כידוע פקודת מס הכנסה קובעת חבות במיסוי בגין ריבית רעיונית, עת מתקבלת/ניתנת הלוואה הנמוכה מהריבית שקבע המחוקק. קביעה זו מצוייה בסעיפים 3(ט) ו-3(י) לפקודת מס הכנסה.
גם רשויות מע"מ הלכו בעקבות מס הכנסה אך הדבר נקבע בחקיקה שיפוטית כגון בהלכת פריצקר (ע"א 947/95), כך שהלוואה מוטבת כאמור, תחשב כעסקה והריבית הרעיונית בה, תחוייב במע"מ.
לא פעם עולה הסוגיה האם הריבית הקבועה בהוראות לפי סעיף 3(ט) ו- 3(י) לפקודת מס הכנסה כוללת מע"מ או שיש להוסיף עליה מע"מ?
בעוד שתקנות מס הכנסה קובעות במפורש את שיעור הריבית הרעיונית, מחוקק מע"מ הותיר את הסוגיה פתוחה:
רשות המיסים קבעה בהוראת תאמ"ו 65.702 משנת 1996 כי מטעמי נוחות תאמץ את השיעורים שנקבעו לעניין מס הכנסה כאמור.
בהוראה זו קובעת רשות המיסים כי לשיעורים שיקבעו יווסף מע"מ ולא יחולץ ממנו.
לעניין זה חשוב לתאר את הניתוח הבא:
א- בחב"ק מס הכנסה קובעת רשות המיסים כי שיעור הריבית הרעיונית לעניין מס הכנסה, הינו כולל מע"מ כך שהחבות במס הכנסה תהיה השיעור האמור כשהוא מנוכה מע"מ.
ב- בפסקי דין רבים ובין השאר בהלכות זגורי (ע"א 738/80) וכהן (ע"א 1113/09) שדנים בדין הכללי נקבע במפורש כי המע"מ כלול במחיר העסקה, אם לא נאמר אחרת.
ג- ביהמ"ש העליון בהלכת מגדלי הים התיכון (ע"א 6722/99) הדן ספציפית בעניין מע"מ בריבית רעיונית קובע כי "הריבית הרעיונית היא ריבית שכוללת בה כבר את המע"מ שיש לשלם".
ד- ובאחרונה, לפני כחצי שנה, ולאחר שהיו גישות שונות בעניין במשך שנים רבות, קבעה המחלקה המקצועית במע"מ במענה לפניית גוף "ציבורי" כי "בריבית הנקבעת לפי סעיפים 3(ט) ו-3(י) לפקודה כלול רכיב המע"מ. בהתאם, לאחר חישוב הריבית על פי הוראות מס הכנסה, יש לחלץ מתוך הסכום המתקבל את המע"מ".
נקודות למחשבה:
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ורו"ח ענת דואני, ממשרדנו.
כידוע פקודת מס הכנסה קובעת חבות במיסוי בגין ריבית רעיונית, עת מתקבלת/ניתנת הלוואה הנמוכה מהריבית שקבע המחוקק. קביעה זו מצוייה בסעיפים 3(ט) ו-3(י) לפקודת מס הכנסה.
גם רשויות מע"מ הלכו בעקבות מס הכנסה אך הדבר נקבע בחקיקה שיפוטית כגון בהלכת פריצקר (ע"א 947/95), כך שהלוואה מוטבת כאמור, תחשב כעסקה והריבית הרעיונית בה, תחוייב במע"מ.
לא פעם עולה הסוגיה האם הריבית הקבועה בהוראות לפי סעיף 3(ט) ו- 3(י) לפקודת מס הכנסה כוללת מע"מ או שיש להוסיף עליה מע"מ?
בעוד שתקנות מס הכנסה קובעות במפורש את שיעור הריבית הרעיונית, מחוקק מע"מ הותיר את הסוגיה פתוחה:
רשות המיסים קבעה בהוראת תאמ"ו 65.702 משנת 1996 כי מטעמי נוחות תאמץ את השיעורים שנקבעו לעניין מס הכנסה כאמור.
בהוראה זו קובעת רשות המיסים כי לשיעורים שיקבעו יווסף מע"מ ולא יחולץ ממנו.
לעניין זה חשוב לתאר את הניתוח הבא:
א- בחב"ק מס הכנסה קובעת רשות המיסים כי שיעור הריבית הרעיונית לעניין מס הכנסה, הינו כולל מע"מ כך שהחבות במס הכנסה תהיה השיעור האמור כשהוא מנוכה מע"מ.
ב- בפסקי דין רבים ובין השאר בהלכות זגורי (ע"א 738/80) וכהן (ע"א 1113/09) שדנים בדין הכללי נקבע במפורש כי המע"מ כלול במחיר העסקה, אם לא נאמר אחרת.
ג- ביהמ"ש העליון בהלכת מגדלי הים התיכון (ע"א 6722/99) הדן ספציפית בעניין מע"מ בריבית רעיונית קובע כי "הריבית הרעיונית היא ריבית שכוללת בה כבר את המע"מ שיש לשלם".
