סוף חודש נובמבר 2019 הוא תאריך קריטי ואחרון בהחלט, לקבלת החלטות בעניין הפסקת החלת מעמד של חברה בית או חברה משפחתית, לשנת 2020.
להלן נתייחס לשתי סוגיות בעניין:
חברת בית וסעיף 3(ט1)
במבזק מס 744 פרטנו מצבים בהם חברת בית קיבלה הלוואה לתכלית כלכלית מחברה קשורה אשר הינה חברה רגילה, הלוואה לשם רכישת נכס מסחרי שבמקרים רבים משמש את החברה הרגילה לצורך פעילותה העסקית.
ואולם סעיף 3(ט1)(9) המסייג החלת דין "משיכה מחברה" במקרה של הלוואה מחברה לחברה קשורה, אינו חל ככל שהחברה הלווה הינה "תאגיד שקוף" (חברת בית/משפחתית), קרי בתום השנה העוקבת עלול לחול על בעל המניות המהותי, מיסוי על ההלוואה – כדיבידנד.
ככל שהלוואה ניתנה כאמור מחברה רגילה לחברת בית בשנת 2019, מועד החיוב לפי 3(ט1) יחול בתום שנת 2020.
חדילה של חברה הבית מלהיות חברת בית החל משנת 2020, יכולה לדעתנו ליתן פתרון לכך שלא יחול חיוב לפי סעיף 3(ט1) ב- 31.12.2020, כיוון שלא מתקיימת למעשה "משיכה" (כי אין יותר תאגיד שקוף) בכל שנת 2020, ובמועד החיוב, אין קיום לסעיף החיוב.
הגשת בקשה להפסיק להיחשב כחברה משפחתית או חברת בית
הן סעיף 64 בעניין חברת בית, והן סעיף 64א בעניין חברה משפחתית, מתנים הפסקת תחולת סעיפים אלו בשנת המס העוקבת, במתן הודעה לפקיד השומה, עד חודש לפני תחילת שנת המס העוקבת.
בענייננו – על מנת שלא להמשיך להיחשב חברת בית/משפחתית בשנת המס 2020, חייבים להגיש בקשה להפסקה כאמור, עד חודש לפני תחילת שנת המס העוקבת. על פי הפסיקה – המדובר הוא על חודש קלנדרי מלא, קרי עד תום חודש נובמבר 2019. מכיוון שהשנה תאריך זה יוצא בשבת, המלצה חמה היא להגיש הבקשה, עם חותמת "נתקבל" או אישור מסירה אחר, עד מחר יום חמישי, ה- 28.11.2019 !!.
ההודעה בחברה משפחתית תיעשה על גבי טופס 2590, ואילו בחברת בית יש לשלוח הודעה בכתב לפקיד השומה אשר חתומה על ידי כל בעלי מניותיה של החברה.
נזכיר ונדגיש כי חברה שחדלה להיות חברת בית, לא תוכל לשוב ולבקש להיות חברת בית, וחברה שחדלה להיות חברה משפחתית זכאית, לא תוכל לשוב ולבקש להיות חברה משפחתית זכאית.
בעידן הגלובלי, התפתח בעשור האחרון מאבק חסר תקדים בהון השחור העולמי ששינה באופן מהותי את התנהלותם של משלמי המיסים השונים באשר לתכנון אחזקת מבני מס בינלאומיים.
חוד החנית של המאבק נוהל על ידי ארגון ה – OECD (וכן ארה"ב – על כך בהמשך), בצורת החלת תקן בינלאומי המחייב מוסדות פיננסיים במדינות החברות להחליף מידע אודות בעלי חשבונות של משלמי מיסים, למדינת התושבות של אותם משלמי מיסים, וזאת באופן אוטומטי.
התקן נקרא CRS (Common Reporting Standard) (להלן: "התקן"), אשר מופנה כלפי רשויות המס במדינות החברות, שיהיו אמונים על העברת קובץ ממוחשב (להלן: "הקובץ") לעמיתיהן, רשויות המס במדינות החברות, המכיל מידע אודות כל תושבי אותה מדינה, אשר בבעלותם חשבון בנק במדינה המדווחת. באופן דומה, ארה"ב גם כן החילה חובת דיווח על מוסדות פיננסים במדינות זרות אודות חשבונות של תושבי ארה"ב (US-Persons) באמצעות תקן אחר המכונה "FATCA", אשר כלליו דומים (אך לא זהים) לכללי ה-CRS, והוראות החוק בישראל המאשררים את התקן, אף מתייחסות באופן כמעט זהה להוראות FATCA.
משמעות חילופי המידע האמורים היא – הגעה של מידע על חשבונות בנק בחו"ל לרשות המיסים, כמעט ללא כל יכולת התערבות או שליטה של בעל החשבון בחו"ל. מעבר לכך – פורסם לאחרונה כי רשות המיסים פנתה לשוויץ בבקשה לקבל פרטים על חשבונות בנק של ישראלים אשר סגרו את אותם חשבונות לפני כניסת חילופי המידע לתוקף !
