מבזק מס מספר 136 - 15.12.2005

כזכור אִפשֶר המחוקק, בתיקון 147 לבצע "מכירה רעיונית" לניירות ערך בתנאים מסוימים. על פי הוראת החקיקה, ניתן לבצע מכירה רעיונית בכל חודש דצמבר 2005. את המכירה הרעיונית ניתן לבצע לגבי כל תיק ניירות הערך  של המשקיע או חלקו,((לגבי סוג מסוים של נייר ערך יש לבצע מכירה כוללת בלבד) .

נציין שתי נקודות:

בפועל ניתן לבצע מכירה רעיונית, לגבי כל סוג של ניירות ערך, במועדים שונים במהלך חודש דצמבר.

כמו כן ניתן, אם יש בכך צורך, לבצע מספר פעמים "מכירה רעיונית" בגין אותו נייר ערך (בתנאי שנמכרו כל הניירות מאותו סוג). זאת למשל במידה ולאחר המכירה הרעיונית האחת, ירד שערו של נייר הערך, עוד בשנת 2005.במקרה זה  ניתן לבצע מכירה כאמור בשנית, ולגרום לקיזוז ההפסד כבר השנה כנגד הרווח הרעיוני, או רווח אחר שנצבר השנה.

בימים אלו ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעניין אהוד אלוני בשנית (!). (בש"א 015094/05 בתיק עיקרי: עמ"ה 001153/05).

אהוד אלוני ערער שוב לבית המשפט המחוזי, על שומות שהוצאו לו לשנת 1999, והפעם מטעמים שונים.

בראשית, וכפי שפירטנו בהרחבה במבזק מס מספר 85 מיום 13.10.2004, טען מר אלוני כי הוא איננו מעוניין ליישם פרה רולינג שניתן לו על ידי  נציבות מס הכנסה. על אף שהגיש דוח למס הכנסה תוך יישום הפרה רולינג, ביקש מר אלוני לתקן את השומה – על ידי דוח מתקן. פקיד השומה סירב לקלוט את הדוח, ולכן  הוגש הערעור דאז.

בתחילה הוגש ההליך הקודם כהמרצת פתיחה, ולאחר הסכמת הצדדים נוהל כערעור מס הכנסה לכל דבר ועניין.

בסיכומו של דבר הפסיד אהוד אלוני בפסק הדין, בו קבעה השופטת כי במקרה דנן לא היה חייב פקיד השומה לקבל את תיקון הדוח, מן הטעם העיקרי כי הסיבה להגשת הדוח המתקן היא "שיקולי כדאיות" שלאחר מעשה.

על הפסיקה הנ"ל הוגש על ידי מר אלוני ערעור לבית המשפט העליון, הליך המתנהל כיום.

במקביל וללא קשר עם ערעורו של מר אלוני לבית המשפט העליון, הוגש שנית ערעור מס הכנסה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו מערער  מר אלוני על אופן יישום הרולינג בעניינו. בעניין זה טען מר אלוני כי ניתן רולינג "מתקן" לאחד מבעלי המניות אשר היו איתו יחד בהסדר המקורי, המתייחס לשיטת ההצמדה של רווח ההון, לפיכך הוא מבקש ששיטת חישוב זו תחול גם בעניינו.

פקיד השומה, במסגרת בקשתו למחיקת הערעור, טוען שתי טענות מרכזיות:

1. לא ניתן לחזור ולערער שנית, לבית המשפט המחוזי, על אותה שנת מס בה כבר ניתן פסק דין.

2. עוד טוען פקיד השומה כי לא ניתן לערער לבית המשפט העליון על תוקף הרולינג עצמו, מחד גיסא, ומאידך גיסא לערער לבית המשפט המחוזי בהקשר לאופן יישום הרולינג. בעניין זה הציג פקיד השומה את עמדתו לפיה המערער לא פנה לתיקון הרולינג המקורי ולכן אינו נכלל  ברולינג המקל (הרולינג "המתקן"). אמנם לו היה המערער מסיר את ערעורו לביהמ"ש העליון לבירור סוגיית "הדוח המתקן",  היה מוכן פקיד השומה להחיל הרולינג המתקן אף עליו בבחינת מחווה.

בית המשפט פוסק כדלקמן:

1. בעניין זכות הערעור קובע בית המשפט כי "בשאלת מכירת המניות אין מעשה בית דין. זאת משום ששאלה זו לא הובאה כלל לפתחו של בית המשפט במסגרת הערעור הראשון ואף לא הייתה צריכה להיות מובאת , הואיל וטרם קמה חובת המס." במילים אחרות, מקום בו לא הובאה כלל סוגיה לדיון בבית המשפט, מחמת שלא עלתה כלל בשומה ובערעור, רשאי הנישום לערער עליה, אף אם ניתן פסק דין בנוגע לעניינים אחרים באותה שנת מס.

