מבזק מס מספר 609 - 27.8.2015

ביום 4 באוגוסט 2015 התקבל פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעניין אולשביצקי (ע"מ 57000-12-12). ביהמ"ש דן בכמה סוגיות לרבות סוגיות של פרוצדורה וראיות. אנו נתרכז במבזק זה בשני נושאים אחרים בפסק:
• הפרשי העיתוי בין צמיחת הכנסות מימון והוצאות המימון, מועדי דיווח והחבות לצרכי מס.
• הפטור מהפרשי הצמדה (לרבות הפרשי שער) ע"פ סעיף 9(13) לפקודה ותחולתו על הפרשי שער שנצמחו לפני 1.1.2006 (יום תחילת תיקון 147 שתיקן סעיף זה).
להלן עיקרי העובדות הרלוונטיות לעניינו: המערער נתן לחברה פולנית שבשליטתו ("אולמונט") הלוואות. לאחר דיון קובע ביהמ"ש, כי המערער נתן החל משנת 1998 הלוואות שוות ערך לכ-25 מיליון ₪ וקיבל החזרים בסך שווה ערך של כ – 33 מיליון ₪. הפרש הסכומים נובע גם מהפרשי שער המטבע.
שנות המס שבערעור הינן 2007 – 2008.
בשנת המס 2007 דיווח הנישום על הכנסות מימון בסך כ – 3.3 מיליון ₪ וקיזז מנגד הוצאות מימון בסך כ – 2.7 מיליון ₪. פקיד השומה טען, כי בהתאם להפרש שבין סכום קרן ההלוואות שניתנו לסכומי ההחזרים, ההכנסה הינה כ – 8 מיליון ₪, בעוד שמנגד לא הותרו הוצאות המימון שנדרשו. פקיד השומה הסכים ליתן פטור ממס על הכנסות מהפרשי שער ע"פ סעיף 9(13) אך רק לגבי אלו שנצמחו החל מיום 1.1.2006, מועד תחילת תיקון 147 לפקודה.
בנושא הראשון : המערער נטל באופן אישי הלוואות מבנקים לשם מימון הלוואותיו לאולמונט. הוצאות המימון בגין ההלוואות מהבנקים נצברו בשנים 1999 – 2006. ההכנסות המימון שנתקבלו מאולמונט חוייבו במס בשנת 2007 (בסיס מזומן). ביהמ"ש קובע על פי לשונו הצר של סעיף 17 רישא ובהסתמך בין היתר, על הלכת בראון – פישמן, כי כיוון שהוצאות המימון הוצאו בשנים קודמות ואילו הכנסות המימון התקבלו רק בשנת 2007, לא ניתן להתיר ההוצאות כנגד ההכנסות עקב הפרש העיתוי, שכן ההוצאות אינן הוצאות בייצור הכנסה בשנת המס.
נציין כי בהלכת בראון פישמן אוזכר כי הפסד מ-2(4) לפקודה אינו ניתן להעברה לשנים הבאות.
הערת ביניים שלנו: במקרים דומים, יש לשקול לדווח על הכנסות מימון כבר בשנת צבירתן, ולא להמתין לדיווח עליהן בשנת קבלתן בפועל (על בסיס מזומן), כדי למנוע תאונת מס דומה.
בנושא השני: המערער טען כי יש להכיר בזכאותו לפטור על מלוא הפרשי השער שנצמחו ממועד מתן ההלוואות. פקיד השומה מנגד, טען כי יש להתיר הפטור רק על הכנסות מהפרשי שער שנצמחו רק מיום 1.1.2006 ואילך בלבד.
ביהמ"ש ער להוראות סעיף 8ג' לפקודה הקובע כי הכנסות מהפרשי שער חייבות במס כבר בשנת צמיחתן על בסיס צבירה. מובן כי המערער לא דיווח עליהן. לו היה מדווח במועד – לא היה פטור שכן תיקון סעיף 9(13) לפקודה, נכנס לתוקף רק ביום 1.1.2006.
מנגד קובע ביהמ"ש כי ראשית בסעיף המתוקן לא נקבעה הוראת תחולה מסוייגת. ושנית, אימוץ גישת פקיד השומה – משמעותה בעצם הוצאת שומה לשנים קודמות וסגורות, בלי לפתוח שומות. כמו כן נקבע כי:
"לשון הסעיף יכולה להביא לפרשנות בלתי סבירה ולפיה נישום שלזכותו נצברו הפרשי הצמדה יהיה חייב במס עליהם כבר בשנת ההצטברות ורק בשנת המימוש, בעת שיקבל את התשלום, ייהנה מהפטור…"
בבחירה בין שתי העמדות, מעדיף ביהמ"ש את פרשנות המערער שהינה משקפת את הרווח הממשי שנצמח: "הוראה זו מתישבת היטב עם עיקרון הכללי בדיני המס לפיו בהעדר מימוש אין חבות"
לאור האמור קובע ביהמ"ש על אף הוראות סעיף 8ג', כי הכנסות הפרשי השער שנצמחו בשנים 1998 – 2006 (ולכאורה היו חייבות בדיווח ובמס כבר בשנים קודמות) והתקבלו בשנת 2007, יהיו פטורות ממס לפי סעיף 9(13) לפקודה, שנכנס לתוקף (רק) בשנת 2006.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו.

