בימים אלו נתפרסם פס"ד בעניין תהודה בע"מ (ע"מ 1130-07). פסק הדין דן בשתי סוגיות עיקריות: שווי התמורה בעסקה למכירת מניות, ודרך חישוב הרווחים הראויים לחלוקה, תוך שהוא קובע "גדרי איסור" לחלוקת דיבידנדים. עיקרי העובדות בשיא התמצית: המערערת החזיקה כ- 34% במניות שתי חברות (להלן – החברות הנמכרות) כאשר 57% הוחזקו בידי חברת בת של חברת כלל ביטוח (להלן - הרוכשת). בשלהי שנת 2003 מכרה המערערת את מניותיה בחברות הנמכרות לרוכשת בתמורה של כ-5 מליוני ₪.

בין כלל סוגי העסקאות העתידיות מצויה גם אופציית call המעניקה לרוכש האופציה זכות לרכוש בעתיד, במחיר קבוע מראש, נכס כלשהו, כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה.