מבזק מס מספר 532 - 6.2.2014

ביום 2/2/2014 ניתן בביהמ"ש העליון פס"ד בעניין חיים ניסים (ע"א 2640/11). פסה"ד דן בסיווגם לצורך מס של מענקי הפרטה ופיצול שנתקבלו בידי עובדי בז"ן במסגרת שינויים מבניים.

במבזק מס מספר 386 פרטנו בהרחבה את עובדות המקרה (ראו שם), ובתמצית רק נזכיר:

במסגרת כוונה להפרטת בז"ן נתגלע סיכסוך עם העובדים, ואשר בסופו של יום ותוך חתימת הסכמים קיבוציים ואחרים, קיבלו העובדים מענקי פיצול ומענקי הפרטה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לעובדי החברה, היתה זכות להתנגד לשינויים הארגוניים וכי המענקים שקיבלו הינם תמורה הונית עבור הויתור על זכות זו. שיעור המס שנקבע היה 20%.

ביהמ"ש העליון הפך את פסיקת המחוזי, תוך ששלושת השופטים מתווים שלוש תפיסות שונות לחלוטין, אך בנסיבות המקרה דנן, קבעו שלושתם כי המענקים שקיבלו עובדי בז"ן הינם הכנסה פירותית, שמקורה בעבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה:

כבוד השופטת נאור (כותבת עיקר הפסק) קובעת, בהסתמך על הלשון הרחבה בסעיף 2(2) לפקודה, כי חזקה חלוטה, שכל תקבול שמקבל עובד ממעבידו במסגרת יחסי העבודה, יסווג כ"הכנסת עבודה" לפי סעיף 2(2) לפקודה, למעט תשלומים המשולמים על פי הסדר בעל מאפיינים הוניים שנקבעו מפורשות ע"י המחוקק דוגמת פיצויי פיטורין, והקצאת מניות לעובדים על פי סעיף 102 לפקודה.

כבוד השופטת חיות קובעת, כי אין כלל אלא יש לבחון תקבול שמקבל עובד ממעבידו על פי מהותו אם כפירותי – ואז יסווג כהכנסת עבודה, אם כהוני – ואז יחוייב לפי חלק ה' לפקודה.

בענייננו קובעת כב' השופטת חיות כי הסיווג, יהא ע"פ ההלכה: "דין פיצוי כדין הפירצה אותה בא הפיצוי למלא" כלומר התשלום ייבחן ע"פ מהות הנזק שנגרם, הוני או פירותי, ואין לראות בתקבול – ככזה שנתקבל בגין ויתור על "הזכות" לדרוש את הפיצוי.

מההיבט העובדתי קובעת השופטת חיות, כי העובדים חששו שייגרם להם נזק כתוצאה מהמעבר לעבודה אצל מעסיק פרטי ולכן התנגדו להפרטה. המענקים ששולמו לעובדים היו עבור הפגיעה בתנאי העסקתם, ולפיכך יש לראות בהם תשלומים פירותיים לפי סעיף 2(2) לפקודה:

"במקרה דנן נראה כי אין צורך להידרש למבחנים אלה (הוני /פירות, א.ח.א) שכן ה"נזקים" אשר בגינם ניתן הפיצוי עובדי בז"ן ושעליהם עמדנו לעיל, נוגעים לתנאי ההעסקה והשכר של העובדים ומכאן שמדובר במאפיינים קלאסיים ורגילים של הכנסת עבודה".

כב' השופט פוגלמן נוקט גישה שלישית, דרך ביניים: חזקה היא שכל תקבול שמקבל עובד ממעבידו הינו תקבול פירותי לפי סעיף 2(2) לפקודה. עם זאת, זוהי חזקה הניתנת לסתירה ועל הנישום להוכיח שהתקבול אינו פירותי. כב' השופט אף נותן דוגמאות להכנסה שקיבל עובד ונקבע בפסיקה שאינה הכנסת עבודה (הונית או שאינה חייבת) דוגמת "דמי שתיקה", פיצוי בגין עוגמת נפש, תמורה בגין אי תחרות וכו', וקובע כי:

"לשם סתירת החזקה האמורה, העובד… יידרש לשכנע את פקיד השומה ואת בית המשפט כי מאפייניו הפרטיקולאריים של התקבול מצדיקים את סיווגו כרווח הון ,על רקע המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה".