2. בעניין אופן יישום הרולינג בשומה לאחר שבפסק הדין נקבע שיש להחילו ,קובע בית המשפט כי: "רשות ציבורית, לרבות רשות המסים, המתנהלת מול האזרח במסגרת משא ומתן צריכה לנהוג בתום לב ואף בתום לב מוגבר … אם יוברר כי רשות המסים מצאה לנכון לשנות את הוראות ההסדר … באופן שהשערוך יהא שקלי, אין להפלות את המערער או כל בעל מניות אחר בקשר עם כך".

3. ובהקשר לערעורו "הכפול" של המערער – הן לבית המשפט העליון והן למחוזי קובע בית המשפט: "מערער ששוקל שיקולים טקטיים במגעיו עם רשות המס, רשאי וזכאי הוא לעשות כן. זכותו של כל אזרח למצות את מירב ההליכים העומדים לרשותו על מנת לעמוד על זכויותיו על פי תפיסתו…" עם זאת, לגישת בית המשפט לרשות הציבורית לא עומדת זכות זו: "רשות המס אינה יכול לפעול כלפי נישום שכזה באותה אמת מידה. יכולתה לפעול באופן טקטי מוגבלת יותר מעצם חובתה כרשות ציבורית לשמש אמת מידה הן כלפי מי שהיא מנהלת עמו משא ומתן והן כלפי כלל הנישומים."

נציין כי ככלל מקרים מעין אלו, בהם מוגש ערעור בנושאים נוספים, שלא עלו בערעור הראשון, אמנם נדירים.. במקרה הנוכחי – טכנית התנהל הערעור הראשון כערעור מס הכנסה, אך מהותו הייתה – המרצת פתיחה. משום שכך לא נדונו כלל עניינים הנוגעים ליישום הדיווח המקורי. פסיקה כאמור יתכן ומאפשרת להעלות תהיות לגבי "טענות חלופיות" – שלכאורה על פי פסיקה זו ייתכן וניתן יהיה להעלותן בערעור "נוסף" לאחר דחיית הטענה "הראשית".

נשבח את בית המשפט בקובעו כי לנישום "זכויות יתר" טקטיות, אשר אינן עומדות לזכות הרשות הציבורית, אשר עליה לנהל משא ומתן עם הנישומים ללא אפליה וללא שיקולים "טקטיים", ולא נפרט.

כזכור אִפשֶר המחוקק, בתיקון 147 לבצע "מכירה רעיונית" לניירות ערך בתנאים מסוימים. על פי הוראת החקיקה, ניתן לבצע מכירה רעיונית בכל חודש דצמבר 2005. את המכירה הרעיונית ניתן לבצע לגבי כל תיק ניירות הערך  של המשקיע או חלקו,((לגבי סוג מסוים של נייר ערך יש לבצע מכירה כוללת בלבד) .

נציין שתי נקודות:

בפועל ניתן לבצע מכירה רעיונית, לגבי כל סוג של ניירות ערך, במועדים שונים במהלך חודש דצמבר.

כמו כן ניתן, אם יש בכך צורך, לבצע מספר פעמים "מכירה רעיונית" בגין אותו נייר ערך (בתנאי שנמכרו כל הניירות מאותו סוג). זאת למשל במידה ולאחר המכירה הרעיונית האחת, ירד שערו של נייר הערך, עוד בשנת 2005.במקרה זה  ניתן לבצע מכירה כאמור בשנית, ולגרום לקיזוז ההפסד כבר השנה כנגד הרווח הרעיוני, או רווח אחר שנצבר השנה.

סעיף 131(א)(5א) לפקודת מס הכנסה קובע חובת הגשת דוח לאדם שביצע עסקת מקרקעין, שאיננה פטורה ממס, למעט אם שולם בגינה  המס בשיעור המרבי החל לפי חוק מיסוי מקרקעין, על עסקה זו.

סעיף 48א לחוק מיסוי מקרקעין קובע חובת תשלום מס בשיעור 50% ליחיד, על שבח ראלי בעסקת מקרקעין החייבת במס שבח (ולגבי חלק השבח שלאחר תיקון 50, 25% באופן ליניארי).

אף שנראה כי אין נפקות מהותית לסעיף 131(א)( 5א) לפקודה,הרי שבמקרים בהם התקבל אישור על תשלום מס שבח מופחת מפקיד השומה (כגון מצבים של קיזוז הפסדים, היעדר הכנסות אחרות או הכנסות נמוכות וכדומה), הסעיף אפקטיבי: . במקרים כאלו קיימת חובת הגשת דוח שנתי למס הכנסה אף שלולא עסקת השבח, לא היה חייב הנישום כלל בהגשת דוח.