מבזק מס מספר 612 - 17.9.2015

ביום 31.8.2015 פורסמה הצעת חוק הממשלה (מס' 951) הנקראת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו – 2016), התשע"ה – 2015 הכוללת בין היתר, בסעיף 13(4) לפרק ה' (מיסים) להצעה את הוספת סעיף 131ג לפקודת מס הכנסה, בו מוצע לחייב אדם שקיבל ייעוץ מס בקשר לפעולה הכלולה בדוח המס השנתי שלו – לדווח עליה בטופס מיוחד שיקבע המנהל אשר יצורף לדו"ח השנתי, בשנה שלגביה הייעוץ רלוונטי.
בדברי ההסבר להצעת החוק מפורטות הנסיבות לחקיקה זו, שם מוסבר כי בשנים האחרונות גובר בארץ ובעולם, השימוש בתכנוני מס אגרסיביים לשם הפחתת חבות המס, באופן שאינו תואם את מטרת המחוקק, כאשר המטרה העיקרית או הבלעדית של תכנון המס הינה הפחתת מס בלתי נאותה או הימנעות מתשלום מס.
נישומים רבים נעזרים בחוות דעת מקצועיות מגורמים שונים, ובהם רואי חשבון, עורכי דין, יועצי מס וכיו"ב, ופועלים לפיהן.
בחלק מן המקרים, כך מוסבר בהצעת החוק, עצם ההסתמכות על חוות הדעת נותר בידיעתו הבלעדית של הנישום בעוד שפקיד השומה כלל לא מודע לקיומה, דבר המקשה עליו לבצע ביקורת יעילה על מנת לבחון שאכן תכנון המס עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק באותו הנושא, ולגבות מס אמת בהתאם להוראות הפקודה.
יש לזכור כי כבר בתיקון 147 לפקודה, בתחולתו משנת 2006, נוסף לפקודה סעיף 131(א)(5ד) המטיל חובת דיווח על פעולה שהוגדרה בתקנות כ"תכנון מס חייב בדיווח". מאז ועד היום נקבעה רשימה תכנונים כאמור, המונה שלושה עשר תכנוני מס החייבים בדיווח (בנושאי מס הכנסה, מע"מ ומסמ"ק).
(יצויין כי התקנות שקבעו את רשימת הפעלות הנחשבות כתכנון מס בר דיווח היו הוראת שעה כניסיון בלבד לשנים 2007 – 2009 אך נמצאו מספקות את רשות המיסים, שקבעתן כהוראות קבע החל משנת 2010 ואילך).
בדברי ההסבר להצעת החוק האמורה עולה טענה כי רשימה זו לוקה בחסר עקב העובדה שמדובר ברשימה סגורה (רחבה ככל שתהא) וחסרת דינמיות הדרושה לה במציאות חוקית ועסקית משתנה.
לפיכך, מוצע כאמור לקבוע בנוסף (ולא מוצע כלל לצמצם את חובת הדיווח בגין רשימת ה – 13, שלפחות בחלקה חופפת למוצע עתה) חובת דיווח על קבלת "ייעוץ מס חייב בדיווח".
ואלו הגדרות המונחים בהצעת החוק המוצעת:
"יעוץ מס חייב בדיווח" – "חוות – דעת או כל ייעוץ אחר בכתב, שנתנו לאדם, במישרין או בעקיפין, אשר מאפשרים או נועדו לאפשר לאדם יתרון מס".
"יתרון מס" – "הינו לרבות כל אחד מאלה:
א. הנחה או הקלה מן המס, דחית אירוע המס, הפחתה של סכום המס או של סכום מקדמה, או הימנעות ממס.
ב. הימנעות מחובה או התחייבות לנכות מס או הוצאות, או להתחשב בהפסד מס.
ג. דחייה של מועד תשלום המס".
