מבזק מס מספר 549 - 11.6.2014

ביום 5.6.2014 פרסם משרד האוצר להערות הציבור, תזכיר הצעת חוק תגמול נושאי משרה במוסדות פיננסיים (אישור מיוחד והגבלת הוצאות בשל תגמול חריג), התשע"ד – 2014 (להלן- "התזכיר").

מדובר בגופים הפיננסיים בלבד: בנקים, קרנות הנאמנות, מנהלי תיקי השקעות, חברות הביטוח וכו', ולא בתאגידים ציבוריים אחרים.

סיבת התיקון על פי דברי ההסבר הינה כי גופים אלו מנהלים את כספי הציבור, המהווים את החלק הארי מתיק הנכסים הפיננסי של הציבור וכי לפעילות גופים אלו השפעה מהותית על היציבות הפיננסית במשק. מטרת החוק המוצע, הינה להגביל את שכר הבכירים במוסדות אלו. לשם כך בחר המחוקק בשתי דרכים מקבילות:

• הכבדת דרך אישור השכר: קביעת מנגנון אישור מיוחד בתאגיד, לאישור התקשרות/ שכר של התאגיד עם/ל בכיריו, העולה על 3.5 מיליון ₪ בשנה.
• אי התרת ניכוי עלויות שכר כהוצאה לצורכי מס: עלויות "שכר" מעבר לסכום תקרה שנתי של 3.5 מיליון ש"ח לעובד/נושא משרה, לא יותרו בניכוי.

להלן נתאר בתמצית את עיקרי התזכיר:

דיני תאגידים:

סעיף 2(א) לתזכיר קובע כי: "התקשרות גוף פיננסי עם נושא משרה בכירה או עובד המכהן או מועסק בגוף הפיננסי, במישרין או בעקיפין באשר לתנאי כהונתו או העסקתו, הכוללת מתן תגמול העולה על 3.5 מיליון ₪ לשנה, כפי שחושב בהתאם לכללי החשבונאות שלפיהם מוצגת ההוצאה החזויה בדו"ח הכספי, תהיה טעונה אישורם של אלה, בסדר הזה:"

• ועדת תגמול (ובהעדרה – ועדת ביקורת);
• דירקטוריון (ובגוף החייב למנות דירקטורים חיצוניים או בלתי תלויים, נדרש גם אישור רוב דירקטורים אלו);
• בגוף פיננסי שהוא חברה ציבורית – נדרש אישור אסיפה כללית. (לא יכללו קולותיהם של בעלי שליטה עניין וכד'). לא נרחיב בעניין.

התקשרות כאמור שלא אושרה כדין, תהא חסרת תוקף. במקרה בו עובד או נושא משרה בכירה מקבלים גמול גם מגוף קשור, יחושב גובה השכר באופן מצרפי.

דיני מיסים:

סעיף 4 לתזכיר קובע תיקון לפקודת מס הכנסה, לפיו יווסף סעיף 32(17) לפקודת מס הכנסה המגביל את סכום עלות השכר (במישרין או בעקיפין), שיותר כהוצאה לגוף הפיננסי, בגין עובד או נושא משרה, לסכום "התקרה לתשלום" שנקבע.

הגדרות עיקריות:

"שכר" – הכנסה לפי סעיפי 2(1), 2(2), או 2(10) לפקודה, מענק פרישה או מוות, מניות כהגדרתן בסעיף 102 או תגמול, שניתנו לעובד/ לנושא משרה בכירה בקשר עם עבודתו/כהונתו בגוף הפיננסי, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות באמצעות חברה בשליטתו; 

"תגמול" – לרבות התחייבות למתן תגמול, בין במישרין ובין בעקיפין, ולרבות שווה כסף, שכר, מענק, דמי ניהול/ יעוץ/ שכירות, עמלה, ריבית, תשלום מבוסס מניות, תגמול פרישה שאינו תשלום פנסיוני, טובת הנאה וכל הטבה אחרת, והכל למעט דיבידנד; 

"עלות השכר" – שכר בתוספת תשלומי המעביד השוטפים לקרן השתלמות או קופ"ג ובתוספת דמי ביטוח לאומי ששילם המעביד.

"התקרה לתשלום" – 3.5 מיליון ₪ לשנה. מסכום זה ינוכו, בניכוי הוצאות שאינן מותרות בניכוי לצרכימס.

