מבזק מס מספר 556 - 31.7.2014

ביום 16 ביולי 2014 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ע"מ 10-02-26026 בעניין גד בירן ויעקב קירמאיר (להלן – "המערערים") נגד פקיד שומה נתניה.

המערערים הינם בעלים של מבנה אשר במשך 16 שנה, עד לשנת 1998, שימש את החברה שבבעלותם לפעילותה העיסקית. ממועד זה ואילך עברה החברה לפעול במקום אחר, והמבנה הושכר לאחרים.

המערערים שהוכרו כנכים בשיעור של 100% דיווחו על הכנסותיהם לשנים 2006-2007 מהשכרת המבנה כ"הכנסה מיגעה אישית" בהתאם להגדרה בסעיף 1(7) לפקודה ודרשו פטור בהתאם לסעיף 9(5) לפקודה. נציין כי, המערערים עבדו בחברה שנים רבות.

לטענת פקיד השומה, מאחר והמבנה שימש את המערערים להפקת הכנסה באמצעות חברה שהייתה בשליטתם, ולא שימש אותם ישירות בהפקת הכנסתם מיגיעה אישית, ההכנסה אינה עונה להגדרת "הכנסה מיגיעה אישית" ולפיכך אינם זכאים לפטור 9(5).

ביהמ"ש דוחה את טענת פקיד השומה ומקבל את עמדתם של המערערים וקובע כי יש לראות בהכנסות מהשכרת המבנה כ"הכנסה מיגיעה אישית" כהגדרתה בסעיף 1(7) לפקודה.

עוד מוסיף ביהמ"ש כי:

"הגם שהכנסה זו התקבלה במסגרת משפטית של חברה, לא מצאתי על שום מה ייגרע חלקו של מי שעומד בתנאי ההגדרה בס"ק 7, כאשר העסק שניהל או היגיעה האישית שהשקיע בו בעשר השנים האחרונות, התנהלו במסגרת של חברה." (ההדגשה אינה במקור א.ח.א).

למעשה ביהמ"ש מאפשר לראות פעילות שנעשתה באמצעות חברה כפעילותם של בעלי השליטה בה ובעצם מתעלם מהחברה, לצורך סיווג ההכנסה כהכנסה מיגיעה אישית!!!

אל מול פס"ד זה ניתן למצוא  את פס"ד המחוזי (עמ"ה 1180/05 מעדני רט מפעלי מזון ומחסני קירור בע"מ ואח' נגד פקיד שומה נתניה), שבו החברה היתה בעלת הנכס והנישום ביקש להחיל את פטור 9(5) על הכנסותיו ממשכורת מהחברה בטענה שמדובר בהכנסה מיגיעה אישית בהתאם לסעיף 1(7) לפקודה. כבוד השופט אלטוביה דחה את טענת המערער וזאת מאחר שהחברה הפיקה את ההכנסה העיסקית בעבר והפעילה את הנכס וכי לא ניתן להתעלם מבחירתו של הנישום לפעול באמצעות חברה.

נציין כי בעניין רט ביקש הנישום לסווג את משכרתו מהחברה כהכנסה מיגיעה אישית ולא את דמי השכירות.

יתכן כי במקרה כגון זה של רט, סיווגה של החברה כחברה בית יאפשר יחוס של הכנסות החברה  עצמן לבעלי המניות וכך למעשה יתאפשר הסיווג של ההכנסות מהמבנה כהכנסה מיגיעה אישית בידי הנישום.

טענה נוספת שהעלה פקיד השומה כפי שאנו נוהגים מעת לעת לשמוע: "מדוע דווקא עכשיו כשהפכת לנכה בחרת לסווג את ההכנסה כהכנסה מיגיעה אישית?" בעניין זה לא נותר לנו אלא לצטט את תשובת כבוד השופטת אגמון גונן:

"לפני סיום אציין, כי לא ירדתי לסוף דעתה של המשיבה בכל הנוגע לטיעון הנסמך על אופן הדיווח של המערערים עובר להכרה בהם כנכים בשיעור של 100%. אך ברור הוא, כי שאיפתו של כל נישום הינה להקטין את חבות המס החלה עליו, ככל שהדין מאפשר זאת. מקום בו נפתחה בפני המערערים האפשרות לסווג את דמי השכירות המתקבלים בגין המבנה כ"הכנסה מיגיעה אישית", אך טבעי הוא כי ביקשו הם לחסות תחת סיווג מקל זה. "

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן ולרו"ח ענת דואני, ממשרדנו.