בדברי ההסבר נקבע כי "על מנת שחובת הדיווח לא תפגע יתר על המידה ביכולתו של הנישום להיוועץ במומחים ולתכנן כראוי את מעשיו, מוצע לקבוע כי הדיווח על חוות הדעת לא יכלול את חוות הדעת עצמה או את הפרשנות שניתנה בה לדיני המס, אלא רק את הנתונים המפורטים להלן:
א. עצם קבלת הייעוץ.
ב. הפעולה או הנכס נושא יעוץ המס.
ג. סוג סוגיית המיסוי לפי סוג סוגיית המיסוי המושפעת מייעוץ המס…"
נעיר כי לצערנו מציע הצעת החוק בהחלט "משחית מילותיו לריק" אם לא גרוע מכך: "זורה חול" בעיני חברי הכנסת האמורים לדון ולאשר את הצעת החוק: שמא לא ברור לכולם כי הדבר הראשון שפקיד השומה יעשה – בראותו סימון בדו"ח השנתי של נישום, כי קיבל חוות דעת – הוא לבקש מהנישום את חוות הדעת עצמה? האם באמת התכוונו "כי יכולתו של הנישום להיוועץ במומחים ולתכנן כראוי את
מעשיו.." לא תפגע ?? תמהנו !! מוצע כי תחילתו של חוק זה יהא לגבי דוחות המס שיש להגיש לגבי שנת המס 2015 ואילך.
כמו – כן הוצע כי הוראה מקבילה בדבר חובה לדווח על קבלת יעוץ מס כאמור תקבע גם בחוקי המס האחרים כגון: מע"מ, מיסוי מקרקעין, מכס, מס קנייה ובלו על הדלק.

נקודות למחשבה

• כל יעוץ מס שניתן שלא בכתב, אינו רלוונטי לחקיקה המוצעת.
• כאמור "יתרון מס" הגורר חובת דיווח הוא הנחה או הקלה מן המס ועוד, כמתואר לעייל. נניח שבעל מניות בחברה מבקש חוות דעת מקצועית שתקבע אם הוא בעל מניות מהותי או לא. לדעתנו יש לומר כי חוות דעת כזו אינה יוצרת כל "הנחה או הפחתה מן המס" שכן אם הוא בעל מניות מהותי – המס שלו (נניח בגין דיבידנד שיקבל מהחברה) הוא 25%, ואם הוא אינו בעל מניות מהותי, המס הוא 25%. אין כאן כל "הפחתה מן המס" שכן אף אחד לא קבע שהמס הבסיסי אליו מתייחסים לבחינה האם חלה הפחתה או לא – הינו המס המרבי העשוי לחול במקרה בעל חבות המס הגבוהה ביותר האפשרית.
  באותו אופן ניתן לטעון כי חוות דעת הקובעת כי על ציוד מסויים יחול שעור פחת מסויים בהיותו ציוד אלקטרוני ולא שיעור פחת אחר בהיותו ציוד מכני אחר – אינה מעניקה הקלה או הפחתה במס, שכן בסך הכל חוות הדעת המקצועית קובעת מהו הסיווג הנכון של הציוד, ולאחר שנקבע מהו הסיווג קובעות התקנות מהו שיעור הפחת הנכון לו.
  ניתן למצוא דוגמאות רבות נוספות באותה רוח.
• כידוע, מן המקובלות הוא כי אין מטילים חקיקה רטרואקטיבית, ומיוחד בענייני מס. ואולם, על פניו ומהניסוח המוצע נראה כי חוות דעת שניתנה לפני שנים רבות ובעקבות ישום האמור בה, נוצר נניח הפסד לצורך מס, ממנו נותרה יתרה לקיזוז, או במקרה אחר: נניח חוות דעת אחרת המיושמת שנה בשנה בדו"ח ויוצרת הפחתה במס – הרי בדו"ח 2015 יתבקש מתן דיווח על חוות דעת אלו אף שנתקבלו לפני שנים.
  אמנם יגידו מסנגרי החקיקה, כי אין מדובר בהטלת מיסוי רטרואקטיבי אלא רק על מתן מידע, וכן כי כל שנת מס נידונה לגופה – ואולם, נראה לנו כי אי מתן מגבלת "יום בסיס" לחובת דיווח על חוות דעת שניתנו לפני שנים – חורג מגדר הסבירות, ומפר את האיזון הקיים ביחסי הכוחות בין הנישום לרשות המיסים.
