גילוי מרצון ונאמנויות - תפיסת מסמכים בהליך האזרחי.

הנישום – פלוני אלמוני, קיבל הזמנה לדיון/בירור. בהזמנה החתומה על ידי מפקח מס הכנסה נכתב : "בתוקף סמכותי לפי סעיפים 135 ו – 151 לפקודה הנך מתבקש לסור למשרדי אל מר 'מפקח בכיר' … לדיון על ההכנסה לשנת 2004-2006 … נא להביא עמך ספרים המנוהלים בעסק כולל פנקסי חשבוניות מס ופנקסי קבלות, טופסי 101, חוזים עם לקוחות …". כמו כן, צוין בהזמנה "הנני להפנות את תשומת לבך שאי הענות להזמנה זו ו/או אי המצאת המסמכים הנ"ל, מהווים עבירה על פקודת מס הכנסה. (אי הענות כאמור, אין בה כדי לעכב את הליכי השומה). בכבוד רב מפקח בכיר".

אכן פקיד השומה רשאי לדרוש מהנישום להביא מסמכים היכולים לדעתו של פקיד השומה להעיד על הכנסתו של הנישום. כך, סעיף 135(1) קובע "…,וכן רשאי פקיד השומה לדרוש שיתייצב בפניו – בעצמו או על ידי נציגו – וימסור לו את כל הפרטים הדרושים לפקיד השומה לענין בירור הכנסתו ויביא לבדיקה פנקסים, תעודות, חשבונות ודו"חות שפקיד השומה יראה בהם צורך;…".סעיף 151 הדן בסמכות פקיד השומה בהשגה קובע לעניין הבאת מסמכים כדלקמן : "משקיבל פקיד השומה … רשאי הוא לדרוש מן המשיג למסור לו כל הפרטים הנראים לפקיד השומה דרושים לעניין הכנסתו של הנישום ולהגיש לו כל הפנקסים או תעודות אחרות שבמשמרתו או ברשותו והנוגעים לאותה הכנסה, …" הסעיפים הנ"ל אינם מגבילים את הזמן בו יהיו המסמכים במשרדי פקיד השומה.השנייה – החומר התפוס יוחזר לנישום תוך שלושה חודשים, אלא אם הוגש עד אז כתב אישום פלילי, בשל עבירה על פקודת מס הכנסה.

על מנת שפקיד השומה ידע היכן לתפוס את הספרים קבע המחוקק בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973, כללים היכן ואיך להחזיק אותם. כך הוראה 25 קובעת "מערכת החשבונות תוחזק במען העסק, כפי שציינה הנישום בדין וחשבון על ההכנסה, או בכל מקום אחר אשר הנישום הודיע עליו בכתב לפקיד השומה. יחד עם זאת, מותר להוציא זמנית את מערכת החשבונות או חלק ממנה לשם ביקורת ספרים, השלמת רישומים, עיון, הצגה לצורך העסקים או מתן עדות.

ישנם מקרים בהם מגיעים מפקחי מס הכנסה למקום העסק עם אסמכתא חתומה ע"י פקיד השומה או סגנו לתפיסת המסמכים אולם הנישום באדיבותו הרבה נותן את המסמכים "בהסכמה". פירוש הדבר שהמסמכים לא נתפסו מכוח סעיף 135(3) ולכן אין את מגבלת השלושה חודשים. במקרים מסוג זה יש לשקול לדרוש את אישורו של פקיד השומה או סגנו ובכך להיכנס בשערי סעיף 135(3) לפקודה, קרי – הספרים יתפסו לשלושה חודשים.

עולה השאלה – אילו מסמכים יש למסור לפקיד השומה ?

לשונו של סעיף 135 לפקודה רחבה ומקיפה ביותר ומקנה לפקיד השומה סמכויות נרחבות. כך, יכול פקיד השומה לומר, כי גם יומן אישי – פרטי, בו מציין הנישום אירועים אישיים יכול להעיד על הכנסתו של הנישום.