במסגרת תיקון 197 לפקודה, הוחלפה "נאמנות יוצר תושב חוץ" ב"נאמנות תושבי חוץ" ונוספה לפקודה "נאמנות נהנה תושב ישראל", שסיווג משנה של נאמנות זו הינה "נאמנות קרובים" – נאמנות נהנה תושב ישראל שבין כל יוצריה לבין כל הנהנים בה קיימים יחסי קרבה משפחתית מסוימים כפי שהוגדרו.

ב"נאמנות קרובים", חלוקות מהנאמן לנהנה יתחייבו במס בשיעור של 30% ("מסלול החלוקה"), או לחילופין במס בשיעור של 25% שיוטל על ההכנסות השוטפות ("המסלול השוטף"), והכול ביחס להכנסות שהופקו או נצמחו בחו"ל, בכפוף לתנאים שבפקודה.

בדברי ההסבר להצעת "חוק ההסדרים" צוין ש"שיעור המס של 30%, הגבוה משיעור מס של 25% החל במיסוי נהנה ישראלי בנאמנות תושבי ישראל, נועד לפצות על דחיית המס הניתנת לנאמנות קרובים ממועד הפקת ההכנסות למועד החלוקה", קרי – הגדלת שיעור המס נועדה לפצות את ה"קופה הציבורית" עבור דחיית עיתוי אירוע המס ותו לא.

אולם בד בבד עם דחיית עיתוי המס למועד החלוקה, יצרה הפקודה מצב של מיסוי תלת-שלבי, ככל שהוטלו מסי חוץ על הכנסות נאמנות קרובים במסלול החלוקה, כפי שיוסבר להלן (לעמדתנו במסלול השוטף לא קמה סוגיה כאמור כלל).

הפקודה אינה קובעת האם חלוקת הכנסה מהווה למעשה יחוס של ההכנסה החייבת שהפיקה הנאמנות ובמקביל ייחוס של מיסי החוץ ששולמו (כדוגמת זיכוי עקיף) – לפי גישת הברוטו, או שמא עסקינן בחלוקה של תזרים הממוסה ב – 30%, ללא התייחסות למסים ששולמו על ידי הנאמן – לפי גישת הנטו, ואם כך הרי שמדובר בסעיף היוצר מקור הכנסה חדש (הדומה במהותו לדיבידנד ליחיד). במה דברים אמורים?

טלו מקרה של דיבידנד בסך 100 שקיבל נאמן (בנאמנות קרובים) מחברה אמריקאית, ממנו נוכה בארה"ב מס במקור בשיעור של 25% בהתאם להוראות האמנה.

לפי גישת הברוטו, ישולם בעת החלוקה מס בשיעור של 5% (תשלום של 30% על סכום של 100, וזיכוי מסי החוץ בהתאם), אך לפי גישת הנטו, סכום החלוקה של 75 ימוסה בישראל במס בשיעור של 30%, ומשמעות הדבר כי הכנסות הדיבידנד מחו"ל מוסו אפקטיבית במסים בשיעור מצטבר של 47.5%, וזאת מבלי להביא בחשבון את מס החברות ששולם על ידי החברה האמריקאית המחלקת כך שבפועל שיעור המס האפקטיבי יכול לעלות על 65%, וספק אם המחוקק התכוון לזאת.

על מנת למנוע את העיוות האמור, ראוי שרשות המסים תבהיר, כי לשיטתה ניתן ליישם את גישת הברוטו במקרה כאמור. שכן יש לזכור כי הגדלת שיעור המס במסלול החלוקה נומקה בדברי ההסבר כאמור, בטעם של דחיית התשלום בלבד. בנוסף יצויין כי בחירת עיתויי החלוקה ושאר המידע על רווחי הנאמנות אינם בשליטת הנהנה אלא מצויים בידי הנאמן.