• כדי לתת עוצמה לחובת הדיווח, מוצע להכליל הימנעות ממתן דיווח על יעוץ מס חייב, כאחת העבירות המנויות בסעיף 216 לפקודה, אשר העונש בגינן הוא שנת מאסר ו/או קנס.
  אמנם כדי "להרגיע" נציין כי גם עבירות כגון אי הגשת דו"ח שנתי במועד או אי הענות לזימון לדיון שומות שנקבע, ועוד עבירות "קלות" אחרות – דינן זהה, ובדר"כ הענישה המופיעה בסעיף הינה בגדר "הלכה ואין מורין כן", ואולם זהו החוק המוצע, וחוק זה חוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 31.8.2015 פורסמה הצעת חוק הממשלה (מס' 951) הנקראת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו – 2016), התשע"ה – 2015 הכוללת בין היתר, בסעיף 13(4) לפרק ה' (מיסים) להצעה את הוספת סעיף 131ג לפקודת מס הכנסה, בו מוצע לחייב אדם שקיבל ייעוץ מס בקשר לפעולה הכלולה בדוח המס השנתי שלו – לדווח עליה בטופס מיוחד שיקבע המנהל אשר יצורף לדו"ח השנתי, בשנה שלגביה הייעוץ רלוונטי.
בדברי ההסבר להצעת החוק מפורטות הנסיבות לחקיקה זו, שם מוסבר כי בשנים האחרונות גובר בארץ ובעולם, השימוש בתכנוני מס אגרסיביים לשם הפחתת חבות המס, באופן שאינו תואם את מטרת המחוקק, כאשר המטרה העיקרית או הבלעדית של תכנון המס הינה הפחתת מס בלתי נאותה או הימנעות מתשלום מס.
נישומים רבים נעזרים בחוות דעת מקצועיות מגורמים שונים, ובהם רואי חשבון, עורכי דין, יועצי מס וכיו"ב, ופועלים לפיהן.
בחלק מן המקרים, כך מוסבר בהצעת החוק, עצם ההסתמכות על חוות הדעת נותר בידיעתו הבלעדית של הנישום בעוד שפקיד השומה כלל לא מודע לקיומה, דבר המקשה עליו לבצע ביקורת יעילה על מנת לבחון שאכן תכנון המס עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק באותו הנושא, ולגבות מס אמת בהתאם להוראות הפקודה.
יש לזכור כי כבר בתיקון 147 לפקודה, בתחולתו משנת 2006, נוסף לפקודה סעיף 131(א)(5ד) המטיל חובת דיווח על פעולה שהוגדרה בתקנות כ"תכנון מס חייב בדיווח". מאז ועד היום נקבעה רשימה תכנונים כאמור, המונה שלושה עשר תכנוני מס החייבים בדיווח (בנושאי מס הכנסה, מע"מ ומסמ"ק).
(יצויין כי התקנות שקבעו את רשימת הפעלות הנחשבות כתכנון מס בר דיווח היו הוראת שעה כניסיון בלבד לשנים 2007 – 2009 אך נמצאו מספקות את רשות המיסים, שקבעתן כהוראות קבע החל משנת 2010 ואילך).
בדברי ההסבר להצעת החוק האמורה עולה טענה כי רשימה זו לוקה בחסר עקב העובדה שמדובר ברשימה סגורה (רחבה ככל שתהא) וחסרת דינמיות הדרושה לה במציאות חוקית ועסקית משתנה.
לפיכך, מוצע כאמור לקבוע בנוסף (ולא מוצע כלל לצמצם את חובת הדיווח בגין רשימת ה – 13, שלפחות בחלקה חופפת למוצע עתה) חובת דיווח על קבלת "ייעוץ מס חייב בדיווח".
