נושא קיזוז הפסדי חברה משפחתית, שמקורם בתקופה טרם היותה חברה משפחתית (להלן: "הפסדי העבר"), מהכנסות הנישום המייצג בחברה נדון כזכור בעבר בפסק הדין בעניין בי-גוד מיכל, עמ"ה 82/97. בפסק הדין בבית המשפט המחוזי פסקה כבוד השופטת ברכה אופר תום כי אין מניעה חוקית לקיזוז הפסדי העבר כנגד הכנסות הנישום המייצג. כבוד השופטת ביססה את החלטתה על לשון החוק אשר לגישתה מאפשרת פרשנות המתירה את הקיזוז האמור. בית המשפט העליון שנדרש לסוגיה העניק תוקף של פסק דין להסדר אשר אליו הגיעו הצדדים, לפיו, בין השאר, הפסדי העבר לא יהיו בני קיזוז כנגד הכנסת הנישום המייצג.

לאחרונה (12.2.2004) ניתן על ידי בית המשפט המחוזי פסק דינו של כבוד השופט מגן אלטוביה בעניין דומה, בעניינם של בני הזוג שקלרש, עמ"ה 1222/02. בית המשפט בעניין זה דחה את ערעורם של בני הזוג שקלרש, תוך קבלת עמדת אגף מס הכנסה לפיה הפסדי העבר אינם נחשבים "הפסדיה" של החברה המשפחתית, לעניין קיזוזם כנגד הכנסות הנישום המייצג.

בית המשפט, תוך שהוא קובע כי לשון הסעיף "סובלת" את שתי הפרשנויות, זו של המשיב וזו של המערערים, פונה לניתוח תכליתי של הסעיף ומבסס את החלטתו בדיון מקיף על משמעותם של הפסדים נצברים, ומגיע למסקנה כי הפסדים אלו מהווים נכס בחברה, אשר בעצם העברתם לנישום המייצג, פוגעים בנכסי החברה ובשווייה, ופוגעים ביכולתם של נושים להיפרע בעת מימוש נכסי החברה.

למיטב ידיעתנו על פסיקתו זו של בית המשפט המחוזי מתעתד הנישום לערער לבית המשפט העליון.