עובד/ נושא משרה המועסקים במספר גופים קשורים, יחושב סכום התקרה לכולם יחד, ותאום ההוצאה יעשה לכ"א באופן יחסי.

נעיר כמה הערות בסיסיות:

• ההגדרות "שכר" ו-"תגמול" הינן הגדרות מעגליות וחופפות: "שכר" כולל "תגמול" ו"תגמול" כולל "שכר".

מעגל חקיקה שאינו ראוי.

• אף שבדברי ההסבר מופיע במפורש כי מתוך תקרת 3.5 מליון ₪ המותרים, יופחתו הוצאות שאינן מותרות בניכוי (כך שהתקרה המותרת לצורך מס בפועל תהא קטנה יותר), ההגדרה מעורפלת ומאפשרת פרשנות לפיה התקרה המותרת הינה כבר מנוכת הוצאות שלא הותרו בניכוי.
• השכר הינו כאמור על פי רישומים חשבונאיים וכולל (לפי הגדרת "תגמול") גם התחייבות לתגמול, כלומר הפרשות שונות לרבות הפרשות לפיצויים. כידוע ישנן הוצאות רבות הנרשמות בספרים כהוצאה בעוד שלצורכי מס לא. חלקן יתכן שכלל לא יותרו וחלקן יותרו במועד מאוחר יותר. בעוד שבעניין הטבות 3(ט) או 102 המחוקק מציין במפורש כי הטבות אלו יכללו בשכר לצורך בחינת עמידה בתקרה רק בשנת המימוש, הרי שלא ניתנה בתזכיר כל התייחסות להוצאות חשבונאיות אחרות. מהאמור עלול לצאת כי הוצאות חשבונאיות שיותרו לצורכי מס רק בשנת תשלומן וכד' כגון על פי הוראות סעיפי 18(א)  או 18(ב), לפקודה יחשבו כהוצאות שאינן מותרות בניכוי ויפחיתו את תקרת ההוצאה המוכרת של 3.5 מליוני הש"ח האמורים. באותו אופן לדעתנו הוצאות חשבונאיות כתוצאה מהקצאת אופציות מניות לפי סעיף 102 במסלול ההוני, (ואילו הן המרבית המוחלטת של ההקצאות), אף שלצורך מס החלק ההוני אינו הוצאה כלל ואף לא יותר בעתיד, הרי שלשונית נראה שבכל זאת הוא נכלל בהגדרת "עלות שכר" ובשל כך יקטין את התקרה המותרת בניכוי. איננו חושבים שלכך מכוון המחוקק אך זוהי הפרשנות הלשונית, וראוי לתקנה.

• ככל הנראה מחשש של התנגשות עם חוקי יסוד שונים, לא הגביל המחוקק את השכר עצמו אלא הוא מנסה בדרך של "איום" שלילת עודף ההוצאה כך שתחשב כהוצאה שאינה מותרת בניכוי, כדי לרסן את סכומי השכר המטורפים הרווחים כיום. עם זאת ודווקא בהתאם לאווירת שוק ההון, אנו חוששים שלא רק שהציבור לא יצא נשכר מחקיקה זו אלא אף ישא בהוצאות מס נוספות בגין חריגות שכר שכן יאושרו ולא יותרו בניכוי על פי החקיקה המוצעת.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו.

בארה"ב מונהג החל משנת 2009 נוהל גילוי מרצון לגבי הכנסות ויתרות בחשבונות בנק המוחזקים על ידי אזרחי ארה"ב מחוץ לארה"ב (Offshore Voluntary Disclosure Program) בעקבות פרשת בנק UBS.

נהלים מעודכנים  פורסמו בשנים 2011 ו- 2012 (יחדיו, "נהלי הגילוי מרצון"). נהלי הגילוי מרצון יועדו לאזרחי ארה"ב שהסתירו במודע כספים בחשבונות בנק מחוץ לארה"ב .

לגבי הנוהל המעודכן משנת 2012 ראו מבזקנו מס' 460 מיום ה- 2 באוגוסט 2012.

