מבזק מס מספר 535 - 27.2.2014

ביום 24/12/2013, ניתן בביהמ"ש המחוזי פס"ד בעניין אינפו – סיסטמס (להלן – החברה) (ע"מ 1572-09-12).

החברה עוסקת בביצוע ספירות מלאי במחסני לקוחותיה. לשם כך, היא שוכרת רכבים פרטיים, המשמשים אותה לצורך עיסוקה בלבד (קביעה זו היתה מוסכמת בין הצדדים). החברה קיזזה את מלוא מס התשומות בגין שכירת הרכבים.

מנהל מע"מ טען כי על פי הוראות תקנה 14(א) לתקנות מע"מ, מס התשומות בגין רכישת או השכרת רכב פרטי לא יותר בניכוי. שלילת הניכוי מסוייגת בתקנה 14(ב) במקרים מסויימים לפי רשימה סגורה. כיוון שהחברה ופעילותה אינם כלולים בחריגים אלו, הרי שניכוי מס תשומות על שכירת רכב נשלל לחלוטין בין אם הרכב שימש בלעדית ביצור הכנסה ובין אם לאו.

לטענת החברה, תקנה 18 לתקנות מע"מ הדנה בשיעור ניכוי מע"מ התשומות מאפשרת את הניכוי. זאת בשל נוסח הסיפא של תקנה 18(א) הקובע כי "…. וגם לשימוש בעסקאות שלגביהן אין מס התשומות מותר בניכוי או לכל שימוש אחר (להלן בתקנה זו – שלא לצרכי העסק) – יהא ניתן לניכוי בשיעור יחסי שהוא כיחס השימוש לצרכי העסק לכלל השימוש".

לטענת החברה הוראת תקנה 18 הקובעת שיעור ניכוי מס תשומות לפי אופי השימוש בתשומה  (עסקי/ פרטי וכד'), גובר על הוראת תקנה 14. לטענתה פרשנות מנהל מע"מ אינה הגיונית, כך שבעוד שתשומות לשימוש מעורב כדוגמת שימוש בטלפון סלולארי מותרים בחלקם ע"פ תקנה 18 בעוד שתשומות שכירות רכב המשמש במלואו לצורך עסקי, ישללו כליל.

ביהמ"ש דוחה את הערעור וקובע שתקנה 18 הינה תקנה כללית הדנה בתשומות שבמהותן מותרות בניכוי, אלא מכיוון שהשימוש בהן מעורב (פרטי/ עסקי או פטור/ חייב), הן תותרנה בחלקן לפי אופי ושיעור השימוש בהן. תקנה 14(א) הינה תקנה ספציפית הקובעת באופן מפורש כי, למעט החריגים, תשומות ברכישת או השכרת רכב פרטי לא יותרו בניכוי. מקום שהתשומות לא יותרו ע"פ תקנה 14(א) כלל, לא ניתן להתירן ע"פ תקנה 18.

ובלשון ביהמ"ש:

"…מקום שמחוקק המשנה, (תקנה 14 – א.ח.א) בהתאם לסמכות שהוקנתה לו בחוק, קבע שלא יותר ניכוי של תשומות הנובעות משכירות רכב, לא ניתן יהיה לנכות תשומות אלה, גם לא מכח תקנה 18…".

ביהמ"ש תומך קביעתו זו בין השאר גם בפתיח של תקנה 18(א): "מבלי לפגוע בהוראות פרק זה…".

תקנה 14 ותקנה 18 שתיהן בפרק ה' לתקנות.

מכאן כי הוראות תקנה 14 השוללות לחלוטין ניכוי מע"מ תשומות בגין רכישה או שכירות של רכב פרטי גוברות על תקנה 18 המתירות ניכוי יחסי של מע"מ תשומות בפעילות מעורבת או אחרת.

