ביום 22/11/2015 קבע ביה"ד הארצי לעבודה בהרכב של חמשה שופטים (עב"ל 20352-04-11) כי הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) לא תישלל ממבוטחים שקיבלו סיוע כספי מבני משפחה או מחברים לתשלום שכר דירתם.

רקע חוקתי
חוק הבטחת הכנסה נועד לסייע במימון למי שאינו מסוגל לכלכל את עצמו ולהשלים הכנסה למי שהכנסתו נמוכה מהרמה הדרושה לקיום מינימלי.
מי שיש לו מקורות מחיה או מי שנתמך כלכלית באופן קבוע, בסכומים העולים על תקרה מסויימת, אינו זכאי לקבל גמלה, כך עולה מלשון החוק ומהלכות ביה"ד הארצי לעבודה.
המל"ל פועל לפי נהלים המעוגנים בחוזרים פנימיים שלו, לפיהם כאשר מבקש גמלה מקבל באופן קבוע תמיכה משפחתית או קהילתית לצורך כיסוי הוצאותיו, תמיכה זו נחשבת כ"הכנסה" לעניין חישוב הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

תשתית עובדתית
בפני ביה"ד הארצי, הוגשו ששה תיקים מאוחדים שהעלו לדיון שאלה עקרונית משותפת:
האם וכיצד יש לקחת בחשבון תמיכה משפחתית המיועדת לצורך סיוע בתשלום שכר דירה כ"הכנסה" לצורך חוק הבטחת הכנסה?
בארבעה מקרים בביה"ד האזורי נקבע כי התמיכה נחשבת כהכנסה ולפיכך תפגע גמלת הכנסה, והתובעים ערערו לביה"ד הארצי, ובשני מקרים אחרים נקבע הפוך, והמל"ל ערער.
טענת המפתח המוצגת בפסק לטענת המבוטחים הינה פרשנות לסעיף 9(ג) לחוק הקובע כי: "הזכות לקורת גג אינה עומדת למבחן הכנסה" – כלומר לשיטתם, דירת מגורי המבוטח בין אם הינה בבעלותו ובין אם היא שכורה לרבות אם דמי השכירות נתקבלו כתמיכה, אינה נחשבת כהכנסה לצורך החוק.
המל"ל טוען כי בהתאם להלכה הפסוקה יש לקחת בחשבון תמיכה משפחתית קבועה כ"הכנסה" מבלי שיש הצדקה להבחין בין מטרות הסיוע, ולהוציא מגדר הלכה זו סכומים המשמשים בפועל לתשלום שכר דירה.
בחוזרים הפנימיים של המל"ל משנת 2010 ומשנת 2013 נקבע כי "תמיכה כספית" תיחשב הכנסה ככל שהינה ניתנת "במזומן, בהפקדה בחשבון עו"ש או בהוראת קבע לכיסוי הוצאות". יוצא מהכלל הוא סיוע שהוא "גמילות חסדים" כגון הלוואה שיש להחזירה או "תרומה חד פעמית" המיועדת למימון כיסוי הוצאות כגון: קניית ציוד לבית, טיפול שיניים או סגירת משיכת יתר בבנק וכו'.
לטענת המל"ל – לא ניתן לבצע הבחנה על סמך המטרה שלשמה ניתנת התמיכה שכן "לכסף אין צבע" ואין הצדקה להבחין בין מי שמקבל תמיכה לצורך דיור לבין מי שמקבל תמיכה לצרכים ראויים אחרים.

האגודה לזכויות האזרח שצורפה לערעורים המאוחדים טענה כי שלילת הזכות לגמלת הבטחת הכנסה בגין תמיכה משפחתית שמטרתה להבטיח קורת גג פוגעת בזכויות האדם של האדם הזכאי לקיום בכבוד ולדיור, ומפלה זכאים שאין בבעלותם דירה, או שדירתם ממושכנת.

היועץ המשפטי לממשלה הוזמן על ידי בית הדין אך הודיע כי אינו רואה מקום להתייצבות וכי אינו רואה מניעה ביישומו של חוזר המל"ל משנת 2013.

דיון והחלטה
ביה"ד מעלה את הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד שהוכרה על ידי בית המשפט העליון כזכות חוקתית המהווה חלק מכבוד האדם.
ביה"ד מתייחס לקביעת המחוקק להגדרה רחבה יחסית של ההכנסה, הכוללת הכנסה מכל המקורות
החייבים במס לפי פקודת מס הכנסה לרבות גמלאות למיניהן, ולרבות הכנסות מחסכונות או מרכוש. לדעת ביה"ד, על פי היגיון דיני המס, תשלום הניתן באופן מחזורי רצוף וקבוע מלמד בדרך כלל על קיומו
של "מקור" שיש למסותו ואילו מתנה – התלויה בנדיבות ליבו של המשלם ואינה ניתנת בתמיכה לשרות – מהווה תקבול שאינו "הכנסה".
ביה"ד מדגיש כי חלו שינויים משמעותים במדיניות הרווחה כמו גם בחוק הבטחת הכנסה וכי כיום "גמלת הבטחת הכנסה אינה מספיקה עוד לכשעצמה להוצאות מחיה ריאליות".

ביה"ד טוען כי גם המל"ל עצמו אינו מתעלם מכך שקיימים סוגי תמיכה שאין להתחשב בהם: סיוע שהוא גמילות חסדים על בסיס הלוואה וכו'.
מסייגים אלו עולה כי גם המל"ל עצמו מבין את חוסר הסבירות כי תמיכה לצרכים חיוניים כגון אלו תקבע כ"הכנסה" השוללת את הזכאות לגמלה.

לסיכום, ביה"ד קבע בעמדת רוב, כי דירת מגורים הוחרגה על ידי המחוקק מגדר משאביו של מבקש גמלה ולכן אין לקחת בחשבון כ"הכנסה" או כ"נכס" דמי שכירות המשולמים על ידי צד שלישי על מנת להעמיד למבקש הגמלה דיור.
ביה"ד קבע כי לחוזרי המל"ל שהוצאו בשנים 2010 ו – 2013 אין תוקף והללו מבוססים על פרשנות המל"ל בלבד.
ביה"ד קבע כי העתק מפסה"ד ישלח ליועץ המשפטי לממשלה ולמנכ"ל המל"ל לצורך קידום הליכי חקיקה הדרושים כפי שהומלצו במסגרת פסק הדין.

תובנה מעשית העולה מהלכה זו, ככל שלא תבוטל בבג"צ או בחקיקה, היא כי מקבלי גמלת הבטחת הכנסה הגרים בדירות שכורות, וזקוקים לתמיכה מבני משפחתם לצורך מחייתם, יכולים לשקול כי יממנו את מחייתם בעצמם, בעוד שדווקא דמי השכירות ימומנו מתמיכת בני המשפחה. תמיכה לצורך זה לא תחשב כהכנסה ולא תפגע בגימלתם.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.