ככל שגישת הברוטו היא הנכונה, גם לעמדתנו, על הנאמן לבצע מעקב של סוגי ההכנסות מחו"ל ומסי חוץ ששולמו על אותן הכנסות על פני השנים על מנת שיוכל לייחסם לחלוקות המבוצעות על ידו בשנים העוקבות. בכל מקרה, ניתן ורצוי להיערך מבעוד מועד על מנת להימנע מהצורך להידרש לדיון בסוגיה זו.

למשרדנו ניסיון רב בטיפול בנאמנויות ובחבויות המס והדיווח החלות עליהן.

נשמח לסייע במקרים המתאימים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.

כידוע, שוויה של זכות פלונית במקרקעין נקבע בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") כשווי שוק, אלא אם כן מתקיים אחד משני חריגים, שהראשון שבהם קובע כי יש לקבוע את שוויה של הזכות כתמורה שנקבעה בין הצדדים, אם התקיימו כל שלושת התנאים הבאים:

1. העסקה נעשתה בכתב.
2. התמורה נקבעה בתום לב.
3. התמורה לא הושפעה מקיום יחסים מיוחדים בין המוכר לקונה (במישרין או בעקיפין).

אין זה מספיק לקבוע כי בין הצדדים שררו יחסים מיוחדים על מנת לשלול את שוויה של הזכות כתמורה שנקבעה בין הצדדים – אלא יש לקבוע בצורה ברורה כי התמורה המוסכמת בעסקה אכן הושפעה מאותם יחסים מיוחדים.

במרבית המקרים, מי שמנסה להגן על התמורה החוזית הם דווקא הצדדים לעסקה, בעוד שמנהל מסמ"ק טוען לשווי השוק, אשר בד"כ גבוה יותר.

בפס"ד שניתן השבוע ב-3 עררים בעניין מושב בלפוריה כנגד מנהל מסמ"ק חיפה (להלן: "המנהל") (ו"ע 36903-05-12 ועוד) התהפכו היוצרות, כאשר דווקא הצדדים לעסקה טענו לקביעת שווי העסקה כשווי השוק וזאת בניגוד לעמדת המנהל.

במקרה הנדון, מדובר במקרקעין בבעלות קרן היסוד, שהיו בשימוש מושב בלפוריה (אגודה  שיתופית) במשך שנים רבות ובתאריך 27/5/2009 נמכרו לאגודה.

התמורה ששולמה בגין חלקה מסויימת, נשוא המחלוקת, היתה בסך 782,000 ₪ בלבד, בעוד ששווי השוק ע"פ הערכת שמאי, עמד על 51,300,000 ₪. סכום השווי היה הסכום שדווח ע"י האגודה כשווי רכישה ועליו שילמה, תוך שהיא טוענת לקביעת השווי כשווי השוק לאור הפער העצום בין התמורה החוזית לשווי השוק, הנובע מן היחסים המיוחדים שהתפתחו בין הצדדים לאורך ההיסטוריה.

יובהר מיד, כי המוכרת – קרן היסוד, היתה פטורה ממס שבח מכוח "האמנה בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית העולמית", כך שהגדלת שווי המכירה, אינה גורמת לה כל חבות מס.

מובן כי מצד הרוכשת, הגדלת שווי הרכישה כאמור היה מביא לקיטון מהותי בכל שבח עתידי שיצמח לה במכירה של המקרקעין בעתיד. מנהל מסמ"ק טען מנגד כי שווי התמורה הנמוך אינו נובע מקיומם של יחסים מיוחדים בין הצדדים אלא מקורו ב"טיב הזכויות" שנרכשו שהן מצומצמות מאד ("בעלות ערטילאית") לטענתו, ביחס לזכויות בעלות מלאות.

ביהמ"ש דחה את טענותיו של המנהל וקבע כי התמורה שנקבעה בין הצדדים אכן הושפעה מקיומם של יחסים מיוחדים.