יצוין כי ביהמ"ש "מזכיר" כי הוראות תקנה 18 (ניכוי יחסי) כן יחולו בעניין שימוש שוטף ברכב פרטי כגון הוצאות ההחזקה השוטפת של רכב פרטי, שכן תקנה 14 דנה ברכישה (לרבות דמי שכירות) בלבד.

בנוסף נזכיר את פס"ד שידורי קשת (ע"ש 2296/95) בו נדונה שאלה דומה, עת המערערת רכשה כלי רכב פרטיים וחילקה אותם כפרסים במשחקי טלוויזיה. המערערת ניכתה מס תשומות בגין רכישת כלי הרכב, וטענה כי השימוש בהם הינו עסקי לחלוטין. ביהמ"ש (כב' השופט הומינר) קבע כי לשון תקנה 14 לתקנות מע"מ היא חד משמעית והחריגים לה מהווים רשימה סגורה, וכי הטענה של שימוש עסקי מוחלט ומכירה בהנחה של 100% דינה להידחות בשל הוראת חקיקה ספציפית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו. 

ביום 24/12/2013, ניתן בביהמ"ש המחוזי פס"ד בעניין אינפו – סיסטמס (להלן – החברה) (ע"מ 1572-09-12).

החברה עוסקת בביצוע ספירות מלאי במחסני לקוחותיה. לשם כך, היא שוכרת רכבים פרטיים, המשמשים אותה לצורך עיסוקה בלבד (קביעה זו היתה מוסכמת בין הצדדים). החברה קיזזה את מלוא מס התשומות בגין שכירת הרכבים.

מנהל מע"מ טען כי על פי הוראות תקנה 14(א) לתקנות מע"מ, מס התשומות בגין רכישת או השכרת רכב פרטי לא יותר בניכוי. שלילת הניכוי מסוייגת בתקנה 14(ב) במקרים מסויימים לפי רשימה סגורה. כיוון שהחברה ופעילותה אינם כלולים בחריגים אלו, הרי שניכוי מס תשומות על שכירת רכב נשלל לחלוטין בין אם הרכב שימש בלעדית ביצור הכנסה ובין אם לאו.

לטענת החברה, תקנה 18 לתקנות מע"מ הדנה בשיעור ניכוי מע"מ התשומות מאפשרת את הניכוי. זאת בשל נוסח הסיפא של תקנה 18(א) הקובע כי "…. וגם לשימוש בעסקאות שלגביהן אין מס התשומות מותר בניכוי או לכל שימוש אחר (להלן בתקנה זו – שלא לצרכי העסק) – יהא ניתן לניכוי בשיעור יחסי שהוא כיחס השימוש לצרכי העסק לכלל השימוש".

לטענת החברה הוראת תקנה 18 הקובעת שיעור ניכוי מס תשומות לפי אופי השימוש בתשומה  (עסקי/ פרטי וכד'), גובר על הוראת תקנה 14. לטענתה פרשנות מנהל מע"מ אינה הגיונית, כך שבעוד שתשומות לשימוש מעורב כדוגמת שימוש בטלפון סלולארי מותרים בחלקם ע"פ תקנה 18 בעוד שתשומות שכירות רכב המשמש במלואו לצורך עסקי, ישללו כליל.

ביהמ"ש דוחה את הערעור וקובע שתקנה 18 הינה תקנה כללית הדנה בתשומות שבמהותן מותרות בניכוי, אלא מכיוון שהשימוש בהן מעורב (פרטי/ עסקי או פטור/ חייב), הן תותרנה בחלקן לפי אופי ושיעור השימוש בהן. תקנה 14(א) הינה תקנה ספציפית הקובעת באופן מפורש כי, למעט החריגים, תשומות ברכישת או השכרת רכב פרטי לא יותרו בניכוי. מקום שהתשומות לא יותרו ע"פ תקנה 14(א) כלל, לא ניתן להתירן ע"פ תקנה 18.