בפרשת דפוס בארי טכנולוגיות, (ה"פ 1046/00 דפוס באריאי הבאת המסמכים, בלי סיבה מספקת, מהווה עבירה לפי סעיף 216(1) לפקודה, עבירה שעונשה המקסימאלי במידה ויורשע ע"י בית המשפט מאסר שנה או קנס 26,100 ₪ או שני העונשים כאחד. לעבירה זו קיימת חלופת הקנס המנהלי שהינו בסך של 980 ₪.

הנישום בוחר להשמיד או להסתיר את ספריו ולטעון בפני פקיד השומה שאיבד את ספריו עלול למצוא עצמו נאשם בסעיף 216(6) לפקודה לפיו : אדם אשר בלי סיבה מספקת השמיד או הסתיר מסמכים שיש להם ערך לעניין השומה, דינו כמפורט בפסקה הנ"ל. סעיף 222(ב) מעביר את חובת הראיה לנישום להוכיח שהמסמכים שהשמיד או הסתיר אין להם ערך לעניין השומה.

אי הבאת המסמכים יכולה להביא את פקיד השומה, בשלב א', לביצוע פעולה אקטיבית יותר, לפיה יצא למקום העסק במטרה לתפוס את הספרים בעצמו (לכאורה, לפקיד השומה אין סמכות בשלב ב' – שלב ההשגה, לתפוס את ספריו של הנישום). סעיף 135(3) קובע "רשאי פקיד השומה, או מי שהורשע לכך על ידיו בכתב, שעה שהוא עורך בדיקה … לתפוס ספרים, חשבונות, מסמכים, רשומות ותעודות אחרות הנוגעים לאותו עסק, או משלח-יד, אם הוא משוכנע שהדבר דרוש ….".

יחד עם זאת, סעיף 135(3) לפקודה קובע שתי מגבלות וזאת לאור חוקי היסוד:

האחת – רק לפקיד השומה או לסגן פקיד השומה הסמכות להורות בכתב, על הוצאת התפוס הנ"ל ממקום העסק או משלח הידטכנולוגיות 1997 בע"מ ), אשר נדונה בפני כב' השופט סטרשנוב,  נתפסו מכוח סעיף 135 לפקודה, במשרדי חשב החברה מסמכים  המעידים על תכנון מס עתידי, הנישום ביקש את המסמכים בטענה שאינם קשורים לבירור הכנסתו. אולם בית המשפט קבע "עסקינן במסמכים עסקיים מובהקים – להבדיל ממסמכים אישיים או פרטיים – שנמצאו במשרד עסקי, ולא מצאתי כל עילה שלא להתיר למשיב (מס הכנסה א.ש.) לתפוס אותם ולעיין בהם."

בית המשפט קבע כי "כל עוד מפעיל פקיד השומה את שיקול דעתו באופן סביר והגיוני, לא יתערב בית המשפט בשיקול דעת זה, ולא ישים את שיקול דעתו תחתיו" לדבריו "המחוקק לא הותיר את שיקול הדעת אילו מסמכים למסור לפקיד השומה ואילו לא למסור לו, בידי הנישום" . "עם זאת, יש להבהיר כי שיקול דעתו של פקיד השומה…אינו אבסולוטי ובלתי מוגבל, והוא נתון, בכל מקרה, על פי נסיבותיו, לביקורת שיפוטית."

יחד עם זאת, קבע בית המשפט "… אם הנישום מחזיק במשרדי החברה או במקום עיסקו מסמכים אישיים ופרטיים, שאינם קשורים לבדיקת הכנסותיו – לא יהיה פקיד השומה רשאי לתפסם…"

חשוב לזכור, כי בהלכת דון (ע"א 520/83) קבעו רוב שופטי בית המשפט העליון, כי הנישום לא חייב להציג לעובדי מס הכנסה מסמך פרטי הנמצא בארנקו בכיס מכנסיו….

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח ומשפטן ממשרדנו..