ואלו הגדרות המונחים בהצעת החוק המוצעת:
"יעוץ מס חייב בדיווח" – "חוות – דעת או כל ייעוץ אחר בכתב, שנתנו לאדם, במישרין או בעקיפין, אשר מאפשרים או נועדו לאפשר לאדם יתרון מס".
"יתרון מס" – "הינו לרבות כל אחד מאלה:
א. הנחה או הקלה מן המס, דחית אירוע המס, הפחתה של סכום המס או של סכום מקדמה, או הימנעות ממס.
ב. הימנעות מחובה או התחייבות לנכות מס או הוצאות, או להתחשב בהפסד מס.
ג. דחייה של מועד תשלום המס".
בדברי ההסבר נקבע כי "על מנת שחובת הדיווח לא תפגע יתר על המידה ביכולתו של הנישום להיוועץ במומחים ולתכנן כראוי את מעשיו, מוצע לקבוע כי הדיווח על חוות הדעת לא יכלול את חוות הדעת עצמה או את הפרשנות שניתנה בה לדיני המס, אלא רק את הנתונים המפורטים להלן:
א. עצם קבלת הייעוץ.
ב. הפעולה או הנכס נושא יעוץ המס.
ג. סוג סוגיית המיסוי לפי סוג סוגיית המיסוי המושפעת מייעוץ המס…"
נעיר כי לצערנו מציע הצעת החוק בהחלט "משחית מילותיו לריק" אם לא גרוע מכך: "זורה חול" בעיני חברי הכנסת האמורים לדון ולאשר את הצעת החוק: שמא לא ברור לכולם כי הדבר הראשון שפקיד השומה יעשה – בראותו סימון בדו"ח השנתי של נישום, כי קיבל חוות דעת – הוא לבקש מהנישום את חוות הדעת עצמה? האם באמת התכוונו "כי יכולתו של הנישום להיוועץ במומחים ולתכנן כראוי את
מעשיו.." לא תפגע ?? תמהנו !! מוצע כי תחילתו של חוק זה יהא לגבי דוחות המס שיש להגיש לגבי שנת המס 2015 ואילך.
כמו – כן הוצע כי הוראה מקבילה בדבר חובה לדווח על קבלת יעוץ מס כאמור תקבע גם בחוקי המס האחרים כגון: מע"מ, מיסוי מקרקעין, מכס, מס קנייה ובלו על הדלק.

נקודות למחשבה

• כל יעוץ מס שניתן שלא בכתב, אינו רלוונטי לחקיקה המוצעת.
• כאמור "יתרון מס" הגורר חובת דיווח הוא הנחה או הקלה מן המס ועוד, כמתואר לעייל. נניח שבעל מניות בחברה מבקש חוות דעת מקצועית שתקבע אם הוא בעל מניות מהותי או לא. לדעתנו יש לומר כי חוות דעת כזו אינה יוצרת כל "הנחה או הפחתה מן המס" שכן אם הוא בעל מניות מהותי – המס שלו (נניח בגין דיבידנד שיקבל מהחברה) הוא 25%, ואם הוא אינו בעל מניות מהותי, המס הוא 25%. אין כאן כל "הפחתה מן המס" שכן אף אחד לא קבע שהמס הבסיסי אליו מתייחסים לבחינה האם חלה הפחתה או לא – הינו המס המרבי העשוי לחול במקרה בעל חבות המס הגבוהה ביותר האפשרית.
  באותו אופן ניתן לטעון כי חוות דעת הקובעת כי על ציוד מסויים יחול שעור פחת מסויים בהיותו ציוד אלקטרוני ולא שיעור פחת אחר בהיותו ציוד מכני אחר – אינה מעניקה הקלה או הפחתה במס, שכן בסך הכל חוות הדעת המקצועית קובעת מהו הסיווג הנכון של הציוד, ולאחר שנקבע מהו הסיווג קובעות התקנות מהו שיעור הפחת הנכון לו.
  ניתן למצוא דוגמאות רבות נוספות באותה רוח.
• כידוע, מן המקובלות הוא כי אין מטילים חקיקה רטרואקטיבית, ומיוחד בענייני מס. ואולם, על פניו ומהניסוח המוצע נראה כי חוות דעת שניתנה לפני שנים רבות ובעקבות ישום האמור בה, נוצר נניח הפסד לצורך מס, ממנו נותרה יתרה לקיזוז, או במקרה אחר: נניח חוות דעת אחרת המיושמת שנה בשנה בדו"ח ויוצרת הפחתה במס – הרי בדו"ח 2015 יתבקש מתן דיווח על חוות דעת אלו אף שנתקבלו לפני שנים.
  אמנם יגידו מסנגרי החקיקה, כי אין מדובר בהטלת מיסוי רטרואקטיבי אלא רק על מתן מידע, וכן כי כל שנת מס נידונה לגופה – ואולם, נראה לנו כי אי מתן מגבלת "יום בסיס" לחובת דיווח על חוות דעת שניתנו לפני שנים – חורג מגדר הסבירות, ומפר את האיזון הקיים ביחסי הכוחות בין הנישום לרשות המיסים.
• כדי לתת עוצמה לחובת הדיווח, מוצע להכליל הימנעות ממתן דיווח על יעוץ מס חייב, כאחת העבירות המנויות בסעיף 216 לפקודה, אשר העונש בגינן הוא שנת מאסר ו/או קנס.
  אמנם כדי "להרגיע" נציין כי גם עבירות כגון אי הגשת דו"ח שנתי במועד או אי הענות לזימון לדיון שומות שנקבע, ועוד עבירות "קלות" אחרות – דינן זהה, ובדר"כ הענישה המופיעה בסעיף הינה בגדר "הלכה ואין מורין כן", ואולם זהו החוק המוצע, וחוק זה חוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

רבים הם פסקי הדין ותכנוני המס אשר מתבססים על שינוי סיווג ההכנסה מהכנסה פירותית להכנסה הונית ולהפך. במבזקנו זה בחרנו להתייחס להשלכות אפשריות וליתרונות הצפויים בפירוק חברה, כאשר המדובר בחברה שהינה חברה נשלטת זרה (חנ"ז). משמעות פירוק החנ"ז היא רווח או הפסד הון, ולפיכך בתום שנת המס לא יחולו יותר הוראות הסעיף אשר קובעות הכנסה מדיבידנד רעיוני ויחול משטר רווח ההון לכל דבר ועניין.
בעל שליטה ישראלי בחנ"ז, בהתאם להוראות 75ב לפקודה, אשר יש לה רווחים שלא שולמו, שהינם רווחים שמקורם בהכנסות פאסיביות אשר לא שולמו לבעלי המניות באותה השנה, יראו אותו כאילו קיבל כדיבידנד את חלקו היחסי באותם הרווחים. במידה וחולק דיבידנד בפועל יופחת מסכום הדיבידנד ששולם בפועל סכום "הדיבידנד הרעיוני".
כידוע, בעת חלוקת דיבידנד לבעל מניות יחיד ובהתאם להוראות סעיף 92(א)(4) לפקודה, ניתן לקזז הפסדי הון כנגד אותו הדיבידנד כאמור, רק במידה ומדובר בהפסדי הון שוטפים מני"ע.
הקיזוז אינו אפשרי כלל בידי בעל מניות מהותי.
קרי, לא ניתן יהיה לקזז מהדיבידנד שחולק בפועל, או מהדיבידנד הרעיוני הפסדי הון שוטפים או מועברים משנים קודמות. במידה ויבחר בעל השליטה בחנ"ז לפרק את החנ"ז לפני תום שנת המס הדבר עשוי להקנות לנישום מספר יתרונות מיסויים.
ראשית, בעצם הפירוק – ההכנסה אשר תיווצר לנישום תוגדר כרווח הון ולא כדיבידנד. לפיכך, יוכל הנישום, לקזז הפסדי הון שוטפים או מועברים משנים קודמות כנגד רווח ההון אשר ייווצר לו בפירוק החנ"ז.