ובלשון ביהמ"ש:

"…מקום שמחוקק המשנה, (תקנה 14 – א.ח.א) בהתאם לסמכות שהוקנתה לו בחוק, קבע שלא יותר ניכוי של תשומות הנובעות משכירות רכב, לא ניתן יהיה לנכות תשומות אלה, גם לא מכח תקנה 18…".

ביהמ"ש תומך קביעתו זו בין השאר גם בפתיח של תקנה 18(א): "מבלי לפגוע בהוראות פרק זה…".

תקנה 14 ותקנה 18 שתיהן בפרק ה' לתקנות.

מכאן כי הוראות תקנה 14 השוללות לחלוטין ניכוי מע"מ תשומות בגין רכישה או שכירות של רכב פרטי גוברות על תקנה 18 המתירות ניכוי יחסי של מע"מ תשומות בפעילות מעורבת או אחרת.

יצוין כי ביהמ"ש "מזכיר" כי הוראות תקנה 18 (ניכוי יחסי) כן יחולו בעניין שימוש שוטף ברכב פרטי כגון הוצאות ההחזקה השוטפת של רכב פרטי, שכן תקנה 14 דנה ברכישה (לרבות דמי שכירות) בלבד.

בנוסף נזכיר את פס"ד שידורי קשת (ע"ש 2296/95) בו נדונה שאלה דומה, עת המערערת רכשה כלי רכב פרטיים וחילקה אותם כפרסים במשחקי טלוויזיה. המערערת ניכתה מס תשומות בגין רכישת כלי הרכב, וטענה כי השימוש בהם הינו עסקי לחלוטין. ביהמ"ש (כב' השופט הומינר) קבע כי לשון תקנה 14 לתקנות מע"מ היא חד משמעית והחריגים לה מהווים רשימה סגורה, וכי הטענה של שימוש עסקי מוחלט ומכירה בהנחה של 100% דינה להידחות בשל הוראת חקיקה ספציפית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו. 

מדינת ישראל חתומה על למעלה מ- 50 אמנות מס עם מדינות זרות. במסגרת אמנות אלה, קיים בד"כ סעיף שעניינו חילופי מידע בין המדינות, ככל שהמידע דרוש לביצוע הוראות האמנה או החוקים הפנימיים של המדינות הדנים במסים, המכוסים על ידי האמנה. נציין כי ארגון ה- OECD, האמון על ניסוח אמנת המודל עליה מבוססות גם אמנות המס שישראל היא צד להן, הרחיב את סעיף 26 בדבר חילופי מידע ואת דברי הפרשנות לסעיף, כך שבמקרים מסוימים ניתן יהיה לבקש\למסור מידע עבור קבוצת נישומים מוגדרת ללא פירוט הנישומים (בדומה לבקשת מידע המכונה "פישינג").

לצד אמנות המס, במהלך השנים, החלו להיחתם הסכמים בין-לאומיים, שעניינם חילופי מידע, כדוגמת:

(א) ההסכם הרב צדדי לעזרה הדדית בין הרשויות במדינות שונות בנושאי מסים, העוסק בין היתר בנושאים של חילופי מידע ועזרה בגבייה של חובות מס במטרה להתמודד עם נושא התחמקות והעלמות מסים. על הסכם זה חתומות 64 מדינות: שוויץ, בריטניה, ארה"ב ואחרות, לצד בליז, ברמודה, איי הבתולה הבריטיים ועוד.

ישראל אינה חתומה, לעת עתה, על אמנה זו.

(ב) הסכמים פרטניים בין מדינות שעניינם חילופי מידע בנושאי מס. לרוב הסכמים אלה יחתמו עם מדינות הידועות כ"מקלטי מס". האי ג'רזי למשל, חתום על הסכם לחילופי מידע עם מספר רב של מדינות מערביות לרבות ארה"ב. אותן מדינות "נוחות" מעבירות מידע ספציפי עפ"י בקשה, וכן מידע אוטומטי מדי שנה עפ"י האמור בהסכם.