בהמשך למבזקנו מס' 562 מיום ה – 11/9/2014 בדבר הוראת שעה לגילוי מרצון, הרינו להביא לידיעתכם, כי המועד האחרון להגשת בקשות במסגרת המסלול האנונימי או המסלול המקוצר, שפורסמו בהוראה השעה האמורה הינו ה – 6/9/2015.
מטרת ההליך בין היתר היא להסדיר ולדווח על כספים וחשבונות בנק בלתי מדווחים המוחזקים על ידי ישראלים בחו"ל.

במסגרת המסלול האנונימי שבהוראת השעה, ניתן לפנות ללא ציון שמות ופרטים מזהים של נישומים, בעלי נכסים ו/או חשבונות בנק בחו"ל המבקשים להסדיר את דיווח הכספים וההכנסות שהופקו מהם, עד לסיום ההליך החישובי/שומתי, ורק לאחר מכן להזדהות.

במסגרת זו, נקבעה מסגרת זמן של 90 ימים עם אפשרות להארכה ל-90 ימים נוספים על ידי פקיד שומה שלאחריה יש לחשוף את השמות והפרטים גם אם לכאורה טרם הסתיים ההליך השומתי, אחרת – דין הבקשה להידחות.

משרדנו טיפל בשנה האחרונה בלקוחות רבים במסגרת ההליך המצוין, ומתעוררת השאלה – מה על לקוח שהגיע לאחרונה למשרדנו ובידיו אין את הנתונים הנדרשים והאסמכתאות הבנקאיות הנדרשות לשם הגשת הפנייה לרשות המיסים.

לטעמנו, בעלי נכסים לא מדווחים בחו"ל המבקשים להסדיר את דיווח ומיסוי הנכסים וההכנסות שהופקו מהם מול רשות המסים, עדייו יכולים להספיק להגיש את בקשתם במסגרת המסלול האנונימי, ובתנאי שנכון למועד הגשת הבקשה יבוצעו צעדים אופרטיביים לאיסוף נתונים רלוונטיים מחו"ל לגבי נכסיהם, תוך ציון עובדה זו במפורש בבקשתם להליך גילוי מרצון במסלול האנונימי.
בקשות כאמור – חשוב שיוגשו עד ליום 6 בספטמבר גם אם הן חסרות מקצת מהמידע הבנקאי.

נציין, כי לאור ריבוי הבקשות והלקוחות המתעניינים בהליך גילוי מרצון ולאור משך הזמן הארוך להשגת האסמכתאות, פנו לשכות מקצועיות, ובכללן לשכת רואי החשבון, למנהל רשות המסים בבקשה להאריך את תקופת הוראת השעה.
להערכתנו רשות המיסים תענה לבקשות אלו ותינתן ארכה נוספת להגשת בקשות. יחד עם זאת המלצתנו היא לא להסתמך על ארכה כאמור, ולהכין פניות להגשה במועד למקרה שבו לא תצא הודעה על הארכת המועד להגשת הבקשות.

משרדנו עוסק בשנים האחרונות רבות בתחום הסדרי מס בכלל וגילוי מרצון בפרט ופיתח מיומנות מיוחדת בנושא זה.

נשמח לעמוד לרשותכם בעת בחינת אפשרויות הטיפול והפנייה להסדר ברשות המיסים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.