אותו בעל מניות יוכל לנצל עלויות שהיו לו בהקמת החנ"ז ואשר התווספו למחיר המקורי של המניות ובכך להקטין את רווח ההון שנוצר אגב הפירוק.
יתרון מס משמעותי יהיה בידי בעל מניות אשר הוא תושב חוזר רגיל, אשר כידוע זכאי לפטור של 5 שנות מס בגין הכנסותיו הפאסיביות או בידי תושב כאמור שהפך לתושב ישראל לפני 1.1.2007. לגבי תושב כאמור – בגין הכנסות מדיבידנדים, ריבית, ותמלוגים הוא זכאי לפטור המגיע לו בהתאם להוראות סעיף 97(ב)(2). אולם במידה ויחליט על פירוק החנ"ז בשנה השישית ועד לשנה העשירית שלאחר החזרה לישראל – יהא התושב פטור באופן מלא ממס על רווח הון בגין הנכסים שנרכשו בעודו תושב חוץ. למעשה, שינוי הסיווג שנוצר בדרך של פירוק בתאגיד, מהכנסת דיבידנד רעיוני לרווח הון, אפשרה במקרה האמור הנאה מפטור ממס במקום חיוב מס רגיל.
גם אם מדובר בתושב חוזר ותיק או בעולה חדש ישנו יתרון משמעותי בפירוק החנ"ז על פני חלוקת דיבידנד, שכן המיסוי בגין רווח ההון, גם לאחר תום עשר שנות הפטור, יבוצע באופן ליניארי בין התקופה בה היה בעל המניות תושב ישראל לבין התקופה בה היה בעל המניות תושב חוץ.
בנוסף, בהנחה ומדובר בחנ"ז שהוקמה לאחר ה – 1.1.2003, הכנסה אשר תוגדר כרווח הון ולא כדיבידנד, תחויב בשיעורי מס רווחי הון באופן ליניארי, קרי – לגבי התקופה עד סוף שנת 2011 תחויב בשיעור מס של 25% ולגבי התקופה שלאחר מכן בשיעור מס של 30%, בעוד שיעור המס על חלוקת דיבידנד הינו 30% על כל הסכום.

צוות משרדנו הוא בעל ניסיון רב בתחום המיסוי הבינלאומי תוך מקסום יתרונות מס אפשריים ללקוחות השונים וישמח לסייע ולייעץ במקרים המתאימים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח יוסי שלום, ממשרדנו.

רבים הם פסקי הדין ותכנוני המס אשר מתבססים על שינוי סיווג ההכנסה מהכנסה פירותית להכנסה הונית ולהפך. במבזקנו זה בחרנו להתייחס להשלכות אפשריות וליתרונות הצפויים בפירוק חברה, כאשר המדובר בחברה שהינה חברה נשלטת זרה (חנ"ז). משמעות פירוק החנ"ז היא רווח או הפסד הון, ולפיכך בתום שנת המס לא יחולו יותר הוראות הסעיף אשר קובעות הכנסה מדיבידנד רעיוני ויחול משטר רווח ההון לכל דבר ועניין.
בעל שליטה ישראלי בחנ"ז, בהתאם להוראות 75ב לפקודה, אשר יש לה רווחים שלא שולמו, שהינם רווחים שמקורם בהכנסות פאסיביות אשר לא שולמו לבעלי המניות באותה השנה, יראו אותו כאילו קיבל כדיבידנד את חלקו היחסי באותם הרווחים. במידה וחולק דיבידנד בפועל יופחת מסכום הדיבידנד ששולם בפועל סכום "הדיבידנד הרעיוני".
כידוע, בעת חלוקת דיבידנד לבעל מניות יחיד ובהתאם להוראות סעיף 92(א)(4) לפקודה, ניתן לקזז הפסדי הון כנגד אותו הדיבידנד כאמור, רק במידה ומדובר בהפסדי הון שוטפים מני"ע.
הקיזוז אינו אפשרי כלל בידי בעל מניות מהותי.