ביהמ"ש ניתח בהרחבה את הביטוי "יחסים מיוחדים" וקבע בין היתר כי לא כל קשר עסקי קודם מוגדר כ"יחסים מיוחדים". עם זאת, על אף שנקבע בעבר כי מקום שבו התמורה הושפעה מהטבות ותמריצים יראו בכך כ"יחסים מיוחדים", הרי שלעניין סעיף 1 לחוק מדובר רק באלו הנוגעים לתכונותיהם המיוחדות של הצדדים לעסקה ולא כאשר ההטבה ניתנה כדי לתמרץ פעילות כללית.

במקרה דנן קבע ביהמ"ש, כי לאור עקרונות השומה וההנחיות שניתנו לשמאי, ברור כי התמורה חוזית הושפעה גם משיקולים חיצוניים אחרים הקשורים לקשר המיוחד בין הצדדים ולכן המחיר החוזי הושפע מקיומם של יחסים מיוחדים. עם זאת החזיר בית המשפט את התיק לשלב ההשגה לקביעת שווי השוק המדויק במכירה.

יש לציין כי קביעת התמורה כשווי השוק, השונה מהתמורה ששולמה בפועל, כאשר התמורה הושפעה מקיומם של יחסים מיוחדים, יכולה במקרים מסוימים להוות בסיס להפחתת מס לא נאותה ו/או להקים חבויות מס נוספות הן לפי פקודת מס הכנסה והן לפי חוק מע"מ !!

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו.

כידוע, שוויה של זכות פלונית במקרקעין נקבע בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") כשווי שוק, אלא אם כן מתקיים אחד משני חריגים, שהראשון שבהם קובע כי יש לקבוע את שוויה של הזכות כתמורה שנקבעה בין הצדדים, אם התקיימו כל שלושת התנאים הבאים:

1. העסקה נעשתה בכתב.
2. התמורה נקבעה בתום לב.
3. התמורה לא הושפעה מקיום יחסים מיוחדים בין המוכר לקונה (במישרין או בעקיפין).

אין זה מספיק לקבוע כי בין הצדדים שררו יחסים מיוחדים על מנת לשלול את שוויה של הזכות כתמורה שנקבעה בין הצדדים – אלא יש לקבוע בצורה ברורה כי התמורה המוסכמת בעסקה אכן הושפעה מאותם יחסים מיוחדים.

במרבית המקרים, מי שמנסה להגן על התמורה החוזית הם דווקא הצדדים לעסקה, בעוד שמנהל מסמ"ק טוען לשווי השוק, אשר בד"כ גבוה יותר.

בפס"ד שניתן השבוע ב-3 עררים בעניין מושב בלפוריה כנגד מנהל מסמ"ק חיפה (להלן: "המנהל") (ו"ע 36903-05-12 ועוד) התהפכו היוצרות, כאשר דווקא הצדדים לעסקה טענו לקביעת שווי העסקה כשווי השוק וזאת בניגוד לעמדת המנהל.

במקרה הנדון, מדובר במקרקעין בבעלות קרן היסוד, שהיו בשימוש מושב בלפוריה (אגודה  שיתופית) במשך שנים רבות ובתאריך 27/5/2009 נמכרו לאגודה.

התמורה ששולמה בגין חלקה מסויימת, נשוא המחלוקת, היתה בסך 782,000 ₪ בלבד, בעוד ששווי השוק ע"פ הערכת שמאי, עמד על 51,300,000 ₪. סכום השווי היה הסכום שדווח ע"י האגודה כשווי רכישה ועליו שילמה, תוך שהיא טוענת לקביעת השווי כשווי השוק לאור הפער העצום בין התמורה החוזית לשווי השוק, הנובע מן היחסים המיוחדים שהתפתחו בין הצדדים לאורך ההיסטוריה.

יובהר מיד, כי המוכרת – קרן היסוד, היתה פטורה ממס שבח מכוח "האמנה בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית העולמית", כך שהגדלת שווי המכירה, אינה גורמת לה כל חבות מס.

מובן כי מצד הרוכשת, הגדלת שווי הרכישה כאמור היה מביא לקיטון מהותי בכל שבח עתידי שיצמח לה במכירה של המקרקעין בעתיד. מנהל מסמ"ק טען מנגד כי שווי התמורה הנמוך אינו נובע מקיומם של יחסים מיוחדים בין הצדדים אלא מקורו ב"טיב הזכויות" שנרכשו שהן מצומצמות מאד ("בעלות ערטילאית") לטענתו, ביחס לזכויות בעלות מלאות.