המידע הנאסף על ידי רשות המסים בישראל הינו מידע שחלה לגביו חובת סודיות, שהפרתה נושאת בחובה עונש מאסר או קנס, ובהתאם להוראות הפקודה בנוסחה היום, ניתן למוסרו רק למדינה שחתומה עם ישראל על אמנת מס.

לצורך אכיפת הסכמים קיימים לחילופי מידע וכצעד מקדים לחתימתם של הסכמים נוספים, התעורר הצורך לתקן את הפקודה על מנת שיתאפשר למסור מידע למדינה שעמה קיים הסכם לחילופי מידע לשם אכיפת חוקי המס של ישראל או של המדינה האחרת שעמה ייחתם ההסכם.

לצורך זאת הוצע תיקון מס' 200 לפקודה ("הצעת החוק"), שבמסגרתו תתווספנה לפקודה הוראות המתירות העברת מידע במסגרת הסכם לחילופי מידע (יוער כי למיטב הבנתנו חקיקה זו נתמכת בידי הבנקים בישראל אשר תאפשר להם להעביר מידע על תושבי ואזרחי ארה"ב לרשויות בארה"ב לאור הוראות ה -FATCA הדרקוניות, וזאת מבלי לעבור על הוראות חוקיות בישראל).

בהצעת החוק צוין, שלצורך ההגנה על פרטיותם של נישומים שלגביהם מועבר המידע, העברת המידע תהא כפופה לקיומם של שלושה תנאים מצטברים: (א) המידע דרוש למדינה הזרה לצורך אכיפת דיני המס שלה, ורשות המסים בישראל הייתה רשאית להשתמש באותו מידע לצורך אכיפת חוקי המס בישראל; (ב) בהסכם נקבע כי המדינה הזרה חייבת בשמירת סודיות של המידע ואבטחתו; (ג) העברת המידע הותנתה בכך שהמדינה הזרה תעשה שימוש במידע רק לצורך אכיפת דיני המס שלה ולא תעבירו לגוף אחר באותה מדינה שאינו עוסק באכיפת דיני המס ולא למדינה אחרת.

יחד עם זאת, הצעת החוק אינה מתירה לנישום כל זכות לדעת או להביע את עמדתו בעניין מידע בעניינו המועבר למדינה זרה.

חתימה על הסכמים לחלופי מידע עשויה להוות נדבך נוסף במאבקה של רשות המסים באיתור מידע לגבי נכסים המצויים בחו"ל של תושבי ישראל, שטרם דווחו לרשויות המס.

נציע לרשויות המס בישראל, מטעמים מעשיים, כי יאפשרו לנישומים לפנות ולגלות להן את המידע באופן וולונטארי טרם חתימת הסכמים לחילופי מידע, למשל עם פרסום נוהל חדש לביצוע גילוי מרצון אנונימי.

בנוסף נעיר כי לאור אפשרות לפגיעה מהותית בזכויותיו של אדם שפרטיו יועברו ע"י רשות המיסים בישראל למדינה זרה, ראוי כי המחוקק יתיר בחוק עצמו זכות שימוע או הליך חלופי אחר לאותו אדם, טרם העברת מידע בעניינו למדינה הזרה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.

מדינת ישראל חתומה על למעלה מ- 50 אמנות מס עם מדינות זרות. במסגרת אמנות אלה, קיים בד"כ סעיף שעניינו חילופי מידע בין המדינות, ככל שהמידע דרוש לביצוע הוראות האמנה או החוקים הפנימיים של המדינות הדנים במסים, המכוסים על ידי האמנה. נציין כי ארגון ה- OECD, האמון על ניסוח אמנת המודל עליה מבוססות גם אמנות המס שישראל היא צד להן, הרחיב את סעיף 26 בדבר חילופי מידע ואת דברי הפרשנות לסעיף, כך שבמקרים מסוימים ניתן יהיה לבקש\למסור מידע עבור קבוצת נישומים מוגדרת ללא פירוט הנישומים (בדומה לבקשת מידע המכונה "פישינג").

