו את תביעתו של המבוטח לפגיעה בעבודה. ביה"ד האזורי קבע כי עפ"י העדויות היתה מתיחות קבועה עם ג'לאל והיו ויכוחים חוזרים ונשנים.
• ביה"ד לא שוכנע כי אירוע הלב היה אירוע חריג, לאור הוויכוחים המתמשכים והמריבות שהיו בין המבוטח לבין ג'לאל.
• ביה"ד האזורי מזכיר את הלכת גוטדינר, שם נפסק כי "ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אם כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג"" [עב"ל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר – המוסד לביטוח לאומי, 10.04.2014].
• לטענת ביה"ד האזורי הפסיקה אינה מחילה על אירוע לבבי את הילכת המיקרוטראומה, ולכן המתח המתמשך בעבודה אינו מהווה בסיס להכרה במצב הרפואי כנובע מפגיעה בעבודה.

דיון והחלטה בביה"ד הארצי לעבודה
ביה"ד הארצי קיבל את ערעורו של המבוטח מהטעמים הבאים:

• על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה יש להוכיח התרחשות של "אירוע חריג" שיתבטא בדחק נפשי בלתי רגיל, או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם ויוגדר בזמן ובמקום.
• הוויכוח נסב על חריגותו של האירוע. ביה"ד הארצי קובע כי האירוע לא היה "אירוע חריג" בעוצמתו לעומת הוויכוחים הרבים שהיו בעבר, אך עדיין מדובר ב"אירוע חריג".
• לדעת ביה"ד הארצי ויכוח אינו חדל להיות "אירוע חריג" רק מהטעם שאירועים כדוגמתו התרחשו מעת לעת בעבר. העובדה כי המבוטח וג'לאל התווכחו בתדירות, אפילו גבוהה של אחת לכמה שבועות, לא הופכת את הוויכוחים הללו ל"מתח מתמשך".
• ביה"ד מזכיר את פס"ד בעניין ניב יוסף: "…אירוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח אירוע חד-פעמי… או אפילו אחת לכמה שבועות, יכול ולא יהיו שגרתיים לעבודה – והכל מותנה בעוצמתם ובתדירותם ובהתייחס לנפגע הספציפי שבו מדובר…".
  ביה"ד גם מזכיר את עניין בנרויה – שם קבע ביה"ד בדעת רוב כי ויכוח טלפוני שאליו נקלע מנהל סניף בנק עם לקוח ואשר גלש לקללות ואיומים עלה כדי "אירוע חריג", הגם שבתקופת עבודתו כמנהל הסניף (כשנתיים וחצי) הוא חווה פעמים רבות וויכוחים ואיומים מצד לקוחותיו.
• כיוון שהאירוע הוכר כ"אירוע חריג" עניינו של המבוטח הוחזר לביה"ד האזורי למינוי מומחה-יועץ רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי שבין האירוע (החריג) לבין הליקוי בליבו של המבוטח בסמוך לאירוע.לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.