בסיכום: נראה כי מהלכת חיים ניסים עולה כי במקרה כגון זה שנדון כאן, מענקים אלו הינם הכנסת עבודה ויחולו עליהם שיעורי מס שוליים (השלכות ביטוח לאומי ?). ואולם אין לראות בפסק הדין כסתימת גולל על האפשרות לטעון, להוכיח ולסווג תקבולים שונים שנתקבלו ע"י עובד ממעבידו, ככאלו שאינם הכנסת עבודה.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו.

ביום 2/2/2014 ניתן בביהמ"ש העליון פס"ד בעניין חיים ניסים (ע"א 2640/11). פסה"ד דן בסיווגם לצורך מס של מענקי הפרטה ופיצול שנתקבלו בידי עובדי בז"ן במסגרת שינויים מבניים.

במבזק מס מספר 386 פרטנו בהרחבה את עובדות המקרה (ראו שם), ובתמצית רק נזכיר:

במסגרת כוונה להפרטת בז"ן נתגלע סיכסוך עם העובדים, ואשר בסופו של יום ותוך חתימת הסכמים קיבוציים ואחרים, קיבלו העובדים מענקי פיצול ומענקי הפרטה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לעובדי החברה, היתה זכות להתנגד לשינויים הארגוניים וכי המענקים שקיבלו הינם תמורה הונית עבור הויתור על זכות זו. שיעור המס שנקבע היה 20%.

ביהמ"ש העליון הפך את פסיקת המחוזי, תוך ששלושת השופטים מתווים שלוש תפיסות שונות לחלוטין, אך בנסיבות המקרה דנן, קבעו שלושתם כי המענקים שקיבלו עובדי בז"ן הינם הכנסה פירותית, שמקורה בעבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה:

כבוד השופטת נאור (כותבת עיקר הפסק) קובעת, בהסתמך על הלשון הרחבה בסעיף 2(2) לפקודה, כי חזקה חלוטה, שכל תקבול שמקבל עובד ממעבידו במסגרת יחסי העבודה, יסווג כ"הכנסת עבודה" לפי סעיף 2(2) לפקודה, למעט תשלומים המשולמים על פי הסדר בעל מאפיינים הוניים שנקבעו מפורשות ע"י המחוקק דוגמת פיצויי פיטורין, והקצאת מניות לעובדים על פי סעיף 102 לפקודה.

כבוד השופטת חיות קובעת, כי אין כלל אלא יש לבחון תקבול שמקבל עובד ממעבידו על פי מהותו אם כפירותי – ואז יסווג כהכנסת עבודה, אם כהוני – ואז יחוייב לפי חלק ה' לפקודה.

בענייננו קובעת כב' השופטת חיות כי הסיווג, יהא ע"פ ההלכה: "דין פיצוי כדין הפירצה אותה בא הפיצוי למלא" כלומר התשלום ייבחן ע"פ מהות הנזק שנגרם, הוני או פירותי, ואין לראות בתקבול – ככזה שנתקבל בגין ויתור על "הזכות" לדרוש את הפיצוי.

מההיבט העובדתי קובעת השופטת חיות, כי העובדים חששו שייגרם להם נזק כתוצאה מהמעבר לעבודה אצל מעסיק פרטי ולכן התנגדו להפרטה. המענקים ששולמו לעובדים היו עבור הפגיעה בתנאי העסקתם, ולפיכך יש לראות בהם תשלומים פירותיים לפי סעיף 2(2) לפקודה:

"במקרה דנן נראה כי אין צורך להידרש למבחנים אלה (הוני /פירות, א.ח.א) שכן ה"נזקים" אשר בגינם ניתן הפיצוי עובדי בז"ן ושעליהם עמדנו לעיל, נוגעים לתנאי ההעסקה והשכר של העובדים ומכאן שמדובר במאפיינים קלאסיים ורגילים של הכנסת עבודה".