לצד אמנות המס, במהלך השנים, החלו להיחתם הסכמים בין-לאומיים, שעניינם חילופי מידע, כדוגמת:

(א) ההסכם הרב צדדי לעזרה הדדית בין הרשויות במדינות שונות בנושאי מסים, העוסק בין היתר בנושאים של חילופי מידע ועזרה בגבייה של חובות מס במטרה להתמודד עם נושא התחמקות והעלמות מסים. על הסכם זה חתומות 64 מדינות: שוויץ, בריטניה, ארה"ב ואחרות, לצד בליז, ברמודה, איי הבתולה הבריטיים ועוד.

ישראל אינה חתומה, לעת עתה, על אמנה זו.

(ב) הסכמים פרטניים בין מדינות שעניינם חילופי מידע בנושאי מס. לרוב הסכמים אלה יחתמו עם מדינות הידועות כ"מקלטי מס". האי ג'רזי למשל, חתום על הסכם לחילופי מידע עם מספר רב של מדינות מערביות לרבות ארה"ב. אותן מדינות "נוחות" מעבירות מידע ספציפי עפ"י בקשה, וכן מידע אוטומטי מדי שנה עפ"י האמור בהסכם.

המידע הנאסף על ידי רשות המסים בישראל הינו מידע שחלה לגביו חובת סודיות, שהפרתה נושאת בחובה עונש מאסר או קנס, ובהתאם להוראות הפקודה בנוסחה היום, ניתן למוסרו רק למדינה שחתומה עם ישראל על אמנת מס.

לצורך אכיפת הסכמים קיימים לחילופי מידע וכצעד מקדים לחתימתם של הסכמים נוספים, התעורר הצורך לתקן את הפקודה על מנת שיתאפשר למסור מידע למדינה שעמה קיים הסכם לחילופי מידע לשם אכיפת חוקי המס של ישראל או של המדינה האחרת שעמה ייחתם ההסכם.

לצורך זאת הוצע תיקון מס' 200 לפקודה ("הצעת החוק"), שבמסגרתו תתווספנה לפקודה הוראות המתירות העברת מידע במסגרת הסכם לחילופי מידע (יוער כי למיטב הבנתנו חקיקה זו נתמכת בידי הבנקים בישראל אשר תאפשר להם להעביר מידע על תושבי ואזרחי ארה"ב לרשויות בארה"ב לאור הוראות ה -FATCA הדרקוניות, וזאת מבלי לעבור על הוראות חוקיות בישראל).

בהצעת החוק צוין, שלצורך ההגנה על פרטיותם של נישומים שלגביהם מועבר המידע, העברת המידע תהא כפופה לקיומם של שלושה תנאים מצטברים: (א) המידע דרוש למדינה הזרה לצורך אכיפת דיני המס שלה, ורשות המסים בישראל הייתה רשאית להשתמש באותו מידע לצורך אכיפת חוקי המס בישראל; (ב) בהסכם נקבע כי המדינה הזרה חייבת בשמירת סודיות של המידע ואבטחתו; (ג) העברת המידע הותנתה בכך שהמדינה הזרה תעשה שימוש במידע רק לצורך אכיפת דיני המס שלה ולא תעבירו לגוף אחר באותה מדינה שאינו עוסק באכיפת דיני המס ולא למדינה אחרת.

יחד עם זאת, הצעת החוק אינה מתירה לנישום כל זכות לדעת או להביע את עמדתו בעניין מידע בעניינו המועבר למדינה זרה.

חתימה על הסכמים לחלופי מידע עשויה להוות נדבך נוסף במאבקה של רשות המסים באיתור מידע לגבי נכסים המצויים בחו"ל של תושבי ישראל, שטרם דווחו לרשויות המס.