במסגרת ועידת המס בוושינגטון, ארה"ב, הציג נציב ה – IRS, מר JOHN A. KOSKINEN ("הנציב") נתונים לגבי תוצאות נהלי הגילוי מרצון, ומהם עולה כי למעלה מ- 43 אלפי אזרחי ארה"ב דיווחו על חשבונות בנק בחו"ל וההכנסות מהם, ושילמו במצטבר מסים, ריבית וקנסות בסכום מצטבר של כ- 6 מיליארד דולר ארה"ב.

הנציב מסר בוועידה, כי ה -IRS  בוחן לעדכן את נהלי הגילוי מרצון על מנת שיתאימו גם לאזרחי ארה"ב שלא דיווחו על חשבונות בנק מחוץ לארה"ב וההכנסות מהם שלא במודע, למשל, אזרח ארה"ב השוהה מחוץ לארה"ב תקופה ארוכה, ולמעשה מרבית חייו שהה מחוץ לארה"ב, או אזרח ארה"ב שלא הייתה באפשרותו לבצע דיווח במסגרת נהלי הגילוי מרצון, מבלי שיושתו עליו קנסות בסכומים ניכרים. אזרחים אלו אינם זקוקים לחסינות מפני הליך פלילי או קנסות גבוהים המוטלים על אזרחים ארה"ב שהסתירו במודע דבר קיומם של חשבונות בנק בחו"ל ואת ההכנסות מהם.

אנו נעדכן אתכם, אם וככל שיפורסם נוהל מעודכן על ידי ה – IRS.

מכל מקום, תושב ישראל לצרכי מס, שיש לו אזרחות אמריקאית, המבקש לבצע גילוי מרצון בארה"ב, צריך לשקול גם את השלכות המס בישראל, בעיקר אם לא דיווח עליהן בארץ, שכן בנסיבות מסוימות, הוא עשוי לחוב בגין הכנסותיו שידווחו בארה"ב גם בישראל.

ללא ביצוע גילוי מרצון בישראל לגבי חשבונות הבנק המצויים מחוץ לישראל, הוא עשוי להתחייב בכפל מס, בישראל ובארה"ב.

בשולי הדברים נזכירכם, כי במסגרת הסכמי ה – FATCA שחתמה ארה"ב עם מדינות שונות, (לרבות הסכם שבמהות עם משרד האוצר הישראלי, לפיו יועבר מידע לרשויות המס בארצות הברית, באמצעות רשות המסים בישראל אשר תקבל את המידע מהגופים הפיננסיים בישראל) או לחילופין עם מוסדות פיננסים במדינות שונות, יקבלו רשויות המס בארה"ב מידע לגבי חשבונות הבנק של אזרחי ארה"ב בין שהוסתרו במודע ובין שלא במודע.

משרדנו הינו בעל ניסיון רב בטיפול בפניות לגילוי מרצון מול רשות המסים בישראל, כמו גם מבצע שיתוף פעולה עם מומחי מס מארה"ב שיכולים לסייע לאזרחי ארה"ב, שהינם תושבי ישראל המבקשים לבצע גילוי מרצון בארה"ב.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.

בארה"ב מונהג החל משנת 2009 נוהל גילוי מרצון לגבי הכנסות ויתרות בחשבונות בנק המוחזקים על ידי אזרחי ארה"ב מחוץ לארה"ב (Offshore Voluntary Disclosure Program) בעקבות פרשת בנק UBS.

נהלים מעודכנים  פורסמו בשנים 2011 ו- 2012 (יחדיו, "נהלי הגילוי מרצון"). נהלי הגילוי מרצון יועדו לאזרחי ארה"ב שהסתירו במודע כספים בחשבונות בנק מחוץ לארה"ב .

לגבי הנוהל המעודכן משנת 2012 ראו מבזקנו מס' 460 מיום ה- 2 באוגוסט 2012.

במסגרת ועידת המס בוושינגטון, ארה"ב, הציג נציב ה – IRS, מר JOHN A. KOSKINEN ("הנציב") נתונים לגבי תוצאות נהלי הגילוי מרצון, ומהם עולה כי למעלה מ- 43 אלפי אזרחי ארה"ב דיווחו על חשבונות בנק בחו"ל וההכנסות מהם, ושילמו במצטבר מסים, ריבית וקנסות בסכום מצטבר של כ- 6 מיליארד דולר ארה"ב.