כב' השופט פוגלמן נוקט גישה שלישית, דרך ביניים: חזקה היא שכל תקבול שמקבל עובד ממעבידו הינו תקבול פירותי לפי סעיף 2(2) לפקודה. עם זאת, זוהי חזקה הניתנת לסתירה ועל הנישום להוכיח שהתקבול אינו פירותי. כב' השופט אף נותן דוגמאות להכנסה שקיבל עובד ונקבע בפסיקה שאינה הכנסת עבודה (הונית או שאינה חייבת) דוגמת "דמי שתיקה", פיצוי בגין עוגמת נפש, תמורה בגין אי תחרות וכו', וקובע כי:

"לשם סתירת החזקה האמורה, העובד… יידרש לשכנע את פקיד השומה ואת בית המשפט כי מאפייניו הפרטיקולאריים של התקבול מצדיקים את סיווגו כרווח הון ,על רקע המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה".

בסיכום: נראה כי מהלכת חיים ניסים עולה כי במקרה כגון זה שנדון כאן, מענקים אלו הינם הכנסת עבודה ויחולו עליהם שיעורי מס שוליים (השלכות ביטוח לאומי ?). ואולם אין לראות בפסק הדין כסתימת גולל על האפשרות לטעון, להוכיח ולסווג תקבולים שונים שנתקבלו ע"י עובד ממעבידו, ככאלו שאינם הכנסת עבודה.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו.

לאחרונה הודיעה רשות המסים על דחיית מועדים למתן הודעות מסוימות שנקבעו בחקיקה האחרונה הקשורה לנאמנויות במסגרת תיקון 197 לפקודה ואף פורסמו המועדים הרלוונטיים.

להלן נתייחס להודעות הנדרשות ולשאלות העולות מהן:

1. הודעה על חברה להחזקת נכסי נאמנות (טופס 153) – ראשית נזכיר שמתן ההודעה (בתוך 90 ימים ממועד ההתאגדות!) מהווה תנאי לסיווגה של חברה כאמור, כך שאי מתן הודעה (במועד?) שולל לכאורה את האפשרות לסיווג המבוקש ולכך עשויות להיות השלכות חמורות.

לאור הוראות המעבר בחקיקה לגבי נאמנויות שהוקמו לפני 1/8/2013, הודעה תימסר במועד הגשת הדוח לשנת המס 2013.

2. הודעה על בחירה במסלול מיסוי בנאמנות קרובים (טופס 154) – תחת ההגדרה החדשה של "נאמנות קרובים", נדרשות שתי הודעות: הודעה על עצם קיומה של נאמנות כאמור (הודעה דקלרטיבית בעיקרה ולא קונסטיטוטיבית, המוגשת במסגרת טופס 147 בנוסחו החדש) והודעה על בחירה במסלול השוטף של מיסוי בשיעור 25% על הכנסות הנאמן באותה שנה, גם אם טרם חולקו לנהנה. שתי ההודעות צריכות להיות מוגשות תוך 60 ימים מיום הקמת הנאמנות או מיום הפיכתה לכזו, ולגבי נאמנויות קיימות, לאור הודעת רשות המסים כאמור לעיל וההבהרה בטופס 154 האמור, הודעה תוגש עד ליום 30/6/2014. בהקשר זה נציין, כי על אף שהדרישה בטופס היא לבחור באחד משני המסלולים, הרי לפי נוסח החוק ההודעה נדרשת רק אם בוחרים במסלול השוטף. אנו בדעה כי מועד ההגשה אינו מהווה תנאי מהותי בעניין זה, ובמיוחד ככל שמדובר בשנה הראשונה לתחולת שינוי החקיקה, ובכלל אינטרס רשות המסים והמדינה דווקא לאפשר חלופה זו שאם לא כן לא ייגבה מס באופן שוטף. אמנם תיתכן עמדה שונה מצד רשות המסים.