במאי 2014 הצהירה מדינת ישראל על הטמעת הוראות ה-CRS יחד עם עוד כ- 50 מדינות אחרות, כאשר המשמעות הינה שישראל תטמיע בחוק את התשתית המשפטית המאפשרת לישראל להחליף את המידע בהתאם לכללי התקן. ביולי 2016, אישרה הכנסת את חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 227), התשע"ו-2016, (להלן: "התיקון") שמניח את התשתית החוקית המאפשרת את חילופי מידע האוטומטיים כאמור.
התיקון הוסיף לפקודה את סעיפים 135ב עד 135ז אשר קובעים כי על מוסד פיננסי ישראלי לדרוש מבעל חשבון (או מי שמבקש להיות בעל חשבון) למסור מידע הדרוש לשם בירור זהותו ומדינת תושבותו לצרכי מס או אזרחותו. לגבי ישויות משפטיות שאינם אדם נדרש בעל החשבון לדווח למוסד הפיננסי מי בעל השליטה בו. המוסד הפיננסי יכין את הקובץ וידווח לרשות המיסים בישראל אודות אותם חשבונות.
לשם השלמת מלאכת האשרור של התקן בישראל, אישרה ועדת הכספים של הכנסת בינואר 2019 תקנות מס הכנסה בעניין (להלן: "התקנות").
בתקנות מופיעות הוראות המגדירות את היישום בפועל של התיקון, וקובעות בין היתר מהם סוגי החשבונות החייבים בדיווח, אופן בדיקת הנאותות שעל המוסדות הפיננסים לבצע בקשר לחשבונות ומועדי הדיווח. התקנות מגדירות כי על קובץ המועבר לרשות המיסים בישראל (המועבר לרשויות המיסוי בחו"ל) לכלול בין היתר את המידע הבא: שם בעל החשבון, מעונו, מספר החשבון, היתרה או הערך בחשבון נכון לסוף השנה הנוגעת בדבר, תקבולי ריביות או דיבידנדים בחשבון, פדיון נכסים פיננסים ועוד.
החל מחודש יוני 2019 ישראל החלה בחלופי המידע עם חלק מהמדינות החברות, ועד לספטמבר 2020 ישראל תחליף מידע אוטומטי עם יותר מ-100 מדינות בעולם.
בנוסף נציין כי אנו פוגשים לקוחות אשר בבעלותם אזרחות כפולה וככאלה הבנק מסווג אותם כבעלי תושבות זרה החייבים להיכלל בדיווח, למרות שבהתאם לעובדות, תושבות המס של אותם יחידים הינה בישראל בלבד. ולכן יש להפנות את תשומת לב הבנק לכך שלצרכי מס קיימת ליחיד תושבות ישראלית בלבד ללא חובת דיווח לחו"ל.
לאור תחילת חילופי המידע נזכיר כי עדיין ניתן להסדיר חשבונות זרים במסגרת הליך של גילוי מרצון. במבזקי המס מספר 785 ו-802 פרסמנו כי מנהל רשות המיסים הצהיר באופן מפורש כי לא תינתנה הארכות לנוהל הקיים, והוא אמור להסתיים בתום חודש דצמבר 2019.
לאור האמור, מומלץ לנצל את השבועות הספורים אשר נותרו לביצוע פנייה לרשות המיסים במקרים בהם קיים נכס או הכנסה שלא דווחה בידי יחידים, שותפים, בני משפחה, נאמנויות וכו'.
ביום 10.11.2019 פרסם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), באתר האינטרנט הנחיה פנימית ובה הודיע כי הוא חוזר בו מהעמדה בה נקט החל משנת המס 2014 והחל מ- 2018 יחל לחייב בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בריאות (להלן: דמי ביטוח), את כל רווחיה של חברה משפחתית, כל בעל מניות לפי חלקו ברווחי החברה, כולל הכנסות הפטורות מדמי ביטוח, ליחיד.
רקע
עד שנת 2007, היו רווחיה של חברה משפחתית חייבים בדמי ביטוח כהכנסות פסיביות רק בעת חלוקתם כדיבידנד לבעלי המניות. בפועל המל"ל התקשה לקבל דיווחים אודות חלוקות כאמור, שבדר"כ גם לא השתקפו בדוחות המס של החברות או היחידים בעלי המניות.
החל משנת 2008 נקבע בין השאר בחקיקה, כי רווחי חברה משפחתית יחוייבו בדמי ביטוח בשנת הפקתם, והחיוב לא ימתין לשנת החלוקה כדיבידנד (סעיף 373א).
מאידך נקבע בין השאר כי כל סוגי ההכנסות להן נקבע שיעור מס מוגבל (כגון שכר דירה למגורים וריבית ודיבידנד בשוק ההון), הכלולות בסעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי, יהיו פטורות מדמי ביטוח, למעט הכנסות מדיבידנד מחברה משפחתית על פי סעיף 373א כאמור (בסעיף 350(א)(6) לחוק).