ד- ובאחרונה, לפני כחצי שנה, ולאחר שהיו גישות שונות בעניין במשך שנים רבות, קבעה המחלקה המקצועית במע"מ במענה לפניית גוף "ציבורי" כי "בריבית הנקבעת לפי סעיפים 3(ט) ו-3(י) לפקודה כלול רכיב המע"מ. בהתאם, לאחר חישוב הריבית על פי הוראות מס הכנסה, יש לחלץ מתוך הסכום המתקבל את המע"מ".
נקודות למחשבה:
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ורו"ח ענת דואני, ממשרדנו.
השבוע פרסמה רשות המסים חוזר (מספר 4/2016) העוסק במיסוי תאגידים זרים בשל פעילות המבוצעת באמצעות האינטרנט והמכוון ללקוחות ישראליים. מבלי להיכנס לעומקם של דברים, נציין כי מדובר בשינוי מהותי בכל הנוגע לכללים לגבי מקום הפקת הכנסה, כללים המוסדרים בסעיף 4א לפקודה ובפרשנות לקיומו של מוסד קבע בהתאם לאמנות המס עליהן חתומה ישראל.
לאחרונה היינו ערים לפרסומים שונים המתייחסים לכוונתה של רשות המסים, ואף בצדק, למסות תאגידים זרים (כדוגמת Google ו – Facebook) המעניקים שירותים לתושבי ישראל.
ואולם, מיקוד כוונותיה של רשות המסים התייחס בעיקר לעניין החבות במע"מ בקשר לאותן עסקאות. ברקע הדברים נציין כי חוק מע"מ בישראל מאפשר הטלת מע"מ על עסקה למתן שירותים על ידי תאגיד זר, ככל שצורך השירות הוא לקוח ישראלי. ואולם, בשל היעדר יכולת אכיפתית להטלת מע"מ בעסקאות מבוססות אינטרנט נוצר הצורך בגיבושם של כללים בנושא, לרבות רישום תאגידים זרים כאמור כעוסקים בישראל, ובהתאם פורסם לאחרונה תזכיר לתיקון חוק מע"מ בנושא חיוב במע"מ של נותני שירותים זרים בתחום הדיגיטאלי והאינטרנטי (ראה מבזקנו מספר 635).
בחוזר שהתפרסם כעת מנסה רשות המסים ליישם את הדין החל לגבי חיוב במע"מ, גם בהקשר למס חברות ומס הכנסה. ובמלים אחרות – אם העסקה חייבת במע"מ, אז למה שלא תהיה חייבת במס חברות?
עד היום, באופן מסורתי וכפי שמתבטא בדברי החקיקה, הפרשנות המקצועית של רשות המסים ופרשנות אמנת המודל, נקבע מקום הפקת הכנסה ממתן שירותים, כמקום שממנו בוצעו השירותים, באמצעות נותני השירותים !
למשל – אם תושב ישראל צרך שירות משפטי מעו"ד זר (למשל מתן חוות דעת), אשר ניתן על ידי אותו עו"ד זר ממקומו בחו"ל- אותו עו"ד זר לא חייב במס הכנסה על הכנסתו משום שלא הופקה בישראל, גם אם שירות כאמור חייב במע"מ (במנותק לשאלה מי חייב בתשלום המע"מ בפועל).
בחוזר שפורסם עתה, רשות המסים "מעדכנת" את תפיסת העולם בכל הנוגע למקום הפקת הכנסה ממתן שירות (באמצעות האינטרנט), וקובעת מושג חדש של "נוכחות כלכלית משמעותית" – היא נוכחות המתקיימת במקום שקיימים לקוחות ישראליים או שישנם הקשרים ישראליים לשירות הניתן או למוצר הנמכר – גם ללא נוכחות פיזית כלשהי בישראל!
בכך למעשה משווה רשות המסים את תפיסת החיוב במס ומקום העסקה לדין הקיים במע"מ (לגבי עסקאות הנעשות בישראל). ואולם, מאחר והחוזר מתייחס רק לעסקאות דיגיטאליות, קיימת שונות בין עסקאות המבוצעות באמצעות פלטפורמה דיגיטאלית, עליהן מושתת הגישה החדשה, וספק המוצר או השירות יהיו חייבים במס לגביה, לבין עסקאות המבוצעות באמצעים אחרים, למשל בעסקה טלפונית, שאז ספק המוצר/השירות לא יהיה חייב במס. לדעתנו חסר מקור חוקי לאבחנה בין שתי הפלטפורמות השונות, כך שיש לעדכן את החקיקה בהקשר זה.