נציע לרשויות המס בישראל, מטעמים מעשיים, כי יאפשרו לנישומים לפנות ולגלות להן את המידע באופן וולונטארי טרם חתימת הסכמים לחילופי מידע, למשל עם פרסום נוהל חדש לביצוע גילוי מרצון אנונימי.

בנוסף נעיר כי לאור אפשרות לפגיעה מהותית בזכויותיו של אדם שפרטיו יועברו ע"י רשות המיסים בישראל למדינה זרה, ראוי כי המחוקק יתיר בחוק עצמו זכות שימוע או הליך חלופי אחר לאותו אדם, טרם העברת מידע בעניינו למדינה הזרה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.

סעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") מציין ארבע אפשרויות להגדרת "מכירה", כאשר האפשרות השלישית קובעת שגם מתן זכות להורות על הענקת זכות במקרקעין, מהווה אירוע מכירה החייב במס בהתאם לחוק.

לאור נוסחו של סעיף 1 כאמור, כל יפוי כח הניתן לעו"ד, נאמן או למתווך בעת עסקה במקרקעין, במטרה להביא לידי מכירתם בשם הבעלים, עשוי לכאורה להקים אירוע מכירה מקדים מאת הבעלים לאותו נציג.

ואולם, המחוקק היה ער לעובדה כי מדובר למעשה בידו הארוכה של הבעלים ואין כל הצדקה להעביר את הבעלות על המקרקעין לידי הנציג ומשכך  נקבעו הוראות שונות בחוק, אשר מונעות את אירוע המס הנ"ל. כך לדוגמא, רשות המיסים הביעה את עמדתה לא אחת כי אין לראות באירוע העברה של זכות במקרקעין מנהנה לנאמן כאירוע מכירה וזאת מאחר ורואים את הנאמן כידו הארוכה של הנהנה.

סעיף 53 לחוק, מעניק פטור ממס, בהתקיימם של  ארבעה תנאים חלופיים, למתן יפוי כח לנציג מטעם הבעלים, למכור לצד ג' זכות במקרקעין.

חשוב להדגיש כי הרציונאל של הפטור האמור הינו  מתן  פטור ליפוי הכח אשר ניתן לטובת הבעלים ולא ליפוי כח שמטרתו הבטחת זכותו של הרוכש, שאז למעשה הבעלים מתנתק מהנכס בפועל ועל כן מדובר במכירה. ואמנם בעמ"ש 157/02 אדיב עיאס ואח', נפסק כי לאור מתן יפוי כח בלתי חוזר לטובת נציג למכור את המקרקעין במחיר ראוי, הרי שמדובר במכירת המקרקעין לנציג וממנו לקונה.

סעיף 51 לחוק, מאפשר את דחיית תשלום המס בהסכם למכירת זכות במקרקעין עד לקיומו של אחד משלשה אירועים. הארוע השלישי המצוי בסעיף 51(3) לחוק, הינו מתן יפוי כח בלתי חוזר לקונה או לאדם אחר לרשום זכות במקרקעין על שם הקונה או לפקודתו.

ואמנם בעמ"ש 69/86 בעניין פרנקל, נפסק כי גם כאשר טרם נתמלאו התנאים של העברת הקרקע לבעלות המוכר וקבלת מלוא התמורה על ידו – עדיין מתן יפוי הכוח בדומה לאמור, מהווה התקיימות של תנאי 51(3) לחוק, ואפשרות דחיית תשלום המס נשללה. 

לאור האמור עולה השאלה, האם ניתן בכלל להעזר בסעיף 51 לחוק במטרה לדחות תשלומי מס, באשר כמעט בכל עסקה כיום ניתן לעו"ד ב"כ הקונה יפוי בלתי חוזר להעברת הזכות במקרקעין ע"ש הקונה בהתקיים התנאים שהוסכם עליהם, ולאור הניתוח דלעיל ופס"ד שצויין מתאיינת האפשרות לדחיית מס ?!