3. היבטים נוספים העולים מטפסים אלו:

–   ראשית, נאמר כי פרסום הטפסים בתוך שבועות בודדים לאחר השלמת הליכי החקיקה ראוי לשבח, במיוחד על רקע מספר דחיות שהיו במסגרת שינויי החקיקה הקודמים בהקשר לנאמנויות (תיקונים 147 ו-165). יחד עם זאת, כלל לא ברור מדוע במסגרת עדכון הטפסים הושמטו הנוסחים המשולבים בשפה העברית והאנגלית, מהלך שנעשה בזמנו ובצדק לטובת ציבור הנאמנים הזרים.

–   לא ברור מדוע מתעקשת רשות המסים לקבל את ההודעות לעיל בסדר זמנים לחוץ ומהיר, כבר במועדי הגשת דוח 2013, בתוך שנת 2014, שהרי התנאים הנדרשים ביחס לחברה להחזקת נכסי נאמנות וסיווגה של נאמנות כנאמנות קרובים – כל אלו בעלי תוקף חוקי ממילא רק מיום 1.1.2014 ואילך. רצוי היה ובמיוחד בשנת כניסה לתוקף של הסדר חקיקתי חדש, יתבקשו הנאמנים למסור את כל ההודעות הנדרשות במצורף לדוח לשנת המס 2014, כך שיוכלו ללמוד ולהיערך כראוי על החקיקה החדשה (כפי שנעשה בפעמים קודמות). בולט עוד יותר האבסורד, כך שבדוח השנתי לנאמן לשנת המס 2013 (טופס 1327) נדרש למלא בין היתר האם נאמנות היא נאמנות נהנה תושב ישראל או נאמנות קרובים, על אף שסוגים אלו לא קיימים כלל בשנת המס 2013.

–   על אף שהדבר לא ברור לפי נוסח החוק, ניתן להתרשם שעמדת רשות המסים ביחס לנאמנות קרובים היא כי במסלול המיסוי השוטף – הנישום הוא הנאמן, ואילו במסלול המיסוי בעת החלוקה – הנישום הוא הנהנה, וחבויות הדיווח נגזרות מכך.

למשרדנו ניסיון רב בטיפול בסוגיות הקשורות לנאמנויות. לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס.

תופעה מוכרת בעסקאות תמ"א 38, הינה המחאת זכויותיו וחובותיו של יזם כלפי הדיירים (להלן- ההסכמים) לצד שלישי, אשר עתיד להמשיך את הפרויקט עד לסיומו.

ככלל, מדובר ביזם אשר פועל מול דיירי הבניין במטרה להשיג את חתימתם על הסכמתם לביצוע פרויקט תמ"א 38 בבניין, כאשר מסיבות שונות ומגוונות, ממחה היזם בשלב כלשהו את אותם הסכמים שחתם עימם לצד שלישי, לצורך הבאת הפרויקט לידי מימוש.

במבזק זה ברצוננו להתייחס להיבט המיסויי (בלבד) העולה מאירוע המחאת הסכמים אלו:
האם המחאת הזכויות כאמור הינה אירוע מכירה, החייב במס לפי חוק מיסוי מקרקעין?

בעניין זה ישנה טענה הנשמעת במשרדי השומה לפיה, יש לראות את היזם כמחזיק באופציה במקרקעין (זכות לקבלת זכות במקרקעין ) ובהתאם לכך יש לראות את העסקה כמכירה החייבת במס בהתאם לחוק. באותו אופן, חברה שבבעלותה הסכמי תמ"א כאמור, ללא נכסים נוספים, מהווה איגוד מקרקעין ומשכך מכירת מניותיה מהווה פעולה באיגוד לכל דבר ועניין.