הנציב מסר בוועידה, כי ה -IRS  בוחן לעדכן את נהלי הגילוי מרצון על מנת שיתאימו גם לאזרחי ארה"ב שלא דיווחו על חשבונות בנק מחוץ לארה"ב וההכנסות מהם שלא במודע, למשל, אזרח ארה"ב השוהה מחוץ לארה"ב תקופה ארוכה, ולמעשה מרבית חייו שהה מחוץ לארה"ב, או אזרח ארה"ב שלא הייתה באפשרותו לבצע דיווח במסגרת נהלי הגילוי מרצון, מבלי שיושתו עליו קנסות בסכומים ניכרים. אזרחים אלו אינם זקוקים לחסינות מפני הליך פלילי או קנסות גבוהים המוטלים על אזרחים ארה"ב שהסתירו במודע דבר קיומם של חשבונות בנק בחו"ל ואת ההכנסות מהם.

אנו נעדכן אתכם, אם וככל שיפורסם נוהל מעודכן על ידי ה – IRS.

מכל מקום, תושב ישראל לצרכי מס, שיש לו אזרחות אמריקאית, המבקש לבצע גילוי מרצון בארה"ב, צריך לשקול גם את השלכות המס בישראל, בעיקר אם לא דיווח עליהן בארץ, שכן בנסיבות מסוימות, הוא עשוי לחוב בגין הכנסותיו שידווחו בארה"ב גם בישראל.

ללא ביצוע גילוי מרצון בישראל לגבי חשבונות הבנק המצויים מחוץ לישראל, הוא עשוי להתחייב בכפל מס, בישראל ובארה"ב.

בשולי הדברים נזכירכם, כי במסגרת הסכמי ה – FATCA שחתמה ארה"ב עם מדינות שונות, (לרבות הסכם שבמהות עם משרד האוצר הישראלי, לפיו יועבר מידע לרשויות המס בארצות הברית, באמצעות רשות המסים בישראל אשר תקבל את המידע מהגופים הפיננסיים בישראל) או לחילופין עם מוסדות פיננסים במדינות שונות, יקבלו רשויות המס בארה"ב מידע לגבי חשבונות הבנק של אזרחי ארה"ב בין שהוסתרו במודע ובין שלא במודע.

משרדנו הינו בעל ניסיון רב בטיפול בפניות לגילוי מרצון מול רשות המסים בישראל, כמו גם מבצע שיתוף פעולה עם מומחי מס מארה"ב שיכולים לסייע לאזרחי ארה"ב, שהינם תושבי ישראל המבקשים לבצע גילוי מרצון בארה"ב.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.

האם הצהרה על רכישת זכות במקרקעין בהתאם לסעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") ותשלום מס הרכישה כנדרש, יכולים לשמש אסמכתא לבעלות עליהם?

במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בשנות התשעים בין אחים בעניין בעלות על מגרש, הגיש אחד האחים – דניאל, הצהרה "מאוחרת" על רכישת מחצית המגרש מאדם בשם אלי אילון, עוד בשנות השמונים ולפיכך הוצאה לו שומה על פי הצהרתו, לרבות דרישה לתשלום קנסות בגין האיחור בדיווח.

בנוסף, הודיע לו מנהל מסמ"ק כי לא יקבל אישור עבור משרד רישום המקרקעין בנוגע לתשלום המיסים וזאת בשל קיום עסקה נוגדת של אחיו יעקב.

לאחר ערעורים ודיונים נוספים לרבות בבית המשפט העליון, בהם הובהר כי הבעלות על המגרש הינה של יעקב וכתוצאה מכך דניאל חויב בהוצאות משפט, ביטל לבסוף מנהל מסמ"ק את השומות והשיב לדניאל את המס ששילם.

דניאל הגיש תביעה כנגד המדינה לפיצוי כספי בטענה לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מזיוף מסמכים ורישום כוזב בפנקסי המקרקעין, לאור טענתו כי הוא הגיש את הצהרתו על סמך רישומים של הנתבעת לפיהם אחיו ואלי אילון הם בעלי הנכס, ולכן הוא הצהיר כי רכש את חלקו של אילון בנכס.

לטענתו המדינה לא הייתה אמורה להוציא לו שומה עקב הצהרתו, כיוון שכבר בשנות השמונים דווח לשלטונות המס כי אחיו הוא הבעלים של כל הנכס ועל כן בקבלת הצהרתו גרמה לו המדינה נזקים.

