ביום 11.2.2014 דחה ביהמ"ש העליון את ערעורם של שלושה בעלי מניות (מנשה בכור, חיים דבי וזמיר דבי) כנגד פ"ש כ"ס (ע"א 6539/12) על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א לעניין טענת המלאכותיות בעסקת חלוקת דיבידנד לחברת החזקות ופירוקה.
רקע
מדובר בשלושה בעלי מניות בחברת מפעת עבודות ציבוריות בע"מ (להלן – מפעת) אשר העבירו את מניותיהם לחברת החזקות מפעת החזקות (1993) בע"מ (להלן – החברה), בפטור ממס לפי סעיף 104א לפקודה.
ביום 26.9.2000 חלקה מפעת 15 מיליון ₪ דיבידנדים לחברה, אשר כתוצאה מכך שווי מפעת הוקטן במידה רבה. ביום 3.12.2000 הקצתה מפעת מניות לבעלי המניות הסופיים (שלשת היחידים), כך ששיעור החזקת החברה במפעת דולל ונותר 1% בלבד !!
ביום 28.12.2000 התקבלה החלטה על פירוק החברה והעברת נכסיה לבעלי מניותיה (99% מהם היו היחידים).
ב – 9.2002 הועברו נכסי החברה, כ – 15.7 מיליוני ₪ לבעלי המניות כדיבידנד פירוק.
בדוח לשנת 2002 דווחו בעלי המניות על הכנסה מדיבידנד הפירוק – דוח רווח הון, שרובו המוחלט חב במס בשיעור 10%, כרר"ל.
בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בעסקה מלאכותית. בשונה מהמקובל עד עתה קבע ביהמ"ש המחוזי כי עסקה מלאכותית אינה רק עסקה בודדת אלא יכולה להיות גם רצף של עסקאות.
מרצף הפעולות שאירעו במקרה דנן ותוצאותיהן כפי שטענה רשות המיסים, עולה כי עניין לנו בעסקה מלאכותית:
לחברה כל היתה כל פעילות מאז ומעולם.
החלטת הפירוק מרצון היתה כחודשיים לאחר ההחלטה על חלוקת הדיבידנד ממפעת וימים ספורים לאחר קבלתו בחברה.
בסופו של יום נותרו בעלי המניות היחידים בעלים מלאים במפעת וללא כל שותפים, כפי שהיה לפני תחילת כל הטרנזקציות, והפעם מלוא כספי הדיבידנד שחילקה מפעת, בידיהם, ולאחר חבות מס מופחתת של 10% בלבד במקום 25%.
ביהמ"ש העליון מניח דעתו בקשר לממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י ביהמ"ש המחוזי ולמסקנות המשפטיות האמורות, ומוסיף כי השתכנע כי הפעולות השונות שבוצעו כאמור "…בזו אחר זו – העברת השליטה במפעת לחברה, חלוקת הדיבדנד לחברה, דילול אחזקותיה של החברה לכדי 1% סמוך לאחר חלוקת הדיבידנד ופירוקה של החברה וחלוקת הכספים שנותרו בקופתה – שרובם המוחלט מקורו בחלוקת הדיבדנד הנ"ל לבעלי מניותיה – נעשו במטרה לזכות את המערערים בחבות מופחתת במס.".
כמו – כן, מוסיף ביהמ"ש כי מסקנתו נתמכת גם בכך שלחברה לא היתה כל פעילות עסקית לפני פירוקה (גם אם היה ניסיון לקיים פעילות כזו, אם בכלל). לפיכך, קבע ביהמ"ש כי יש למסות את המערערים כאילו קיבלו דיבידנד חב מס בשיעור מס של 25%.
ראוי לציין, כי כבר בפרשות קודמות כגון הלכת קליימן (ע"מ 11835/05 – ראה מבזק מס מספר 362) והלכת שור (ע"מ 22951-09-09 – ראה מבזק מס מספר 494) ראה בית המשפט בסדרה של פעולות משפטיות שהתבצעו בסד זמנים צפוף כעסקה מלאכותית למרות שכל פעולה בפני עצמה היתה לגיטימית לחלוטין.
לפיכך, על כל חברה או אשכול חברות לשקול היטב את המהלכים המבניים שהם מבצעים על מנת לא להידרדר במדרון החלקלק של ראיית העסקה כולה כעסקה מלאכותית.
לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