ככל שהדבר נוגע לתאגיד תושב מדינת אמנה – נשמר אמנם העיקרון של דרישת מוסד הקבע, אולם רשות המסים קובעת כי פעילויות מסוימות שנחשבו עד היום לפעילויות שטיבן הכנה או עזר, נחשבות בעידן המודרני הדיגיטאלי לפעילויות מהותיות המגיעות לכדי מוסד קבע (איתור לקוחות, ניהול קשרי לקוחות וכיו"ב). ואולם, בשלב ייחוס ההכנסות לאותו מוסד קבע גם רשות המסים קובעת שיש ליישם את גישת "Significant People Functions" ולאתר בכל זאת את נוכחותם ותרומתם של אנשי המפתח המפעילים את מוסד הקבע.
אנו בדעה כי לפני הדיון בשאלת קיומו של מוסד קבע (וייחוס הכנסות אליו בהמשך), יש לדון בדין הפנימי בישראל (סעיף 4א – מקום הפקת הכנסה) ובשאלה האם מתקיימת פעילות עסקית/מתן שירות בישראל. ככל שייקבע שאין פעילות המקוימת גיאוגרפית בישאל, אז אין זכות מיסוי בישראל, גם אם תשתנה הגדרת מוסד קבע בפרשנות לאמנת המודל של ה – OECD בעקבות דוח פרויקט ה- BEPS העוסק בהיבטים כאמור של הכלכלה הדיגיטאלית.
במקרה האחרון, ככל שישראל תבקש ליישם את הפרשנות האמורה, ראוי שהדבר יבוצע בשינוי חקיקה, במיוחד כאשר יש שונות בין שירותים/מוצרים המסופקים ללקוחות ישראליים באמצעים דיגיטליים ובין שירותים ומוצרים כאמור המסופקים בדרך אחרת.
ולסיום, יש להביא בחשבון יישום הגישה החדשה
האמורה לעיל גם בכיוון ההפוך של הדברים: יזם ישראלי יוכל להקים מיזם באמצעות חברה זרה, המופעל באמצעות צוות עובדים בישראל והמבוסס על פעילות ותשתית אינטרנטית, ללקוחות מחוץ לישראל בלבד – ולטעון שמדובר ב"נוכחות כלכלית" מחוץ לישראל ולפיכך אין לחייב במס את ההכנסה של המיזם.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.
ביום 6.4.2016 נתפרסם בספר החוקים תיקון מס' 85 לחוק מיסוי מקרקעין.
התיקון הינו תוצאת פשרה בעניין כוונת משרד האוצר לקצר את "תקופות החסד" שבאחזקת שתי דירות מגורים במקביל לעניין הכרתה של הדירה הנמכרת/נרכשת כ"דירת מגורים יחידה", (אף שיש לנישום דירה נוספת באותה עת) מונח שלו השפעה דרמטית על החיוב במס רכישה או במס שבח, לפי העניין.
יצויין בנוסף כי על אף שבהצעת החוק ביקש האוצר לפגוע באופן ניכר בהקלות המיסוי במכירת דירת מגורים שנתקבלה בירושה, הרי שהדבר נתקל בהתנגדות עזה בוועדת הכספים, וכל החמרה בעניין זה לא נתקבלה בחקיקה בסופו של דבר, ההיפך.
התיקון אמנם קצר למדי אך הוא שולח זרועות לסעיפי חוק רבים. על מנת לא להרבות במידע העלול לבלבל, נביא להלן באופן סכמתי, רק את עיקרי השינויים בחקיקה בהשוואה למצב הקיים.
חזקת דירה יחידה | מצב קיים | הצעת החוק | החוק שנתקבל | הערות |
מס רכישה הדירה הנרכשת נחשבת דירה יחידה אף אם ישנה דירה קיימת נוספת שתמכר בתוך תקופה של |
24 חודש | 12 חודש | 18 חודש | 1), 3), 4) |
מס שבח הדירה הנמכרת נחשבת דירה יחידה אף אם ישנה דירה קיימת נוספת שנרכשה לחילוף הדירה הנמכרת קודם לכן עד |
18 חודש | 12 חודש | 24 חודש | 2), 3) |
חלק מדירה הדירה נחשבת דירה יחידה גם אם קיימת למוכר עוד דירה שחלקו בה אינו עולה על |
1/3 אין אבחנה בין דירת ירושה לדירה אחרת |
———- | דירה אחרת – 1/3 דירת ירושה – 1/2 |
——– |
הערות:
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
ביום 24 במרץ 2016 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה את תביעתה של שולה גרשון (להלן: "המבוטחת") לתשלום הפרשי קצבת זקנה במשך 22 שנים, והחיל בנסיבות הספציפיות את החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות בדבר "התיישנות שלא מדעת".
רקע חוקי
תמצית עובדות פסק הדין
דיון והכרעה
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.
ביום 24 במרץ 2016 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה את תביעתה של שולה גרשון (להלן: "המבוטחת") לתשלום הפרשי קצבת זקנה במשך 22 שנים, והחיל בנסיבות הספציפיות את החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות בדבר "התיישנות שלא מדעת".
רקע חוקי
תמצית עובדות פסק הדין
דיון והכרעה
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.