ביטוח לאומי - הכנסות מפוליסה בשל אובדן כושר עבודה פוגעות בזכאות לתוספת תלויים לקצבת נכות כללית.
כאשר לנכה, המקבל קצבת נכות כללית מן המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) יש בת זוג או ילדים עד גיל צבא, נבחנת זכאותו לתוספת קצבה עבור מי שתלויים בו (להלן: תוספת הקצבה). מתוספת זו יקוזזו הכנסות הנכה שאינן מעבודה, ובלבד שהכנסות אלו הינן לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. בכל אופן קצבת הנכות הכללית הבסיסית המגיעה ליחיד, בתוספת קצבה בשל אחוזי הנכות הרפואית שלו (קח"ן) (להלן: קצבה חודשית מלאה), לא תפחת כתוצאה מקיומן של הכנסות אלו.
ביה"ד האזורי לעבודה בעניין דהאמשה (ב"ל 1164-10) נדרש ביום 22.12.2010 לקבוע האם תגמולים המשתלמים לתובע מכוח פוליסת ביטוח חיים בשל אובדןכושר העבודה של התובע, הם בגדר הכנסות שיש להפחיתן מתוספת הקצבה.
תקציר עובדתי
התובע קיבל קצבת נכות כללית מלאה מיום 1.4.1999 ומגיעה לו תוספת קצבה. התובע קיבל הכנסות מפוליסת ביטוח חיים מחברת ביטוח, בשל אובדןכושר עבודה (להלן: הכנסות אובדן הכושר). המל"ל שילם לתובע קצבה חודשית מלאה, ללא תוספת הקצבה כיוון שקיזז מהתוספת את הכנסות אובדן הכושר. התובע טוען כי הכנסות המתקבלות מחברת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה אינן "הכנסה" לעניין תוספת התלויים לקצבת הנכות, וכי אינן נחשבות כהכנסות לפי פקודת מס הכנסה ולפי חוק הביטוח הלאומי. עמדת המל"ל היא שגמלת אובדן כושר המשולמת למבוטח מכוח פוליסת ביטוח חיים היא הכנסה בהתאם לסעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה, ולכן יש להפחית הכנסה זו מתוספת קצבת הנכות המשולמת עבור התלויים במבוטח.
החלטה חוק הביטוח הלאומי קובע שכאשר לנכה יש הכנסה חודשית שאינה מעבודה מעסק או משלח יד מכוח סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, מפחיתים הכנסה זו מההפרש שבין הקצבה המשולמת לנכה ובין קצבה חודשית מלאה המגיעה לו (שקל כנגד שקל).
תשלום המשתלם במחזוריות קבועה מכוח פוליסת ביטוח או הסכם – הוא אנונה. החיוב במס של אנונה הוא מכוח סעיף 2(5) לפקודה.
בית הדין מצטט מתוך ספרו של דר' א. נמדר, לפיו הכנסות מאנונה הן הכנסות פירותיות רגילות החייבות במס. מכאן, מסקנתביתהדין כי קיזוז התשלומים שהמבוטח קיבל מחברת הביטוח, מתוספת הקצבה, הינו בדין.
נעיר כי לא ניתנה כל התייחסות בפסק הדין לסעיף 3(א) לפקודה הקובע כי "סכום … על פי ביטוח מפני אובדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו…"
אמנם לגבי סעיף 3(ט) לפקודה נקבע כבר בהלכת זילברשטיין ומינץ כי הינו סעיף כימות בלבד, בעוד שסעיף המקור הינו 2(2), ואולם לגבי סעיף 3(א) אין קביעה כזו, ובהחלט ניתן לגרוס כי הוא הוא סעיף המקור , כך שתוצאת פסה"ד דנן אינה בהכרח נכונה.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן, ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.