ביהמ"ש דחה את טענותיו של המנהל וקבע כי התמורה שנקבעה בין הצדדים אכן הושפעה מקיומם של יחסים מיוחדים.

ביהמ"ש ניתח בהרחבה את הביטוי "יחסים מיוחדים" וקבע בין היתר כי לא כל קשר עסקי קודם מוגדר כ"יחסים מיוחדים". עם זאת, על אף שנקבע בעבר כי מקום שבו התמורה הושפעה מהטבות ותמריצים יראו בכך כ"יחסים מיוחדים", הרי שלעניין סעיף 1 לחוק מדובר רק באלו הנוגעים לתכונותיהם המיוחדות של הצדדים לעסקה ולא כאשר ההטבה ניתנה כדי לתמרץ פעילות כללית.

במקרה דנן קבע ביהמ"ש, כי לאור עקרונות השומה וההנחיות שניתנו לשמאי, ברור כי התמורה חוזית הושפעה גם משיקולים חיצוניים אחרים הקשורים לקשר המיוחד בין הצדדים ולכן המחיר החוזי הושפע מקיומם של יחסים מיוחדים. עם זאת החזיר בית המשפט את התיק לשלב ההשגה לקביעת שווי השוק המדויק במכירה.

יש לציין כי קביעת התמורה כשווי השוק, השונה מהתמורה ששולמה בפועל, כאשר התמורה הושפעה מקיומם של יחסים מיוחדים, יכולה במקרים מסוימים להוות בסיס להפחתת מס לא נאותה ו/או להקים חבויות מס נוספות הן לפי פקודת מס הכנסה והן לפי חוק מע"מ !!

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו.

בעקבות התמשכות מבצע "צוק איתן" הודיע המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כי בתיאום עם צה"ל, ישולמו מקדמות ע"ח תגמולי מילואים לאוכלוסיות הבאות שגויסו בצו 8, כדלקמן:

1. אינם שכירים (עצמאים או שאינם עובדים), לפי המידע המצוי במל"ל.
2. מעסיקי מגוייסים שכירים יקבלו מקדמה גלובלית עד הגשת התביעה, לפי תגמול מינימלי מוכפל במספר המגוייסים.
3. משפחות מגוייסים שכירים, על פי פניה שתוגש בטופס בל/509 שהותאם לכך (הטופס ניתן להורדה מהאינטרנט). התשלומים הם מימון ביניים: משפחות מועסקים שכירים שיקבלו מקדמה כאמור (ובלי קשר אמורים לקבל שכר רגיל מן המעסיק) סביר שיתבקשו להחזיר עודף תגמול שקבלו כפי שיתברר בתביעה המסודרת שיגיש המעסיק למל"ל בהמשך.
4. המקדמות ישולמו בתחילת חודש אוגוסט בעבור שירות מילואים שבוצע במהלך חודש יולי 2014.
5. למען הסר ספק חישוב תגמול מילואים בצו 8 זהה לחישוב תגמול מילואים בזמן רגיעה.

הדגשות (שאינן קשורות בהכרח למבצע הנוכחי)

1. עובד שכיר בשני מקומות יקבל את שכרו מהמעסיק העיקרי ויתבע בעצמו את השלמת התגמול בגין עבודתו הנוספת.
2. דין התגמול המגיע לעובד ממעסיקו כדין שכר עבודה וזכותו של העובד להגיש תובענה לפי חוק הגנת השכר נגד מעסיק המסרב לשלם התגמול או מעכב אותו.
3. עובד יומי שעבד פחות מ-75 ימים לפני צאתו למילואים יתבע את התגמול בעצמו בתביעה אישית, אם המעסיק אינו תובע את התגמול בעבורו.
4. עובד עצמאי יקבל אוטומטית את התגמול על פי ההכנסה הידועה למל"ל. עם קבלת השומה תיערך התחשבנות מחדש.
5. מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי זכאי לתגמול בסכום התגמול המזערי שהוא בסך 5,881 ש"ח לחודש או 196.02 ₪ ליום.
6. החל מאוגוסט 2008 בעבור שירות רצוף של עד 6 ימים, או שארית של מספר ימי השירות הרצופים בניכוי כפולות של 7:

• בגין עד חמישה ימי שרות רצופים: משולם התגמול בתוספת 40%.
• ככל שהיו בחישוב שישה ימים: משולם התגמול בתוספת יום אחד (במקום התגמול לעיל). (ראה בהרחבה ודוגמא, במבזק מס 263).