נראה כי מתקיימים בסוגיה דברי חז"ל: "הלכה ואין מורין כן" וכן "אין גוזרין על הציבור גזרה שאינו יכול לעמוד בה" ומשכך רשות המיסים מפרשת את סעיף51(3) לחוק לקולא, דהיינו כל עוד לא התקיימו התנאים הדרושים ביפוי הכוח לצורך רישום הבעלות ע"ש הקונה בפועל, הרי שהדבר לא ייחשב כקיומו של אירוע מתן יפוי כח בלתי חוזר האמור בסעיף 51(3) לחוק.

לפרטים נוספים, ניתן לרו"ח (משפטן) אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו – לשעבר, מנהל תחום קבלנים ונדל"ן בחטיבה המקצועית ברשות המיסים, ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 6 בינואר 2014 דחה ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 12-22517-02) את ערעורו של גילאון מתן, בשם עובדי חברת אוניגמה (להלן: העובדים) להשבת דמי ביטוח שנוכו מתשלום בונוס.

תמצית עובדתית

• בחודש 10/2006 נרכשה חברה אוניגמה על ידי חברת מקאפי בע"מ. כל אחד מהעובדים קיבל בונוס מאוניגמה בחודש דצמבר 2006, שממנו נוכו מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי ובריאות (להלן: דמי ביטוח) כמחויב לפי תקנות פריסת שכר.
• העובדים פנו למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), וטענו כי הבונוס שולם עקב הפסקת העבודה באוניגמה, לכן הוא פטור מדמי ביטוח ויש להשיבו לעובדים.
• הן המל"ל והן ביה"ד האזורי בשלב מאוחר יותר דחו את התביעה.
• התובעים ערערו לביה"ד הארצי (עב"ל 397/09) שקיבל את הערעור והחזיר את הדיון  לביה"ד האזורי כדי לבחון את שאלת החבות או הפטור לפי רשימת הנחיות מפורטות שנתן (ראה מבזק מס מספר 437).
• ביה"ד האזורי דחה בשנית את תביעת העובדים שערערו גם הפעם לבית הדין הארצי לעבודה.

החלטת ביה"ד הארצי

 בית הדין הארצי דחה את הערעור תוך שהוא מקבל את ניתוחי בית הדין האזורי ונימוקיו.

 ביה"ד הארצי מציין כי:

• מס הכנסה סיווג את תשלום הבונוס כ"הכנסת עבודה", כך גם עשתה חברת אוניגמה עצמה בזמן אמת. קביעה זו של ביה"ד הארצי אשררה את קביעת ביה"ד האזורי שקבע כך בין היתר משום שאוניגמה עצמה דיווחה על הבונוס האמור בתשלומי השכר שלה באותו חודש, ונכתה דמי ביטוח וכן כי העובדים לא פנו למס הכנסה ולא בקשו לראות את הבונוס כ"פיצויי פיטורין" או כתשלום אחר שמאפיין ניתוק יחסי עובד ומעביד. קביעה זו חופפת גם להלכה שנקבעה כי סיווג הכנסה מסויימת ע"י פקיד השומה מחייב ככלל גם את המל"ל.

• בונוס כשמו כן הוא – בגדר הכנסה מעבודה ולא בגדר מענק פרישה.

בשולי הדברים נציין כי:  

• לא כל תשלום המשולם לעובד תוך כדי ניתוק יחסי עובד ומעביד פטור מתשלום דמי ביטוח, אלא רק התשלום שמשולם גם עקב הניתוק.
• סיווג ההכנסה במס הכנסה הוא המפתח בדרך כלל לסיווג בביטוח לאומי.
• אך באחרונה נקבע בהלכת חיים ניסים (ראה מבזק 532) כי מענקי הפרטה ופיצול שקבלו עובדים במסגרת שינוי מבנה, נכללים במסגרת הכנסת עבודה, ואינם תשלומים הוניים. יתכן ולקביעה זו ישנן השלכות גם לעניין תשלומי דמי ביטוח. 

