ביטוח לאומי - הכנסה פסיבית בידי שכיר בגיל 65, פטורה מדמי ביטוח

ביום 7/6/2001 קבע ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 14798-06-10) בעניינו של מר רוברטס (להלן: "המבוטח") כי דיבידנד ששולם לו במסגרת החברה המשפחתית פטור מדמי ביטוח, למרות שסכום הדיבידנד עלה על שכרו.

רקע עובדתי

בחודש אפריל 2006 מלאו למבוטח 65 שנה. על פי הוראות חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, בחודש אוגוסט 2007 הגיע המבוטח לגיל פרישה.

המבוטח עבד בחברה המשפחתית כשכיר, והיה בעל השליטה בחברה. בשנת 2007 קיבל ממנה דיבידנד.

הכנסותיו מדיבידנד בשנת 2007 עלו על שכרו בשנה זו. ביטוח הלאומי דרש מהמבוטח לשלם דמי ביטוח לשנת 2007 בגין הכנסותיו מהדיבידנד (לגבי החלק היחסי שלפני הגיעו לגיל פרישה), מכוח תקנה 15.

לטענת המבוטח, הדרישה אינה כדין, מאחר ובשנת 2007 היה מעל גיל 65.

סלע המחלוקת

תקנה 15 לתקנות (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א 1971, קבעה שעובד שכיר שטרם מלאו לו 65 שנים בגבר ו- 60 באשה, ובאותו זמן אינו עובד עצמאי, ולפחות 50% מהכנסתו אינם מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה ישתלמו דמי ביטוח בשיעור החל על עובד מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה ובשיעור החל על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, ובלבד שהכנסתו הכוללת עולה על מחצית מהשכר הממוצע כמשמעותו בחוק.

על פי לשון התקנה: המבוטח אינו חייב בתשלום דמי ביטוח בעד הכנסתו מדיבידנד לנוכח העובדה שבשנת 2007 היה מעל גיל 65.

לטענת המל"ל

בעקבות חקיקת חוק גיל פרישה, שונה גם חוק הביטוח הלאומי ונטבע בו המונח "גיל פרישה" כשמונח זה מדורג  לפי חוק הפרישה .

על פי סעיף 351 לחוק הביטוח הלאומי, רק מבוטח שהגיע לגיל הפרישה אינו חייב בתשלום דמי ביטוח על הכנסותיו הפאסיביות.

לפיכך, יש לפרש את התקנות בהתאם לחוק גיל הפרישה. אף אם הוראות התקנות עומדות בסתירה להוראות החוק, הן אינן יכולות לגבור על הוראות החקיקה הראשית.

טענת המבוטח:

אילו רצה המחוקק כי השינוי שהביא עמו חוק גיל הפרישה יחול גם על התקנה האמורה, היה מתקן את התקנות כפי שתוקן החוק. המל"ל אינו מוסמך לחייב בדמי ביטוח על פי פרשנות מרחיבה את הוראות חוק גיל הפרישה.

המל"ל יכול לגבות את דמי ביטוח רק מכוח חקיקה מפורשת.

החלטה:

בית הדין נשען על סעיף 1(א) לחוק יסוד משק המדינה: "מיסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות".

במקרה הנדון, הוראת תקנה 15 קבעה כי אין לחייב מבוטח שהגיע לגיל 65 בתשלום דמי ביטוח על הכנסה שאין מקורה בהכנסה לפי ס' 2(2) לפקודה.

לדעת בית הדין, מן הראוי היה להתאים את נוסח התקנה לשינוי החקיקתי בעניין גיל פרישה.

לנוכח הוראת סעיף 1 לחוק יסוד משק המדינה, התאמה זו יכולה להיעשות בחוק או בתקנות בלבד, ואינה יכולה להיעשות באמצעות פרשנות.

לפיכך, משלא שונה נוסח תקנה 15 אין בסיס לחייב את המבוטח בתשלום דמי ביטוח על הכנסותיו מדיבידנד.

נדגיש כי תביעה זו רלוונטית בהקשר לחיובים עד ליום 31.12.2007.

לאור פסק דין זה (אמנם בביה"ד האזורי "בלבד") ראוי לאלפי מבוטחים שכירים או עצמאים אשר עברו את גיל 65 בשנים האחרונות, וחוייבו בדמי ביטוח על הכנסותיהם הפסיביות (דיבידנד, שכר דירה וכד' – (במידה ושהללו עלו על הכנסותיהם כשכירים או כעצמאים) לשקול לדרוש מהמל"ל לתקן את החיוב, ולהשיב להם הסכומים שנגבו בניגוד לפס"ד זה.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא. נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן, ורו"ח ומשפטן ישי חיבה.