בטרם יבשה הדיו על החלטת ועדת הערר בעניין חברת אלדר נכסים בע"מ, אשר קבעה כי ערכו של קניון פעיל ומצליח מורכב מנכס בלתי מוחשי הקרוי "העסק החי" ואשר ניתן גם לקרוא לו "מוניטין" (ראו הרחבה מבזק 607) , וכבר ניתנה החלטה בעניין סגל ורוייכמן (להלן: "סגל") (בו"ע 18397-11-12) נ' מנהל מסמ"ק חדרה, המסייגת מאד קביעה זו.
הסוגיה שנדונה בערר, עסקה בהערכת שווי הזכויות בקניון "לב חדרה" שנמכרו בשנת 2011 מאת סגל לחברת בריטיש ישראל מרכזי מסחר בע"מ בע"מ (להלן: "הרוכשת"). שני הצדדים היו קודם לכן בעלים משותפים בקניון, חצי חצי.
לטענת סגל, התמורה שהתקבלה בשנת 2011 בגין מכירת חלקם בקניון, שולמה בנוסף למכר הזכויות במקרקעין עצמן, גם בגין מספר נכסים נוספים שאינם מהווים "זכויות במקרקעין", כאשר לטענתם 15% מהתמורה הכוללת שולמה עבור מכירת המוניטין של הקניון, שאינה נשוא לחבות במיסוי מקרקעין.
ועדת הערר בראשותו של השופט סוקול, דחתה בפסק דין מנומק את טענת סגל, תוך ניתוח הסוגיות הבאות:
1. האם קיים בכלל מוניטין בקניון או שמדובר על המוניטין המצרפי של העסקים המצויים בו.
2. כיצד על הטוען לכך, להוכיח את קיומו של מוניטין.
3. האם ככל שקיים מוניטין, האם במכירת הזכויות בקניון במקרה דנן, שילמה הרוכשת תמורה כלשהי בגין מוניטין שרכשה.
הועדה קבעה אמנם, כי אינה מקבלת את טענת המשיב כי משרשמה הרוכשת בספריה את הקניון כנדל"ן להשקעה הרי שאין מדובר בעסק, ורק לעסק יכול ויהיה מוניטין. לדעת הועדה "אין מניעה שהעסק שנמכר יעסוק בנדל"ן להשקעה ויהיה בעל מוניטין בתחום זה. מעבר לכך מרכז קניות יכול לכלול בחובו פעילות עסקית נרחבת שאינה מתמצה רק באחזקת הנדל"ן והשכרתו…"
אולם במקביל קבעה הוועדה כי שאלת קיומו של מוניטין לעסק נמכר, אינה יכולה להילמד אך ורק מהעובדה כי התמורה המוסכמת ששולמה עבור רכישתו עולה על שווי כלל נכסיו אלא יש לשכנע כי קיים פער בין שווי השוק של הקניון הנמכר כעסק לבין שווי נכסיו, שכן עודף התמורה המוסכמת, עשוי לנבוע ממקורות שונים כגון, המוניטין של בעל העסק, של חברת הניהול או המוניטין המצרפי של העסקים המצויים בו ועל – כן על הטוען כי חלק מסכום התמורה שולם עבור מוניטין, מוטל להוכיח כי לעסק הנמכר יש מוניטין וכי זה אכן נמכר לרוכש.
תשלום עודף יכול לשמש רק כראיה אחת מתוך שלל הראיות לחיזוק הטענה בדבר קיומו ומכירתו של מוניטין אך לא ראיה יחידה.
כמו כן קבעה הוועדה, כי לצורך הוכחת קיומו של מוניטין, אין די בהוכחת מאפיינים כגון; פרסום, מיתוג, פעילויות משותפות המביאות קהל, יצירת תמהיל שוכרים – אלא יש להוכיח כי הם בוצעו ע"י בעלי הקניון ומטעמם, ולא ע"י בעלי העסקים השוכרים חנויות או ע"י חברת הניהול.
במקרה דנן הסכימה אמנם הוועדה כי התמורה המוסכמת עלתה על שווי השוק של הקניון אולם לא השתכנעה כי עודף התמורה על הערכות השווי, שיקף את המוניטין.
יצויין כי הועדה נתנה משקל רב לאומד דעתם של הצדדים ומשום שבמערכת ההסכמים והקשרים בינהם, כלל לא אוזכר עניין המוניטין, וכן כי בדיווחיה של הרוכשת לא נמצא זכר לטענה כי היא רכשה מוניטין – טענת מכר המוניטין, נחלשה.

בסיכום הדברים, דחתה הוועדה את הטענה כי יש לפצל את התמורה בגין רכישת הזכויות גם לרכישת מוניטין, תוך שהיא קובעת רף הוכחה גבוה לקיומו ולמכירתו של מוניטין בקניון.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו.