ביום 30 בספטמבר 2014 ניתן פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בנצרת ע"מ 25948-01-12 פלונית נ' פקיד שומה. להלן תקציר עובדות פס"ד הרלוונטיים למבזק זה: המערערת הייתה ידועה בציבור של אדם עד לשנת 1995. לאחר מאבקים משפטיים, נתקבל בשנת 2002 פס"ד לענייני משפחה הקובע כי מכוח חזקת השיתוף, זכאית המערערת למחצית שוויו של איגוד מקרקעין שהיה בבעלות אותו אדם, סכום אשר נקבע לשנת 1995 בסך של כ-8 מיליון ₪.

בהמשך להליכים נוספים ופטירת אותו אדם בשנת 2006, בוצע התשלום בסופו של דבר בדרך של הוצאה לפועל, והסכום שנתקבל בפועל בידיה לרבות הפרשי הצמדה וריבית עמד על כ- 12 מיליון ₪. על מרכיב הריבית בלבד (ולא על ההצמדה) ולאחר ניכוי הוצאות מיוחסות שונות, הטיל פקיד השומה מס בשיעור של 20%. יצוין כי קרן הסכום (שווי מחצית האיגוד) אינה חייבת במיסוי לפי הוראת סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין.

פלונית ערערה לביהמ"ש על חיובה במס כאמור. ביהמ"ש דוחה את הערעור בנושא זה וקובע כי:

"יש לערוך אבחנה ברורה בין קרן החוב לבין הריבית שהתקבלה במסגרת ההליכים לגביית אותה קרן. כפועל יוצא, גם אם אין הקרן חייבת במס, אין משמעות הדבר שהריבית המתקבלת בגינה פטורה ממס אף היא, אלא אם ניתן פטור מפורש בדין לאותה הכנסה שהתקבלה כריבית, דבר שלא נטען במקרה שלפנינו."(ההדגשה אינה במקור א.ח.א.כ).

לאור דברי ביהמ"ש, לכאורה, עולות שתי קביעות עיקריות:

האחת, יש לערוך הבחנה ברורה בין חיובה במס של קרן כלשהי לבין מרכיב הריבית שנצמח עליה.

השנייה, כל תשלום ריבית ללא הבחנה על מהותה של הקרן חייבת במס !!!!!

כדוגמא מן המציאות נציין מקרה בו עובדים תבעו מעסיק שלהם בגין אי תשלומי שכר מסויימים. התביעה נמשכה שנים ארוכות ובסופו של דבר זכו העובדים בהפרשי שכר בתוספת ריבית. פקיד השומה טוען כי דין הריבית כדין השכר, ומשלא דיווחו העובדים על הפרשי השכר בעבר ולא נתחייבו אז במס, הרי שחיובם היום יהא בשיעורי מס שוליים על כל התקבול – קרן וריבית. קביעה זו הינה במנוגד לפסק הדין.

בנוסף חשוב להאיר העולה מהפסק כי בהתדיינויות משפטיות דומות כגון ענייני משפחה מזונות ריבית שתפסק – תהא חייבת במס אף שהקרן לא.

נושא נוסף בשולי פסק הדין והוא מעניין במיוחד: הוצאות משפטיות ששילמה פלונית לעו"ד לאחר שנתבררה תוצאה הפסק, שולמו בשנים לאחר שקבלה את התקבול ובגינו יצאה השומה – הותרו בניכוי ע"י ביהמ"ש בניגוד לעמדת פקיד השומה, (עמדה שנתקבלה במספר פסקי דין של מועלי כספים שהשיבום שנים מאוחר יותר). וכך קובע ביהמ"ש:

"לדעתי, יישום תכלית החוק, דהיינו: קביעת ההכנסה החייבת והטלת מס אמת, מחייב את המסקנה כי במקרים המתאימים, יש לנכות את ההוצאות שהוצאו לצורך ייצור הכנסה מסוימת, בין אם אלה הוצאו במקום אחר ובין אם בנקודת זמן אחרת על ציר הזמן בהשוואה למועד קבלת ההכנסה…. כאן המקום לשוב ולהדגיש כי ענייננו כאן ב"עסקה אחת", כך שכל ההכנסות וההוצאות הקשורות אליה הן במידה רבה תחומות וברורות אף שהוצאו ו/או התקבלו על ציר זמן שחרג משנת מס אחת. בנסיבות מעין אלה, גובר הצורך לקיים את תכלית החוק: דהיינו, הטלת מס אמת על הכנסת אמת, וזאת הן משום חשיבות הדבר, הן כדי לקיים את השוויוניות בנטל המס והן משום שמדובר בהכנסה יחידה, להבדיל מעסק פעיל המניב הכנסות שוטפות במשך שנים". (ההדגשה אינה במקור א.ח.א.כ).

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה לרו"ח ענת דואני, ממשרדנו.