לדעתנו, שאלה זו איננה פשוטה ומן הראוי לבצע הפרדה בין סיטואציות שונות, ומדרגים שונים של עובדות, אשר עשויות להשליך על ההחלטה באם מדובר במכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד.

זכות במקרקעין

בתיקון 68 לחוק, נוסף סעיף 49לב1 לפרק חמישי 5, המאפשר את דחיית יום המכירה בעסקאת תמ"א 38, המותנית בתנאי מתלה, למוקדם מבין אחת מ-2 האפשרויות המצוינות בסעיף, ובלבד שנמסרה הודעה למנהל על הסכם המכירה.

כלומר כל עוד לא התקיימה אחת האפשרויות, אין "יום רכישה". אם אין "יום רכישה", אין "זכות במקרקעין".

אמנם, כאשר ברשות היזם הסכמותיהם של מלוא דיירי הבניין והוא ממחה את זכויותיו וחובותיו אלו לצד ג' עוד בטרם הגיע יום המכירה, אשר נדחה כאמור, יתכן ויש מקום לראות את האירוע כמכירת זכות לקבל זכות במקרקעין או לחילופין כמכירה עם תנאי מתלה, אשר נכנסת לגדרו של חוק מיסוי מקרקעין לאור העובדה כי יש בבעלותו של היזם זכות ממשית במקרקעין שאותה הוא ממחה, אלא שהמועד למימושה נדחה עד לקיומם של תנאים מסוימים.

מאידך – במצב בו הומחו זכויותיו וחובותיו של היזם כאמור, עוד טרם השיג את כמות חתימות הדיירים הדרושה לצורך הוצאתו לפועל של פרויקט תמ"א 38, הרי לדעתנו אין מדובר במכירה של זכות לקבל זכות במקרקעין אלא מדובר למעשה בהמחאתה של זכות לקבל זכות "תאורטית" במקרקעין, שטרם באה לעולם ואשר אין כל וודאות שתגיע לכדי זכות במקרקעין.

דומה הדבר בעינינו, לאדם הממחה את זכותו בכרטיס הגרלה, אשר היה ויעלה בגורל – יעניק למחזיק בו זכות במקרקעין.

ברור כי אין מקום לטענה כי המחאה (מכירה) זו נכנסת לגדרו של חוק מיסוי מקרקעין אלא לכל היותר החיוב במס בגין מכירה זו יהיה בתחומו של מס רווח הון בחלק ה' לפקודת מס הכנסה.

איגוד מקרקעין ופעולה בו

באותו אופן ניתן לדעתנו לחלק בין חברה בעלת הסכמי תמ"א 38 עם כמות מספקת של דיירים לבין כזו שעדיין לא.

יתרה מכך יתכן וגם אם החברה חתמה על מלוא ההסכמים, אך הינה ממלאת במובהק סממני "קבלן" – יתכן ולא תחשב כאיגוד מקרקעין.

 עוד על תמ"א 38:

>>מכירת כל הזכויות בדירה? לא עוד עיקרון מקודש – לחצו כאן 

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו – עד לאחרונה מנהל תחום קבלנים ונדל"ן בחטיבה המקצועית ברשות המיסים, ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו. 

תופעה מוכרת בעסקאות תמ"א 38, הינה המחאת זכויותיו וחובותיו של יזם כלפי הדיירים (להלן- ההסכמים) לצד שלישי, אשר עתיד להמשיך את הפרויקט עד לסיומו.

ככלל, מדובר ביזם אשר פועל מול דיירי הבניין במטרה להשיג את חתימתם על הסכמתם לביצוע פרויקט תמ"א 38 בבניין, כאשר מסיבות שונות ומגוונות, ממחה היזם בשלב כלשהו את אותם הסכמים שחתם עימם לצד שלישי, לצורך הבאת הפרויקט לידי מימוש.

