מיסוי ישראלי - הטיפול בחברה המשמשת כ"צינור" להעברת כספים לחברה אחרת -(Conduit Company).
ביום 17.08.08 ניתן בביהמ"ש המחוזי בחיפה פס"ד בעניינה של 'מפעלי תחנות תדלוק גליל מערבי בע"מ' (להלן:"החברה "). עיקר הדיון המשפטי נסב סביב השאלה, האם יכול נישום לחזור בו ממצג שהציג בפני רשויות המס במשך שנים בשל כך שיתרון המס שניסה להשיג בגין מצג זה – נדחה על ידי הרשויות ?
עובדות המקרה בתמצית הינם: האגודה השיתופית לימן- מושב עובדים והתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (להלן:"האגודה") נקשרה בשנת 1983 עם חברת פז בהסכם קמעונאי (להלן:"ההסכם"),שבמסגרתו הוענקה לאגודה הזכות לשווק מוצרי דלק של פז בתחנת התדלוק סולם צור (להלן:"התחנה"). החל משנה זו ועד 1988 הפעילה האגודה את התחנה. בשנת 1988 הוקמה החברה (בעלי מניותיה- האגודה (99%) ופז (1%)) והפעלת התחנה, בתנאי ההסכם, הועברה לחברה. מנגד שילמה החברה לאגודה דמי ניהול.
משנת 1998 ואילך הועבר תפעול התחנה לידי חברת פז אשר העבירה לחברה דמי שכירות בגין השימוש בתחנה , החברה רשמה את הכנסות השכירות אצלה וניכתה מולם בכל שנה הוצאות שונות כאשר ההוצאה העיקרית שנוכתה הייתה דמישירותיניהול, שלכאורהניתנולהע"יחברתהאם.
פקיד השומה לא התיר בניכוי את דמי הניהול בהתאם להוראות סעיף 17 רישא, מאחר ולדעת פקיד השומה לא קיבלה החברה בפועל שירותי ניהול מהאגודה. יובהר כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים בנושא זה. מאחר והחברה הסכימה לכך שלא ניתנו שירותי ניהול ע"י האגודה ולפיכך אין האגודה זכאית לקבל מהחברה דמי ניהול.
עניין זה בעל השפעה לחברות אשר "שופכות" למעשה את רווחיהן לחברת האם/או לגורמים אחרים בדרך של דמי ניהול, ככל שלא יוכח כי גובה דמי הניהול ומהותם הוא בשל ניהול בפועל קיימת חשיפה לאי התרתם של דמי הניהול.
משנדחתה דרישתה של החברה לניכוי הוצאות דמי הניהול בדוחותיה, הציגה גרסה חדשה הסותרת את המצג העובדתי שהוצג לפקיד השומה בדוחותיה הכספיים וטענה כי הזכויות בהתאם להסכם שייכות לאגודה. החברה לטענתה "משמשת כצינור" להעברת כספים וכי ההכנסות מדמי שכירות שמשלמת פז, הן הכנסותיה של האגודה, בעלת הזכויות בנכס ועל כן, יש: 1.) למחוק מספריה את ההכנסה בשל דמי השכירות ולהעבירה לאגודה. 2.) למחוק מספריה את הוצאת דמי הניהול שהוסכם כי לא התקבלו מעולם שרותי ניהול מהאגודה.
בשאלה האם מותר לחברה לחזור מגרסתה תוך טריפת כל המסכת העובדתית על פניה, קובע בית המשפט כי :
""אין ספק שגרסה זו של המערערת הינה גרסה מקוממת וראויה לכל גינוי. כיצד ניתן לשמוע לנישום הטוען במשך שנים כי הינו נהנה מההכנסות מהשכרת זכויותיו לצד שלישי, כי בעצם ההכנסות אינן שלו?!.
המערערת מנועהמלכפור כעת בטענתה כי נהנתה מהכנסות שהתקבלו מפז.לא ייתכן שנישום יוכל להעלות טענות עובדתיות חלופיות, על פי תוצאות המס המתבררות לו על פי כל חלופה. משהצהירה המערערת כי ההכנסות מדמי שכירות הן שלה אין להתיר לה כעת לטעון כי קיבלה את הכספים עבור האגודה"(ההדגשה אינה במקור, א.א.ח)
עוד קובע ביהמ"ש כי טענותיה אלו של החברה לא הוכחו עובדתית.
במישור המהותי, קבע בית המשפט כי בהתאם למסכת העובדתית שניצבה בפניו הועברו הזכויות ע"פ ההסכם לחברה ולפיכך, יש לייחס את ההכנסות מדמי שכירות לחברה. עוד נסמך ביהמ"ש על כך שקבלת תשלומי השכירות מחברת פז, רישומם בספריה ובדוחותיה שהוגשו לרשויות המס, הפחת שדרשה החברה בגין נכסי התחנה וחוסר בראיה כתובה בדבר היחס בזכויות השכירות בין החברה הבת לחברת פז מחייבים המסקנה ע"פ ביהמ"ש: "כי המערערת קיבלה תקבולים מהשכרת זכויותיה לפז ועל כן יש לראות בתקבולים אלו כהכנסה אצל המערערת".
לדעתנו, מהות ההתקשרות בין החברה, האגודה ופז הייתה, העמדת זכויות הפעלת התחנה מהאגודה לחברה ומהחברה לפז. לפיכך, כשם שהחברה זכאית להכנסות דמי שכירות / שימוש מפז, כך מן הראוי היה שהאגודה תהא זכאית לדמי שכירות/ שימוש מהחברה. במידה והתנהלות עסקית זו הייתה מגובה במערכת הסכמית נכונה, יתכן ולא היה פקיד השומה מתנגד להשכרת התחנה מהאגודה לחברה ומהחברה לפז.
קיימות בישראל לא מעט חברות הפועלות באמצעות "חברות צינור". פסק דין זה מחזק פסיקה עָנֵפה ואת דעתנו כי מן הראוי היה כי חברות אלו יפעלו בהתאם למערכת הסכמית המתארת נכונה את פעילותן, כך לדוגמא ניתן להסדיר פעולה של "חברת צינור" במסגרת חוק השליחות או במסגרת מערכת הסכמית בה העמדת זכות ל"חברת צינור" תזכה את "חברת הצינור" בכיסוי הוצאותיה + רווח מסוים כעמלה (cost+).
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרונית בר, רו"ח ממשרדנו.