7. התגמול משולם בעבור כל יום שירות ללא אבחנה אם נפגעה הכנסתו של המשרת במילואים עקב השירות או לא. כלומר, אם המשרת במילואים עבד יום עבודה רגיל וביצע את השירות מעבר לשעות העבודה, או בימי המנוחה השבועיים שלו, או בחופשתו, ישולמו לו הן שכר עבודה והן תגמולי המילואים.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

בעקבות התמשכות מבצע "צוק איתן" הודיע המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כי בתיאום עם צה"ל, ישולמו מקדמות ע"ח תגמולי מילואים לאוכלוסיות הבאות שגויסו בצו 8, כדלקמן:

1. אינם שכירים (עצמאים או שאינם עובדים), לפי המידע המצוי במל"ל.
2. מעסיקי מגוייסים שכירים יקבלו מקדמה גלובלית עד הגשת התביעה, לפי תגמול מינימלי מוכפל במספר המגוייסים.
3. משפחות מגוייסים שכירים, על פי פניה שתוגש בטופס בל/509 שהותאם לכך (הטופס ניתן להורדה מהאינטרנט). התשלומים הם מימון ביניים: משפחות מועסקים שכירים שיקבלו מקדמה כאמור (ובלי קשר אמורים לקבל שכר רגיל מן המעסיק) סביר שיתבקשו להחזיר עודף תגמול שקבלו כפי שיתברר בתביעה המסודרת שיגיש המעסיק למל"ל בהמשך.
4. המקדמות ישולמו בתחילת חודש אוגוסט בעבור שירות מילואים שבוצע במהלך חודש יולי 2014.
5. למען הסר ספק חישוב תגמול מילואים בצו 8 זהה לחישוב תגמול מילואים בזמן רגיעה.

הדגשות (שאינן קשורות בהכרח למבצע הנוכחי)

1. עובד שכיר בשני מקומות יקבל את שכרו מהמעסיק העיקרי ויתבע בעצמו את השלמת התגמול בגין עבודתו הנוספת.
2. דין התגמול המגיע לעובד ממעסיקו כדין שכר עבודה וזכותו של העובד להגיש תובענה לפי חוק הגנת השכר נגד מעסיק המסרב לשלם התגמול או מעכב אותו.
3. עובד יומי שעבד פחות מ-75 ימים לפני צאתו למילואים יתבע את התגמול בעצמו בתביעה אישית, אם המעסיק אינו תובע את התגמול בעבורו.
4. עובד עצמאי יקבל אוטומטית את התגמול על פי ההכנסה הידועה למל"ל. עם קבלת השומה תיערך התחשבנות מחדש.
5. מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי זכאי לתגמול בסכום התגמול המזערי שהוא בסך 5,881 ש"ח לחודש או 196.02 ₪ ליום.
6. החל מאוגוסט 2008 בעבור שירות רצוף של עד 6 ימים, או שארית של מספר ימי השירות הרצופים בניכוי כפולות של 7:

• בגין עד חמישה ימי שרות רצופים: משולם התגמול בתוספת 40%.
• ככל שהיו בחישוב שישה ימים: משולם התגמול בתוספת יום אחד (במקום התגמול לעיל). (ראה בהרחבה ודוגמא, במבזק מס 263).

7. התגמול משולם בעבור כל יום שירות ללא אבחנה אם נפגעה הכנסתו של המשרת במילואים עקב השירות או לא. כלומר, אם המשרת במילואים עבד יום עבודה רגיל וביצע את השירות מעבר לשעות העבודה, או בימי המנוחה השבועיים שלו, או בחופשתו, ישולמו לו הן שכר עבודה והן תגמולי המילואים.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.