אנו חוזרים ומסבים את תשומת הלב לכך שבכל עסקה מהותית הנעשית, יש לתת הדעת מראש גם להשלכות הביטוח הלאומי.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

ביום 6 בינואר 2014 דחה ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 12-22517-02) את ערעורו של גילאון מתן, בשם עובדי חברת אוניגמה (להלן: העובדים) להשבת דמי ביטוח שנוכו מתשלום בונוס.

תמצית עובדתית

• בחודש 10/2006 נרכשה חברה אוניגמה על ידי חברת מקאפי בע"מ. כל אחד מהעובדים קיבל בונוס מאוניגמה בחודש דצמבר 2006, שממנו נוכו מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי ובריאות (להלן: דמי ביטוח) כמחויב לפי תקנות פריסת שכר.
• העובדים פנו למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), וטענו כי הבונוס שולם עקב הפסקת העבודה באוניגמה, לכן הוא פטור מדמי ביטוח ויש להשיבו לעובדים.
• הן המל"ל והן ביה"ד האזורי בשלב מאוחר יותר דחו את התביעה.
• התובעים ערערו לביה"ד הארצי (עב"ל 397/09) שקיבל את הערעור והחזיר את הדיון  לביה"ד האזורי כדי לבחון את שאלת החבות או הפטור לפי רשימת הנחיות מפורטות שנתן (ראה מבזק מס מספר 437).
• ביה"ד האזורי דחה בשנית את תביעת העובדים שערערו גם הפעם לבית הדין הארצי לעבודה.

החלטת ביה"ד הארצי

 בית הדין הארצי דחה את הערעור תוך שהוא מקבל את ניתוחי בית הדין האזורי ונימוקיו.

 ביה"ד הארצי מציין כי:

• מס הכנסה סיווג את תשלום הבונוס כ"הכנסת עבודה", כך גם עשתה חברת אוניגמה עצמה בזמן אמת. קביעה זו של ביה"ד הארצי אשררה את קביעת ביה"ד האזורי שקבע כך בין היתר משום שאוניגמה עצמה דיווחה על הבונוס האמור בתשלומי השכר שלה באותו חודש, ונכתה דמי ביטוח וכן כי העובדים לא פנו למס הכנסה ולא בקשו לראות את הבונוס כ"פיצויי פיטורין" או כתשלום אחר שמאפיין ניתוק יחסי עובד ומעביד. קביעה זו חופפת גם להלכה שנקבעה כי סיווג הכנסה מסויימת ע"י פקיד השומה מחייב ככלל גם את המל"ל.

• בונוס כשמו כן הוא – בגדר הכנסה מעבודה ולא בגדר מענק פרישה.

בשולי הדברים נציין כי:  

• לא כל תשלום המשולם לעובד תוך כדי ניתוק יחסי עובד ומעביד פטור מתשלום דמי ביטוח, אלא רק התשלום שמשולם גם עקב הניתוק.
• סיווג ההכנסה במס הכנסה הוא המפתח בדרך כלל לסיווג בביטוח לאומי.
• אך באחרונה נקבע בהלכת חיים ניסים (ראה מבזק 532) כי מענקי הפרטה ופיצול שקבלו עובדים במסגרת שינוי מבנה, נכללים במסגרת הכנסת עבודה, ואינם תשלומים הוניים. יתכן ולקביעה זו ישנן השלכות גם לעניין תשלומי דמי ביטוח. 

אנו חוזרים ומסבים את תשומת הלב לכך שבכל עסקה מהותית הנעשית, יש לתת הדעת מראש גם להשלכות הביטוח הלאומי.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.