קרי, לא ניתן יהיה לקזז מהדיבידנד שחולק בפועל, או מהדיבידנד הרעיוני הפסדי הון שוטפים או מועברים משנים קודמות. במידה ויבחר בעל השליטה בחנ"ז לפרק את החנ"ז לפני תום שנת המס הדבר עשוי להקנות לנישום מספר יתרונות מיסויים.
ראשית, בעצם הפירוק – ההכנסה אשר תיווצר לנישום תוגדר כרווח הון ולא כדיבידנד. לפיכך, יוכל הנישום, לקזז הפסדי הון שוטפים או מועברים משנים קודמות כנגד רווח ההון אשר ייווצר לו בפירוק החנ"ז.
אותו בעל מניות יוכל לנצל עלויות שהיו לו בהקמת החנ"ז ואשר התווספו למחיר המקורי של המניות ובכך להקטין את רווח ההון שנוצר אגב הפירוק.
יתרון מס משמעותי יהיה בידי בעל מניות אשר הוא תושב חוזר רגיל, אשר כידוע זכאי לפטור של 5 שנות מס בגין הכנסותיו הפאסיביות או בידי תושב כאמור שהפך לתושב ישראל לפני 1.1.2007. לגבי תושב כאמור – בגין הכנסות מדיבידנדים, ריבית, ותמלוגים הוא זכאי לפטור המגיע לו בהתאם להוראות סעיף 97(ב)(2). אולם במידה ויחליט על פירוק החנ"ז בשנה השישית ועד לשנה העשירית שלאחר החזרה לישראל – יהא התושב פטור באופן מלא ממס על רווח הון בגין הנכסים שנרכשו בעודו תושב חוץ. למעשה, שינוי הסיווג שנוצר בדרך של פירוק בתאגיד, מהכנסת דיבידנד רעיוני לרווח הון, אפשרה במקרה האמור הנאה מפטור ממס במקום חיוב מס רגיל.
גם אם מדובר בתושב חוזר ותיק או בעולה חדש ישנו יתרון משמעותי בפירוק החנ"ז על פני חלוקת דיבידנד, שכן המיסוי בגין רווח ההון, גם לאחר תום עשר שנות הפטור, יבוצע באופן ליניארי בין התקופה בה היה בעל המניות תושב ישראל לבין התקופה בה היה בעל המניות תושב חוץ.
בנוסף, בהנחה ומדובר בחנ"ז שהוקמה לאחר ה – 1.1.2003, הכנסה אשר תוגדר כרווח הון ולא כדיבידנד, תחויב בשיעורי מס רווחי הון באופן ליניארי, קרי – לגבי התקופה עד סוף שנת 2011 תחויב בשיעור מס של 25% ולגבי התקופה שלאחר מכן בשיעור מס של 30%, בעוד שיעור המס על חלוקת דיבידנד הינו 30% על כל הסכום.

צוות משרדנו הוא בעל ניסיון רב בתחום המיסוי הבינלאומי תוך מקסום יתרונות מס אפשריים ללקוחות השונים וישמח לסייע ולייעץ במקרים המתאימים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח יוסי שלום, ממשרדנו.

זכאותה של חברה משפחתית ליהנות מהקלות המס השמורות ליחיד, נדונה במספר פסקי דין בעבר.
כך לדוגמא, בפס"ד "נטע עצמון" (עמ"ה 19/94) קבע בית המשפט כי יש לתת פטור ממס לנישום מייצג בחברה משפחתית על דמי שכירות מדירה למגורים שבבעלותה, לפי "הוראת השעה", פטור מופנה ליחידים.
בעניין פלזנשטיין (ע"א 306/88) קבע בית המשפט העליון כי על הכנסותיה של חברה משפחתית יוטל היטל שהוטל בעבר על יחידים בעלי הכנסות גבוהות.
לעומת זאת, בעניין תל-און אחזקות (ו"ע 1346-08) נדונה שאלת זכאותה של חברה משפחתית לפטור ממס במכירת דירת מגורים מזכה לפי סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), כאשר נפסק ע"י הוועדה כי כוונת המחוקק הייתה שלא להעניק זכאות לקבלת פטור ממס של "דירת מגורים מזכה" בגין מכירת דירת מגורים שבבעלותה של חברה שקופה/משפחתית.