רק בשנת 2013 חייב המל"ל לראשונה את ההכנסות של החברות המשפחתיות בדמי ביטוח לפי מידע שקיבל מרשות המסים. כל בעל מניות קיבל דרישה לשלם דמי ביטוח לפי חלקו ברווחי החברה ולפי מעמדו הביטוחי במל"ל.
המל"ל שלח דרישת תשלום על כל ההכנסה, כולל גם הכנסה שלו הייתה מופקת ישירות בידי היחיד הייתה פטורה מדמי ביטוח.
המחלוקת על מהות תיקון החוק
האם רווחי חברה משפחתית שמקורן וסיווגן הוא למשל רווחי הון ממימוש מניות בבורסה או ריבית/דיבידנד בשוק ההון – אכן חייבים בדמי ביטוח, אף שלו היו מופקים במישרין בידי בעלי המניות היחידים, היו פטורים מדמי ביטוח, או שכל כוונת החיקוק החדשה היא לקבוע שמועד החיוב, בשונה משנים קודמות, יהא מיד בשנת המס השוטפת.
הסכמת המל"ל לפרשנות המקילה משנת 2014 ואילך
לאחר דין ודברים ארוך בין נציגי לשכת רו"ח, בניצוחו של עופר מנירב, לבין הנהלת המל"ל, נאותו רשויות המל"ל לקבל את פרשנות הלשכה, וכך נכתב במסמך שפורסם ביום 22/4/2015:
"הנדון: חיוב בדמי ביטוח בגין הכנסה מחברה משפחתית"
…
בהמשך לדיונים בנושא שבנדון, אנו מסכימים לקבל את טענותיכם בדבר הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי לגבי הכנסות חברה משפחתית אשר הועברו ליחיד.
"החלטתנו זו תהיה בתוקף לגבי שנת המס 2014 ואילך".
ובהבהרת המשך מיום 27/4/2015 נכתב כך:
"הנדון: חיוב בדמי ביטוח בגין הכנסה מחברה משפחתית
סימוכין: מכתבנו מתאריך 22.4.2015
בהמשך למכתבנו שבסימוכין ולמען הסר כל ספק נציין שמכתבנו מתייחס אך ורק למצב בו מדובר בהכנסה שאם הייתה מיוחסת ליחיד הייתה פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי החוק, ולכן אותה הכנסה תהיה פטורה גם לחברה המשפחתית".
הסכמת המל"ל לפרשנות המבוקשת הייתה, כאמור, בתחולה משנת 2014 ואילך בלבד.
המחלוקת המשפטית לגבי השנים עד וכולל 2013
לגבי שנים קודמות הוציא המל"ל דרישות תשלום לבעלי מניות בחברות משפחתיות גם בגין רווחים שמקורם פטור ממס לחלוטין בידי יחיד (כמו שכר דירה למגורים בישראל שפטור ממס).
עשרות תיקים כאלו מתנהלים זה כמה שנים בבית הדין לעבודה, ומשנדחק המל"ל בעמדתו נוכח הסכמתו לפרשנות הלשכה כדלעיל, הודיע המל"ל לבית הדין כי ישקול חרטה מההסכמות הקיימות. ביום 10.11.2019 מומש "האיום", והמל"ל פרסם באתר האינטרנט כי הוא חוזר בו מחוות הדעת שנתן בשנת 2014 והחל משנת 2018 המל"ל לא ייחס יותר את הפטור הניתן ליחיד על הכנסות החברה המשפחתית.
בחינת סבירות עמדת המל"ל בעניין רווחי חברה משפחתית משנת 2018 ואילך
לא נכביר מילים בסוגיה המקצועית אשר לגביה עמדתנו ברורה, והפוכה לעמדת המל"ל.
עם זאת, חובה עלינו לציין ולהתריע כי אף שרשות מנהלית רשאית לחזור בה מקביעה של הסכמה שנתנה בעבר, הרי שאין זה מן הראוי, בלשון המעטה, כי החרטה תהא "לתקופת עבר". החרטה ושינוי הגישה יכול שתעשה אך ורק מיום ההודעה לציבור ולעתיד.
היום אנחנו לקראת סיום חודש נובמבר 2019, ואין זה ראוי, וככל הנראה גם פסול מנהלית וציבורית, כי שינוי הגישה יחול על שנת 2018 ואילך.
כיוון שפסק הדין אמור להתפרסם בקרוב, אנו מצפים כי רשויות המל"ל יחילו את עמדתם החדשה לגבי שנת 2020 ואילך בלבד, ועדיף לאחר פרסום פסק הדין בבית הדין לעבודה, ככל שפסק הדין יקבל את עמדתם.
מובן כי אם וככל (וכך אנו מקווים), שביה"ד לעבודה יקבל את תביעתם של עשרות המבוטחים המצויים כיום במקטעים האחרונים של המערכה המשפטית הארוכה עם המל"ל בעניין זה, תבוטל ההודעה הנוכחית של המל"ל כליל.
לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה.