בית המשפט דחה בערכאה ראשונה את תביעתו וקבע שאין לבוא בטרוניה כלשהי לנתבעת כאשר היא פעלה בהתאם להצהרה ובקשה מפורשת של דניאל. גם ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי  בע"א 1183-05-13 דחתה את הערעור וקבעה כי "רישומי מיסוי מקרקעין אינם יכולים לשמש אסמכתא לבעלות או ליצור מצב לגבי הבעלות, זאת משום שאין בידי מנהל מיסוי מקרקעין יכולת לבדוק את אמיתות ההצהרות ופעולותיו מצמצמות בגביית מיסים בהתאם להצהרות הצדדים".

בהזדמנות זו נזכיר הוראת ביצוע "ישנה" של מיסוי מקרקעין (הו"ב 33/95) הקובעת כי במקרה של רישום עסקה סותרת, כגון שבעל זכות במקרקעין מגיש הצהרה על מכירתה לאדם כלשהו, על אף שבגין אותה זכות הגיש הצהרה קודמת על מכירתה לאחר, יש לשום כל הצהרה לגופה.

בנוסף נקבע בהוראת הביצוע כי לא ינתן אישור לטאבו עקב שומה נוספת על אותה עסקה ועל המנהל להודיע בכתב לצדדים כי אין הוא נוקט עמדה איזו מן המכירות היא התקפה, עד שהדבר יוכרע ע"י ערכאה מוסמכת או עד שתתקבל הודעה מן הצדדים על ביטולה.

לאחר שיוכרע סופית בעניין – יבוטלו החיובים בגין השומה שבוטלה.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות רו"ח (משפטן) אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו – לשעבר, מנהל תחום קבלנים ונדל"ן בחטיבה המקצועית ברשות המיסים.    

בתחילת חודש יוני 2014 פרסם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) חוזר לגבי אופן הטיפול בקביעת בסיס השכר לתשלום דמי ביטוח  וגמלאות מחליפות שכר לעובדים המועסקים בחו"ל על ידי מעסיקים ישראלים, אשר שכרם כולל תשלומי אש"ל פטורים מדמי ביטוח. זאת כאשר העובד פונה למל"ל בטענה שתשלום האש"ל הוא מסווה לשכר.

רקע כללי

על פי תקנות מס הכנסה רשאי מעסיק ישראלי ששולח עובד לעבוד בחו"ל לנכות את התשלומים ששולמו לעובד לצורך הוצאות האש"ל, מההכנסה החייבת במס של העובד.

לפי חוק הביטוח הלאומי, סכומים אלו שהותרו בניכוי על ידי מס הכנסה ואינם נחשבים כהכנסה בידי עובד לא יובאו בחשבון לצורך חישוב גמלאות מחליפות שכר ולצורך חישוב דמי ביטוח.

פסיקות בנושא אש"ל חו"ל

בפסקי הדין גריידי במס הכנסה (שנת 2011), ודביר וירום בביטוח לאומי (2011-2012) נקבע כי הוצאות האש"ל אינם כאלו ויש לראותם כחלק מהשכר החייב במס הכנסה מחד ומזכה בגמלאות מאידך (ראה בהרחבה העובדות והניתוח במבזק מס מספר 475 מיום 29.11.2012).

עיקרי הוראות החוזר

• ככלל, תשלומי אש"ל בהתאם לפקודה ולתקנות מס הכנסה אינם שכר ולא יזכו בגמלה.
• יש מצבים שבהם מבוטח טוען כי בניגוד למוצג ולמדווח בידי המעביד, הרי האש"ל אצלו הוא חלק משכר העבודה, ובשל כך הוא דורש להכלילו בבסיס ההכנסה לצורך קביעת גמלה. במקרה זה, יבקש ממנו פקיד הביטוח הלאומי תצהיר מפורט על כך, לרבות הודעתו/ הודאתו כי אש"ל זה מהווה הכנסה חייבת לפי סעיף 2(2) לפקודה והכל בצירוף תיעוד תומך.
• תבוצע ביקורת ניכויים למעביד לבחינת אמיתות ההצהרה והשוואה למועסקים דומים אחרים.
• תבוצע החלפת מידע עם פקיד השומה הרלוונטי.
• תיקבע החלטה מקצועית אם להיעתר לבקשה בהתאם לתצהיר ולהגדיל את הבסיס לגמלאות, אם לאו.
• ככל שהוגדל הבסיס לגמלאות, יחוייב המעביד על פי סעיף 369 לחוק (שיפוי), וכן יידרש לשלם למל"ל את הפרשי דמי הביטוח.
• עד לקבלת החלטה סופית בנושא הבסיס לתשלום הגמלה, ישולמו הגמלאות לפי הבסיס שממנו חושבו דמי הביטוח.