במבזק זה ברצוננו להתייחס להיבט המיסויי (בלבד) העולה מאירוע המחאת הסכמים אלו:
האם המחאת הזכויות כאמור הינה אירוע מכירה, החייב במס לפי חוק מיסוי מקרקעין?

בעניין זה ישנה טענה הנשמעת במשרדי השומה לפיה, יש לראות את היזם כמחזיק באופציה במקרקעין (זכות לקבלת זכות במקרקעין ) ובהתאם לכך יש לראות את העסקה כמכירה החייבת במס בהתאם לחוק. באותו אופן, חברה שבבעלותה הסכמי תמ"א כאמור, ללא נכסים נוספים, מהווה איגוד מקרקעין ומשכך מכירת מניותיה מהווה פעולה באיגוד לכל דבר ועניין.

לדעתנו, שאלה זו איננה פשוטה ומן הראוי לבצע הפרדה בין סיטואציות שונות, ומדרגים שונים של עובדות, אשר עשויות להשליך על ההחלטה באם מדובר במכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד.

זכות במקרקעין

בתיקון 68 לחוק, נוסף סעיף 49לב1 לפרק חמישי 5, המאפשר את דחיית יום המכירה בעסקאת תמ"א 38, המותנית בתנאי מתלה, למוקדם מבין אחת מ-2 האפשרויות המצוינות בסעיף, ובלבד שנמסרה הודעה למנהל על הסכם המכירה.

כלומר כל עוד לא התקיימה אחת האפשרויות, אין "יום רכישה". אם אין "יום רכישה", אין "זכות במקרקעין".

אמנם, כאשר ברשות היזם הסכמותיהם של מלוא דיירי הבניין והוא ממחה את זכויותיו וחובותיו אלו לצד ג' עוד בטרם הגיע יום המכירה, אשר נדחה כאמור, יתכן ויש מקום לראות את האירוע כמכירת זכות לקבל זכות במקרקעין או לחילופין כמכירה עם תנאי מתלה, אשר נכנסת לגדרו של חוק מיסוי מקרקעין לאור העובדה כי יש בבעלותו של היזם זכות ממשית במקרקעין שאותה הוא ממחה, אלא שהמועד למימושה נדחה עד לקיומם של תנאים מסוימים.

מאידך – במצב בו הומחו זכויותיו וחובותיו של היזם כאמור, עוד טרם השיג את כמות חתימות הדיירים הדרושה לצורך הוצאתו לפועל של פרויקט תמ"א 38, הרי לדעתנו אין מדובר במכירה של זכות לקבל זכות במקרקעין אלא מדובר למעשה בהמחאתה של זכות לקבל זכות "תאורטית" במקרקעין, שטרם באה לעולם ואשר אין כל וודאות שתגיע לכדי זכות במקרקעין.

דומה הדבר בעינינו, לאדם הממחה את זכותו בכרטיס הגרלה, אשר היה ויעלה בגורל – יעניק למחזיק בו זכות במקרקעין.

ברור כי אין מקום לטענה כי המחאה (מכירה) זו נכנסת לגדרו של חוק מיסוי מקרקעין אלא לכל היותר החיוב במס בגין מכירה זו יהיה בתחומו של מס רווח הון בחלק ה' לפקודת מס הכנסה.

איגוד מקרקעין ופעולה בו

באותו אופן ניתן לדעתנו לחלק בין חברה בעלת הסכמי תמ"א 38 עם כמות מספקת של דיירים לבין כזו שעדיין לא.

יתרה מכך יתכן וגם אם החברה חתמה על מלוא ההסכמים, אך הינה ממלאת במובהק סממני "קבלן" – יתכן ולא תחשב כאיגוד מקרקעין.

 עוד על תמ"א 38:

>>מכירת כל הזכויות בדירה? לא עוד עיקרון מקודש – לחצו כאן 

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו – עד לאחרונה מנהל תחום קבלנים ונדל"ן בחטיבה המקצועית ברשות המיסים, ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו. 

ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב (בל 40793-11-12) דחה ביום 7 בינואר 2014 את תביעתו של א.ע (להלן: המבוטח) שביקש לצרף נכויות בגין 3 פגיעות בעבודה. ביה"ד קבע שהמבוטח לא קיבל גמלה או מענק כלשהו בעבור אף אחת מהתאונות שעבר, ובנסיבות אלה לא מתקיים התנאי הקבוע בחוק לזכאות לצירוף הנכויות. 

עיקרי החוק הרלוונטיים לענייננו:

• סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי קובע שהשר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה בשל פגיעה בעבודה, אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של הנכה.
• גמלת נכות מעבודה משתלמת למי ששיעור הנכות שנקבע לו על ידי וועדה רפואית עקב הפגיעה בעבודה הוא 9% לפחות. מענק חד פעמי מקבל נפגע שדרגת נכותו היא בין 19%-9% לצמיתות. בשיעור נכות לצמיתות של 20% ומעלה, משולמת לנכה קצבה חודשית.

תמצית עובדות פסק הדין

• בשנים 2005, 2006 ו-2008 נפגע המבוטח בשלוש תאונות שהוכרו כתאונות עבודה.
• בגין תאונת העבודה בשנת 2005 נקבעה למבוטח דרגת נכות בשיעור 0%, בגין התאונה בשנת 2006 נקבעה למבוטח דרגת נכות בשיעור 19%, ובגין התאונה בשנת 2008 נקבעה למבוטח דרגת נכות בשיעור 5%, שאינה מזכה בתשלום.
• התביעה למענק בגין התאונה בשנת 2006 הוגשה בינואר 2012, וכיוון שהוגשה בשיהוי והתיישנה, לא קיבל המבוטח כל תשלום.
• לאחר התאונה האחרונה וקביעת דרגת הנכות בה, ולאחר שפחת במידה ניכרת כושר השתכרותו, פנה המבוטח למל"ל וביקש לצרף את הנכויות ולקבל גמלה.
• המל"ל דחה את התביעה. לטענתו, לפי לשון החוק, לצורך הגדלת הנכות מובאת בחשבון נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה "שולמה או משתלמת גמלה". תנאי זה אינו מתמלא שכן למבוטח  לא שולמו כל גמלאות בעקבות תאונות עבודה אלו, שעבר.
• לטענת המבוטח הפרשנות הראויה של החוק היא כי נכללת גם גמלה שנפסקה בפועל אך נוכו ממנה כספים בשל האיחור בהגשת התביעה, כך שהתשלום בסופו של דבר עמד על אפס.

דיון והחלטה

סלע המחלוקת הינו בעניין פרשנות מילות החוק: "שולמה או משתלמת גמלה". האם מספיקה זכאות לגמלה למרות שלא שולמה בפועל אלא קוזזה, או שנדרש תשלומה בפועל. ביה"ד קבע כי המחוקק בחר לנקוט במילים שולמה או משתלמת גמלה באופן ברור ומפורש ואין לייחס לו כוונה אחרת מאשר תשלום גמלה בפועל. בית הדין מדגיש את חשיבות מיצוי הזכויות מהר ככל שאפשר הן מצד הנפגע והן מצד המל"ל שנדרש לפעול במהירות סבירה למתן הגמלה.

התביעה נדחתה.

בשולי הדברים

פעם נוספת עולה על סדר היום חשיבות הגשת תביעות למל"ל סמוך ככל שאפשר למועד העילה. שיהוי בהגשת תביעה לגמלה בפגיעה בעבודה, אף שיתכן שהיא שולית וניתנת לויתור ע"י המבוטח, הרי שהדבר עלול להיות קריטי בעתיד אם חלילה תארע למבוטח פגיעה נוספת בעבודה, ואז צירוף הנכויות יישלל !

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.