גילוי מרצון ונאמנויות - פרסום שמות עצורים

לפני מספר ימים מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק בתי משפט (תיקון – פרסום שם חשוד), התשס"ז – 2007 (פ/17/2464), הקובעת כי שמו של חשוד לא יפורסם לפני שיוגש נגדו כתב אישום.  כמעט במקביל נתקבלה החלטה  בבית משפט מחוזי תל-אביב (ב"ש 07/92685, ניתן ביום 8.11.2007) בפני כב' השופט דר' עודד מודריק לשאלת פרסום שמות חשודים או עצורים. יועץ מס אשר נחקר במשרדי פקיד שומה חקירות ת"א, נחשד שסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס בכך שפנה לרופאים לקבלת אישורים רפואיים כוזבים עבור לקוחותיו במטרה שהאישורים ישמשו בסיס להחזרי מס. יועץ המס הוזמן לחקירה בסופה שוחרר לדרכו, טרם יציאתו ממשרד החקירות הודיעו לו חוקריו כי עליו להתייצב למחרת היום בבית המשפט לביצוע הליך של "שחרור בערובה ע"י בית המשפט" ובמילים אחרות מעצר ושחרור בתנאים מגבילים. מיצגו של יועץ המס (להלן: "המיצג") פנה לסגן פקיד שומה לחקירות בבקשה שיעשה שימוש בסמכות אשר העניק לו המחוקק בתיקון 85 לפקודה עת הוסיף את סעיף קטן 3 לסעיף 227, לפיו רשאי פקיד השומה או סגנו (ללא צורך "בעזרת" בית המשפט) לבצע בהסכמה הליך של שחרור בתנאים מגבילים שתוקפו נחלק לשניים: 90 יום לעניין עיכוב יציאה מהארץ ו- 180 יום לגבי יתר ההגבלות, דוגמת: לא לדבר עם אנשים קשורים לחקירה בנושא החקירה ובמילים אחרות לא לתאם גרסאות, לא להשפיע על עדים ולא לטשטש ראיות. לחלופין ביקש המיצג שרשות המסים (להלן: "הרשות") לא תתנגד לאיסור פרסום שמו של יועץ המס. סגן פקיד השומה התנגד לבקשות, ואמר למיצג כי קיימת מדיניות ברשות שלא להסכים להטלת צווי איסור פרסום על שמות חשודים שחקירתם מתנהלת ברשות.

חוזר מ"ה 93/38, קובע הנחיות פנימיות לביצוע הליך של שחרור בתנאים מגבילים במשרדי החקירות. בין היתר, קובע החוזר תקרת ערבויות של 300,000 ₪. במקרה דנן, קבעו אנשי החקירות סכום ערבויות של 500,000 ₪, ולפיכך עמדה הרשות על כך שהשחרור יעשה בבית המשפט.

בתאריך 17.7.07 קוים הליך לפני בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת דניאלה שריזלי). בית המשפט קבע את תנאי השחרור בערובה של העורר. במסגרת אותו דיון ביקש בא כוחו של יועץ המס שבית המשפט יוציא צו איסור פרסום מכוח סמכותו שבחוק בתיק המשפט שכן פרסום שמו של יועץ המס עלול לגרום לו נזק חמור. הבקשה נשקלה וביום 20.7.07 יצאה

מלפני השופטת החלטה הדוחה את הבקשה.

הערעור על החלטת בית משפט השלום שהוגש לבית המשפט המחוזי כלל שתי טענות:

הראשונה, השגה על החלטת הרשות להימנע מהליך של שחרור בערובה במסגרת הרשות והשניה, השגה על החלטת בית משפט השלום שלא לאסור פרסום. וכך פסק המחוזי:

הימנעות מנקיטת הליך שחרור ברשות המיסים – "מתבקש צורך להבין מדוע החליטה רשות המיסים להימנע מנקיטת הליך שחרור אצלה ובחרה לקיים את ההליך בבית המשפט. האם זו החלטה שרירותית? האם היא מבוססת על אמות החלטה (קריטריונים) מוגדרות?"  "הנה כי כן אינני יודע אם ההחלטה להביא את עניינו של העורר לבית משפט התקבלה על סמך הנחיה פנימית כללית או שמא הינחו את הרשות שיקולים שאינם מוגדרים בהנחייה כללית. אם אמנם הדברים מבוססים על הנחיה פנימית, האם זו הנחיה שפורסמה לידיעת הציבור? אם ההנחיה לא פורסמה מדוע אין מפרסמים אותה? בין שהיה פרסום ובין שלא היה פרסום להנחיה, מהם הקריטריונים הקבועים בהנחיה ואיזה קריטריון שימש את ההחלטה דנן?" "כל אלה נפלאו ממני. נוכח המציאות המעורפלת הזאת לא אדרש לשאלת הסבירות והצידוק של החלטת גורמי הרשות להביא את קביעת תנאי השחרור של העורר לבית המשפט."

איסור פרסום–

"הכלל הוא שבית המשפט מקיים דיוניו בפומבי."… "עקרון פומביות הדיון מעוגן בחוק יסוד: השפיטה. עם זה העיקרון איננו בלתי מוגבל ואף חוק יסוד השפיטה קבע שניתן להגביל את פומביות הדיון או לסייג אותה." ואכן, בין הוראותיו של חוק בתי המשפט מצויות גם כמה הוראות המסייגות את פומביות הדיון. "בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום… אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום."

התוצאה– 
"סיכומו של הדיון הוא שהערר מתקבל ובית המשפט מורה שלפי שעה לא יפורסם שם העורר."… "כאשר תוסיף החקירה ו"תעבה" את עצמה כך שילך ויקרב מועד הגשתו של כתב האישום, ממילא גם תקרב שעתו של פרסום שם העורר. אלא שלשם כך תצטרך המדינה לבקש רשות ל"עיון חוזר" בהחלטה זו. עד אז יישאר צו איסור הפרסום הניתן כאן על מכונו."
לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.