בשבוע שעבר, ניתנה בבית המשפט העליון הלכת מומב השקעות בע"מ (להלן: "החברה") (ע"א 703/13) אשר דנה בשאלת זכאותה של חברה משפחתית לפטור ממס במכירת דירת מגורים מזכה מכח סעיף 6 לחוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה) התשע"א – 2011 (להלן: "הוראת השעה").
(ראו ניתוח פסק הדין בערכאה הקודמת במבזק 481).
בית המשפט העליון ניתח הן את סעיף 64א לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") והן את הוראת השעה וקבע כי החברה, אינה זכאית לפטור ממס במכירה דירת מגורים מזכה וזאת לאור שלושה נימוקים עיקריים:
1. דרישת הבעלות או החכירה של יחיד להבדיל מאשר בידי כל גוף משפטי אחר, משרתת באופן ישיר את התכלית של שימוש הצורך הפרטי של התא המשפחתי, זוהי דרישה קניינית מובהקת שנועדה להבטיח עד כמה שאפשר, שהדירה אכן נמכרה לצורך פרטי של התא המשפחתי ולא כמימוש "רגיל" של נכס מקרקעין. על דרישת הבעלות (הקניינית) בנכס, לא ניתן להתגבר באמצעות הוראות סעיף 64א אשר ממוקדות ב"נישום" שהוא חברה שחל עליה דין החברות הכללי וסעיף 64א לפקודה לא מסיר כליל את מסך ההתאגדות בינה לבין יחיד וניסיון התגברות על דרישת הבעלות של יחיד באמצעות הסדר המס החל על חברה משפחתית – סותר את התכלית הסוציאלית שלשמה נקבעה דרישה זו מלכתחילה.
2. "הצינור" המחבר בין השבח לבין הפקודה נמצא בסעיף 48ב(א) לחוק אשר קובע כי "לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו יראו את השבח… כחלק מההכנסה החייבת בשנת המס שבה נעשתה המכירה" (ההדגשה אינה במקור).
המשמעות היא שכל שאר העניינים הרלוונטיים בחישוב המס כגון; ניכויים, קיזוזים ופטורים – ממצים עצמם בתחומו של החוק בלבד. אי לכך, ברגע המעבר לפקודה, ובמקרה זה – הפיכתה של הכנסה החייבת של החברה המשפחתית משבח, להכנסתו של הנישום מכח סעיף 64א לפקודה – מנוטרלת ההכנסה החייבת שמבוססת על השבח מהאפשרות להחיל עליה פטורים השייכים לחוק ולכן לא ניתן לנצל פטור ממס שבח, מכח סעיף 6 להוראת השעה – בהעדר "צינור" אחר המחבר בין החוק לפקודה.
3. גם בהוראת השעה עצמה, ניתן להשוות בין סעיף 5 העוסק בהפחתת שיעור מס השבח לגבי קרקע המיועדת לבניית דירת מגורים, אשר שם נכתב במפורש ש"יחיד" לעניין זה – לרבות חברה משפחתית, לבין סעיף 6 שבו עסקינן, שלא ביקש להחיל את הביטוי "יחיד" גם על חברה משפחתית.
ולאור העובדה שאין כל עדות בפרוטוקולים אשר קדמו לחקיקת הוראת השעה, בדבר הכוונה להחיל את הסעיף גם על חברה משפחתית, הרי שהפטור במכירת דירת מגורים מזכה מכח סעיף 6 להוראת השעה – לא נועד לחול על חברה משפחתית.
נציין בנוסף, כי על אף שנושא זה עתיד היה להיות מוסדר במסגרת סעיף 64א1 לפקודה העוסקת בחברה שקופה, טרם נכנס לתוקף הסעיף הנ"ל.
גם תיקון 197 לפקודה אשר תיקן את סעיף 64א, אינו מסייע במתן הפטור האמור בחברה משפחתית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה, ממשרדנו.