ככלל, חברות ישראליות רבות ממומנות על ידי הלוואת בעלים. ריבית המשולמת לבעל מניות מחברה שבבעלותו (או מוחזקת בשיעור 10% לפחות), חייבת בידי בעל המניות בשיעור המס השולי (זו גם חובת הניכוי במקור החלה על החברה).

לאור זאת, הבחירה הנפוצה בד"כ בסוג זה של מימון היא הלוואת בעלים צמודה (למדד או לשער חליפין) ולא נושאת ריבית (הפרשי ההצמדה או השער פטורים ממס בד"כ).

לאחרונה, נתקל משרדנו במקרים בהם אופן מימון זה של חברה ישראלית נעשה, כנראה מתוך הרגל, גם כאשר בעל המניות מעניק ההלוואה הינו תושב חוץ.

ככל שאין מדובר במדינת אמנה, הבחירה לעיל נכונה משום שחבות המס החלה על בעל המניות וחובת הניכוי במקור החלה על החברה, בשל הריבית, לו הייתה משולמת, הינה שיעור המס המרבי, גם אם מדובר בתושב חוץ. נדגיש לעניין זה, שסעיף 170 לפקודה העוסק בחובת ניכוי במקור לתושבי חוץ אינו חל על ריבית כאמור, אלא תקנות הניכוי מריבית דיבידנד ורווחים מסוימים.

ואולם, ככל שמדינת מושבו של בעל המניות היא מדינת אמנה, יש להתייחס לשיעור הניכוי המוגבל על פי האמנה. כך למשל, ריבית המשולמת לבעל מניות תושב צרפת תחויב במס במקור בישראל בשיעור של 10% בלבד (על הסכום ברוטו) ומנגד תנוכה כהוצאה מהכנסות החברה (בכפוף לכללים החלים על ניכוי הוצאות מימון).

מתושב ארה"ב למשל, ינוכה מס על פי האמנה בשיעור של 17.5% על הסכום ברוטו או מס שולי על הרווח מהריבית (ככל שקיימות הוצאות למעניק ההלוואה שניתן לנכותן כנגד הכנסות הריבית), באישור פקיד השומה.

מיסוי בשיעור המס השולי על הכנסות נטו (רווח) אפשרי לעמדתנו גם כאשר אין הדבר רשום מפורשות באמנת המס (להרחבה ראה מבזק מס מספר 486).

יש להביא בחשבון שבאופן עקרוני חלות על הלוואה כאמור מתושב חוץ הוראות סעיף 85א לפקודה (מחירי העברה) ויש צורך לנקוב בריבית שוק. בד"כ רשות המס הישראלית לא תתקוף מצב של אי זקיפת ריבית בנסיבות המתוארות (במיוחד במצב של חברה רווחית ו/או בעל מניות ממדינת אמנה) אך בהחלט ייתכן שבמדינת המושב של בעל המניות מעניק ההלוואה תפעיל רשות המסים המקומית הוראות מקבילות בעניין כללי מחירי העברה ותחייב את בעל המניות במס על הכנסה רעיונית זקופה.

לכאורה, כנגד חיובו של בעל המניות בהכנסת ריבית רעיונית (במדינת מושבו), ניתן לטעון שיש להתיר הוצאת ריבית רעיונית בחברה (על אף שמדובר בשתי מדינות שונות והמס שנגבה על הכנסות הריבית אינו בישראל), זאת, בין היתר, לאור הגישה שננקטה בהלכת אלישע (ע"א 8131/06), בו נקבע שהפיקדון שהופקד אצל החברה, מצמיח באופן רעיוני ריבית לנותן ההלוואה ומעניק מנגד הוצאת ריבית רעיונית למקבל ההלוואה. יחד עם זאת, גם תחת ניתוח זה של הוצאה רעיונית, ללא ניכוי המס במקור לתושב החוץ, הרי שהוצאה זו לא תותר לאור סעיף 18(ה) לפקודה.

מומלץ אם כך במקרים אלו, לנקוב בריבית שוק בהלוואות בעלים הניתנות לחברה הישראלית על ידי בעל מניותיה תושב החוץ, ובמיוחד ככל שמדובר בתושב מדינת אמנה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח יוסי שלום ולרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.