יצויין כי אף שהחוזר מתאר במפורש פעולה רק בעקבות פניית עובד כאמור, הרי שיש להניח כי בביקורת ניכויים שוטפת שמבצע המל"ל אצל מעסיקים רלוונטיים, תיבחן גם סוגיית אש"ל חו"ל – אם הוא אכן אש"ל או שמא הוא שכר מוסווה החייב בדמי ביטוח.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור. נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

בתחילת חודש יוני 2014 פרסם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) חוזר לגבי אופן הטיפול בקביעת בסיס השכר לתשלום דמי ביטוח  וגמלאות מחליפות שכר לעובדים המועסקים בחו"ל על ידי מעסיקים ישראלים, אשר שכרם כולל תשלומי אש"ל פטורים מדמי ביטוח. זאת כאשר העובד פונה למל"ל בטענה שתשלום האש"ל הוא מסווה לשכר.

רקע כללי

על פי תקנות מס הכנסה רשאי מעסיק ישראלי ששולח עובד לעבוד בחו"ל לנכות את התשלומים ששולמו לעובד לצורך הוצאות האש"ל, מההכנסה החייבת במס של העובד.

לפי חוק הביטוח הלאומי, סכומים אלו שהותרו בניכוי על ידי מס הכנסה ואינם נחשבים כהכנסה בידי עובד לא יובאו בחשבון לצורך חישוב גמלאות מחליפות שכר ולצורך חישוב דמי ביטוח.

פסיקות בנושא אש"ל חו"ל

בפסקי הדין גריידי במס הכנסה (שנת 2011), ודביר וירום בביטוח לאומי (2011-2012) נקבע כי הוצאות האש"ל אינם כאלו ויש לראותם כחלק מהשכר החייב במס הכנסה מחד ומזכה בגמלאות מאידך (ראה בהרחבה העובדות והניתוח במבזק מס מספר 475 מיום 29.11.2012).

עיקרי הוראות החוזר

• ככלל, תשלומי אש"ל בהתאם לפקודה ולתקנות מס הכנסה אינם שכר ולא יזכו בגמלה.
• יש מצבים שבהם מבוטח טוען כי בניגוד למוצג ולמדווח בידי המעביד, הרי האש"ל אצלו הוא חלק משכר העבודה, ובשל כך הוא דורש להכלילו בבסיס ההכנסה לצורך קביעת גמלה. במקרה זה, יבקש ממנו פקיד הביטוח הלאומי תצהיר מפורט על כך, לרבות הודעתו/ הודאתו כי אש"ל זה מהווה הכנסה חייבת לפי סעיף 2(2) לפקודה והכל בצירוף תיעוד תומך.
• תבוצע ביקורת ניכויים למעביד לבחינת אמיתות ההצהרה והשוואה למועסקים דומים אחרים.
• תבוצע החלפת מידע עם פקיד השומה הרלוונטי.
• תיקבע החלטה מקצועית אם להיעתר לבקשה בהתאם לתצהיר ולהגדיל את הבסיס לגמלאות, אם לאו.
• ככל שהוגדל הבסיס לגמלאות, יחוייב המעביד על פי סעיף 369 לחוק (שיפוי), וכן יידרש לשלם למל"ל את הפרשי דמי הביטוח.
• עד לקבלת החלטה סופית בנושא הבסיס לתשלום הגמלה, ישולמו הגמלאות לפי הבסיס שממנו חושבו דמי הביטוח.

יצויין כי אף שהחוזר מתאר במפורש פעולה רק בעקבות פניית עובד כאמור, הרי שיש להניח כי בביקורת ניכויים שוטפת שמבצע המל"ל אצל מעסיקים רלוונטיים, תיבחן גם סוגיית אש"ל חו"ל – אם הוא אכן אש"ל או שמא הוא שכר מוסווה החייב בדמי ביטוח.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור. נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.