העובדות
מדובר בחברה בע"מ (להלן: "החברה") העוסקת בפיתוח של קרקע לבנייה ורשומה כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ.
החברה התקשרה עם רשות מקומית בהסכם בו נקבע בין היתר, כי החברה תבצע בעצמה או תישא במימון עבודות הפיתוח של שטחי הציבור שיבוצעו ע"י הרשות המקומית עד לגובה הסכום שנקבע. (להלן: "הסכום שנקבע" ו – "עבודות פיתוח של שטחי הציבור", בהתאמה).
החברה התקשרה בהסכמים עם משתכנים, שעתידים לבנות בתיהם בפרויקט באותו אתר, במסגרתם החברה התחייבה בין היתר, לבצע את עבודות הפיתוח והתשתית בפרויקט במקום הרשות המקומית וזאת בתמורה לתשלום של כל משתכן ישירות לחברה לפי החלק היחסי מתמורת עבודות הפיתוח, כולל מע"מ, בגינן החברה תוציא חשבוניות מס לרשות המקומית.
החברה גבתה מרוכשי הדירות בשכונה את התמורה בשל עבודות הפיתוח ועפ"י סעיף 29(1) לחוק מע"מ הוציאה חשבונית מס לרשות המקומית, דיווחה עליהן ושילמה את המע"מ הכלול בהן.
לעניין עבודות הפיתוח של שטחי הציבור (בשונה מעבודות פיתוח אחרות, אותן ביצעה החברה בעצמה) הרשות המקומית בחרה לבצע את עבודות אלו בעצמה ע"י קבלן משנה ששכרה לצורך כך (ולא ע"י החברה בעצמה).
לפיכך הוסכם בין החברה והרשות המקומית כי החברה תישא במימון עבודות הפיתוח של שטחי הציבור (מתוך סכומי כסף שגבתה מהמשתכנים אשר כללו מע"מ והחשבונית בגינם הוצאו לרשות המקומית, כאמור לעיל) שיבצע קבלן המשנה עד לגובה הסכום שנקבע.
כמו-כן, סוכם כי קבלן המשנה יוציא חשבוניות מס לחברה בשל העבודות האמורות למרות שביצע את העבודות עבור הרשות המקומית.
החברה פנתה למחלקה המקצועית במע"מ לקבלת החלטת מיסוי כי החברה תהא רשאית לנכות את מס התשומות, הכלול בחשבוניות המס שקבלן המשנה הוציא לה בגין עבודות הפיתוח של שטחי הציבור, עד לגובה הסכום שנקבע.
לאור העובדה שמצד אחד החברה גבתה מהמשתכנים תשלום עבור ביצוע העבודות האמורות (אשר בגינן הוצאו חשבוניות מס לרשות במקומית ומס העסקאות בהן דווח ושולם כמתחייב בחוק), ומצד שני בחרה הרשות המקומית לבצע את העבודות הלכה למעשה ע"י קבלן משנה אחר, נקבע בהחלטת המיסוי (בהסכם) שמספרה 3721/16 כי על קבלן המשנה היה להוציא את חשבוניות המס לרשות המקומית כמי שקיבלה את השרות (ולא לחברה – כפי שנהגה בפועל), ולכן על קבלן המשנה לתקן את חשבוניות המס שיצאו בהתאם.
עם זאת, החברה תהא רשאית לנכות מס התשומות בהסתמך על חשבוניות המס שהוצאו ע"י קבלן המשנה לרשות המקומית בגין עבודות הפיתוח של שטחי הציבור שביצע, וזאת כ"מסמך אחר" כמשמעותו בסעיף 38(א) לחוק מע"מ (זאת משום שהחברה גבתה תקבולים מהמשתכנים, כולל מע"מ כאמור, העבירה את המע"מ למדינה, ועתה נדרשה לשלם לקבלן המשנה סכומים כוללי מע"מ, כך שיצא כי ככל שלא תוכל לנכות מס תשומות, יווצר לה חסרון כיס).
ניתן לראות מהחלטה זו ומהחלטות נוספות שניתנו ברוח זו כי במקרים בהם ניתן להצביע באופן ברור כי התשומות הוצאו בקשר עם העסקאות של העוסק, הרי גם אם אין ברשותו ועל שמו חשבונית מס הערוכה עפ"י החוק (מטעמים טכניים או פרוצדוראליים שונים) יש באפשרותו לפנות למנהל ולבקש את אישורו להכרה כ"מסמך אחר" לצורך ניכוי מס התשומות בו.
עוד צוין בפרוש בהחלטות המיסוי לעיל כי עוסק המעוניין להשתמש ב"מסמך אחר" לעניין ניכוי מע"מ תשומות עפ"י סעיפים 30(א)(1) (ייצוא) או סע' 38 (כללי) או 40א' (עסק בהקמה) או 43א (ניכוי במכירת מקרקעין ע"י עוסק פטור או בעסקת אקראי) לחוק מע"מ – עליו לפנות להחלטת מיסוי ולקבל אישור באופן ספציפי לכל מקרה ומקרה, ואין ליישם תוצאת החלטה זו כמדיניות גורפת למקרים דומים ככל שיהיו, כפי שניתן ליישם בהחלטות מיסוי בנושאים אחרים.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.