ביום 28 באוקטובר 2015 ניתן פס"ד בעניין חברת ק.ד.ש שירותי דת קהילה חינוך וכשרות בע"מ (ע"מ 27402-04-11, 31259-12-11).
החברה הוקמה בחודש יוני 2000 והיא עוסקת במתן שירותי שחיטה והשגחת כשרות ומעניקה הכשר של "בד"צ העדה החרדית" למוצרי בשר ועוף שבפיקוחה והשגחתה.
עובר להקמתה, ניתנו שירותים אלו באמצעות עמותה, אשר לא דיווחה על הכנסותיה ועל עובדיה. בשנת 2000, בעקבות פניה של ראשי העדה החרדית לפקיד השומה, נחתם ביום 30/7/2000 הסכם בין החברה לפקיד השומה שכותרתו "הסכם לתשלום מקדמות", לפיו יותרו לחברה בניכוי הוצאות, שאינן מגובות באסמכתאות, בסכום של עד 35% מכלל הכנסותיה. כמסגרת זו, ניאותו ראשי העדה החרדית להעביר את פעילות ועד השחיטה למסגרת של חברה.
יובהר, כי ההוצאות בהן דובר היו הוצאות תמיכה שונות שהינן לטענת העדה החרדית חלק אינטגרלי ממערך הכשרות לרבות החזקת מקוואות, החזקת עירובים ותשלום לרבנים במאה שערים והסתכמו לסכומים של 3.3 עד 5.1 מיליון ₪ בשנה. בדוחות הכספיים שהגישה החברה לשנות המס 2000 ואילך צוין מפורשות כי ההוצאות נדרשות ע"פ הסכם עם פקיד השומה והחברה נהגה בהסכם זה כהסכם ללא מגבלות זמן המחייב את הצדדים לשנים הבאות. בשנות המס 2000 עד 2004 התקבלו דוחות החברה כלשונם והפכו סופיות.
לגבי שנים הבאות, הוחלט בפקיד השומה, כי בהסתמך על כותרת ההסכם, אין לראות בהסכם הסכם מחייב לעתיד, וכי גם במידה וההסכם הינו ע"פ תוכנו הסכם עתידי, הרי בהסתמך על תוכנו, ההסכם אינו חוקי ואין להתיר את ההוצאות שכן ההוצאות אינן הוצאות ביצור הכנסה.
החברה טענה מנגד, כי המעבר לפעילות באמצעות חברה היה בהסתמך ובכפוף לנקבע בהסכם, כי ההסכם אפשר התרת ההוצאות בהתאם לאופיה של החברה והחברה החרדית אותה החברה משרתת, וכי העובדות היו ידועות הן לפקיד השומה אשר חתם על ההסכם, והן לפקידי השומה שהיו אחריו, בהינתן גילוי מלא בדוחות. פסה"ד קבע כך:
- ע"פ ניתוח ההסכם, על תוכנו ומטרתו, ובהסתמך על עדויות נציגי החברה והתרשמות ביהמ"ש מכוונת פקיד השומה דאז, ההסכם אינו הסכם מקדמות לשנת 2000 בלבד. תכליתו של ההסכם היתה להסדיר את פעילות השחיטה וההכשר במסגרת של חברה, וכחלק בלתי נפרד הוסדר נושא ההוצאות של החברה (ולא לשם קביעת מקדמות בלבד), כך שקמה לחברה הזכות לניכוי הוצאות בשיעור של 35% ללא אסמכתאות, גם בעתיד.
- ההסכם, גם בהיותו הסכם צופה עתיד וגם בהתירו הוצאות ללא אסמכתאות הוא אינו הסכם בלתי חוקי והוא יוצא מנקודת הנחה של הצדדים, כי ההוצאות שהוצאו הינן הוצאות בייצור הכנסתה של החברה.
עוד מבהיר ביהמ"ש כי גם טעות בשיקול דעתו של פקיד השומה אינו הופך את ההסכם להסכם בלתי חוקי הבטל מעיקרו. - בהסתמך על הסמכות הנתונה למנהל לפי סעיף 147 לבטל הסכמים שנחתמו ע"י פקידי השומה, ועל הלכות ביהמ"ש העליון בנושא זה (הלכת מחלב, בן ציון וכו'), ניתן ללמוד על כוונת המחוקק לאפשר ביטול הסכמים, שנחתמו עם פקיד השומה, כאשר נוכחה רשות המיסים שההסכם פוגע באינטרס הציבורי.
לפיכך קובע ביהמ"ש כי פקיד השומה רשאי להשתחרר מחיוביו ע"פ ההסכם אולם אין הוא רשאי שלא לכבד הסכם למפרע ביחס לשנות המס שבערעור (שנות המס 2005-2008,) לגביהן – ההסכם תקף – הערעור נתקבל, והצווים בוטלו.
פסק הדין, קובע מגבלות לפקיד השומה לביטול רטרואקטיבי של הסכמים עליהם הוא חתום. הפסק מכיר בסמכות פקיד השומה לחתום הסכמים מחייבים לעתיד, וכי גם אם קיים חשש להוצאות "לא חוקיות" הסכם שנחתם מחייב את פקיד השומה, כל עוד לא בוטל על ידו, וכשבוטל – הביטול יחול מיום הביטול ואילך.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
